(JTA) – שעות אחדות אחרי שג׳ו ביידן הושבע לנשיאה ה-46 של ארה״ב, נערך בסנאט טקס השבעה נוסף – ג׳ון אוסוף ורפאל וורנוק נשבעו אמונים לשמש כסנאטורים מטעם מדינת ג׳ורג׳יה והפכו בכך את הדמוקרטים לסיעת הרוב, ואת צ׳אק שומר למנהיג הרוב בסנאט.
שומר לא היה יכול להניח לרגע לחלוף מבלי להזכיר את ההיסטוריה היהודית שלו.
אחרי הכל, הוא מעולם לא נרתע מאזכור הרקע היהודי שלו ולכן, גם הפעם הזכיר את שורשיו היהודיים, ולא היסס לצטט מהתנ״ך.
"עם השבעת הסנטורים האלה, יעבור הסנאט לשליטת הדמוקרטים…בראשותו של מנהיג הרוב, יליד ניו יורק הראשון בתולדות ארה"ב," אמר. "ילד מברוקלין, בנם של מדביר ועקרת בית, צאצא לקרבנות השואה״.
"זו אחריות עצומה להיות מנהיג הרוב בסנאט. עצומה במובן של מעוררת יראה כמתואר בתנ״ך, כפי שהמלאכים חשו מורא בפני האל. היום אני חש את מלוא כובד האחריות הזאת המוטלת על כתפיי".
את הכותרות ביום ההשבעה תפסה קאמלה האריס, שהייתה לאישה הראשונה הלא-לבנה שתשמש בתפקיד סגנית הנשיא. אולם יום השבעתו של הנשיא החדש היה גם גדוש רגעים היסטוריים יהודיים: שומר היה לפוליטיקאי היהודי הנבחר לתפקיד הבכיר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. אוסוף הושבע לסנאט כסנאטור היהודי הראשון מטעם ג'ורג'יה ודאג אמהוף, בעלה היהודי של האריס, היה ל"ג'נטלמן השני" הראשון בתולדות ארה"ב, כינוי הניתן לבן הזוג של סגנית הנשיא.
בדבריו בסנאט שאל שומר משפט מנאום ההשבעה שנשא מספר שעות לפני כן הנשיא ