(JTA) – כשמאיה כץ-עלי ראתה מודעה בפייסבוק שהזמינה יהודים אסיאתיים להשתתף בפרויקט וידאו חדש בנושא זהות, לא חשבה שהכוונה היא אליה.
כבת לאם יהודייה מניו ג'רזי ולאב מוסלמי מהודו, כץ-עלי מעולם לא ראתה את עצמה כיהודייה-אסיאתית. היא אמנם גדלה עם חיבור חזק לתרבויות של שני הוריה – ולאוכל בפרט – אך תמיד ראתה אותן כשתי זהויות נפרדות. כאשר אמה רצתה להזמין רקדנים הודיים לבת מצווה שלה, היא פסלה את הרעיון. "אני זוכרת שאמרתי בפירוש לאימי, "אמא, לא, זה הודי. זה לא יהודי", אומרת כץ-עלי, שכיום עובדת בארגון OneTable שמתכנן אירועי שבת. "בראש שלי הייתה הפרדה ברורה בין שתי זהויות אלה".
לאחר שהבינה לפתע שהיא בעצם מועמדת מתאימה למיזם הווידאו שפורסם בפייסבוק, כץ-עלי יצרה קשר עם המייסדות. כך היא הגיעה בסופו של דבר ל-"Taste of Connection" ("מתחברים לטעמים"), הפרק הראשון של מיזם לונאר (Lunar) – פרויקט הסרטים היהודי-אסיאתי. המדובר בסדרת סרטוני וידאו של צעירים יהודים אסיאתים-אמריקאים, אשר הושק החודש וחופף לשנה הירחית (lunar) החדשה, חג שנחגג על ידי תרבויות אסיאתיות רבות. הסדרה – שהופצה ב-YouTube וכן באתר של ארגון "בכל לשון" לקידום יהודים לא לבנים אשר תומך בפרויקט – תעסוק בכל פרק בנושא אחר המעסיק יהודים אמריקנים ממוצא אסיאתי.
"מאוד נחמד לשבור את הסטראוטיפ של ׳אוכל יהודי? אוקיי, זה בייגל׳, אומרת כץ-עלי בסרטון, לאחר שהיא מתארת כיצד היא משלבת בין מטבח הודי למסורת יהודית.
את הסדרה הגו שתי סטודנטיות טריות במכללה שחיפשו דרך להכיר אנשים אחרים מרקע דומה לשלהן.
אחת המייסדות היא ג'ן סולסברג, שגדלה ללא דת בסין ועברה עם אביה היהודי-אשכנזי ואמה הסינית לארצות הברית כשהייתה נערה. כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, היא הצטרפה למספר קבוצות של סטודנטים לא לבנים – שם להפתעתה היא גילתה יהודים לא לבנים כמוה.
"עד אז, כל יהודי שהכרתי היה לבן", סיפרה סולסברג. אבל גם לאחר שגילתה את קבוצות הסטודנטים הללו, היא מעולם לא הייתה או שמעה על מרחב שמוקדש ספציפית ליהודים אסיאתים-אמריקאים.
"שמעתי, למשל, באחת השבתות של יהודים לא-לבנים, "כן, הסבתא הסינית שלי, וכולי וכולי", אמרה סולסברג. "ואז חשבתי לעצמי, למה שלא יהיה מרחב שבו כולנו נוכל להבין מה זה אומר שיש לך סבתא אסיאתית. זה יכול להיות מגניב!"
לכן היא פנתה בקיץ שעבר לכמה יהודים סיניים אחרים דרך קשרים ודרך המדיה החברתית בתקווה ליצור מרחב עבור עצמה. היא מצאה את ג'ני רודולף, בוגרת מכללת ברקלי למוזיקה שהופיעה בסרטון YouTube בנושא זהות בין-גזעית, שזכה לצפיות רבות.
רודולף גדלה בהנטינגטון ביץ', עיר לבנה ברובה במחוז אורנג' שבדרום קליפורניה, שם התקשתה להרגיש בנוח במרחבים לבנים, אסיאתים או יהודיים. היא הלכה לגן יהודי אבל משפחתה לא הייתה דתית במיוחד.
"זה היה רגע מרגש מאוד עבורי לפגוש אחרים ולהיות מסוגלת לשוחח בקבוצה ולהחליט – אז זאת קהילה, מה בעצם אנחנו מייצגים? מי אנחנו? ומה המשמעות של כל זה?״ אמרה רודולף על הפגישה הווירטואלית הראשונה שלה עם הקבוצה.
סולסברג ורודולף החליטו לקחת את הקונספט – חיבור בין יהודים אסיאתים-אמריקאים כדי שיוכלו לשוחח בפתיחות ובאופן לא רשמי על זהויות וחוויות – ולהרחיב אותו. מעבר לסינים-אמריקאים בלבד, הן מצאו להפתעתן קשת רחבה של יהודים ממגוון רקעים אסיאתים שונים, כולל הודים, תאילנדים ועד פיליפינים ועוד.
הן הבינו דבר אחד מהר מאוד – כולם הרגישו שהזהות שלהם אינה מיוצגת במרחבים של יהודים אמריקאים.
הקהילה היהודית האמריקאית התחילה לגלות את יחודיות החוויה של יהודים לא-לבנים רק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות קבוצות כמו "בכל לשון" ו-Jews of Color Initiative ונוכח מספרם ההולך וגדל של יהודים לא-לבנים בתפקידי הנהגה של ארגונים. מניתוח שערכו חוקרים משנת 2019 עולה, כי סקרים על הקהילה היהודית האמריקנית לקו בהערכת-חסר של מספר היהודים הלא-לבנים בקהילה.
אבל מעט מאד עבודת מחקר הוקדשה ליהודים אסיאתים-אמריקאים. הסוציולוגים הלן קים ונואה לוויט – שהם זוג נשוי – פרסמו שני מאמרים בולטים על משפחות אסיאתיות יהודיות, אחד בשנת 2012 והשני ב-2015. מעבר למאמרים אלה, לסולסברג ורודולף לא היו פרויקטים קודמים שמהם היו יכולות לשאוב השראה.
"ראינו פער במדיה שאפשר למלא", אומרת רודולף.
במהלך העבודה על הפרויקט, רודולף וסולסברג הבחינו שהמושג ״אסיאתי-אמריקאי״ אינו מצליח לשקף את המגוון העצום של הקהילה. "התפוצה האסיאתית היא פשוט כה עצומה ומגוונת עד שמוזר להפוך את עצמנו לגוש, אבל גם אמריקה הלבנה כורכת אותנו יחד כגוש", אמרה רודולף. "לכן זה סוג של מכנה משותף שכולנו מזדהים עמו. יש לנו הרבה חוויות משותפות".
ג'ייקוב סוג'ין קופרמן,אחד המשתתפים בפרויקט שאביו אשכנזי ברזילאי ואמו תאילנדית, רואה חשיבות בעובדה שהמיזם מקפיד על גישה רחבה במיוחד כלפי יהודים ממוצא אסיאתי. "זה מה שהלהיב אותי בפרויקט – שהיה מגוון רחב כל כך של חוויות אסיאתיות שונות", אמר קופרמן. "ברור שאין שיח רב על יהודים מגזע מעורב [בחברה האמריקאית]. אבל כשהנושא עולה, הוא צר מאוד. הוא סיני-אמריקאי".
בסרטון הבכורה, מספרים המשתתפים כיצד הידע שלהם על אוכל יהודי ואסיאתי עוזר להם להרגיש "שיש להם חלק" בכל קהילה תרבותית רחבה יותר, כפי שניסח זאת אחד המשתתפים. משתתפת אחרת אמרה כי הידע עוזר לה "להוכיח" את יהדותה במרחבים יהודיים שהם לבנים בעיקר. מספר משתתפים ציינו כיצד טעמים אסיאתיים ויהודיים משתלבים היטב, ואילו אחרים דיברו על הקושי לאכול מאכלים אסיאתיים ועדיין לשמור על כשרות – כיוון שמצרכי יסוד אסיאתיים רבים, כמו צדפות וחזיר, אינם כשרים.
כץ-עלי מספרת בקליפ שמבחינתה, אוכל יהודי אשכנזי לא תמיד "מרגיש כמו בית", אבל היא תמיד שמחה למצוא מסעדות הודיות כשרות. לאחר שהשתתפה בפרויקט, היא חנכה בדצמבר את "פאקורות וחנוכיות" השם שהגתה למסורת חנוכה חדשה שמשלבת אוכל מטוגן הודי מסורתי במאכלים על בסיס שמן שמאפיינים את חג האורים.
"אני כל כך שמחה שהיוזמה תופסת תאוצה", היא אמרה על פרויקט לונאר. "אני חושבת שזה ייתן הזדמנות לאנשים ליצור ולמצוא מרחב של שייכות לקהילה שבה הם יכולים להתכנס יחד".
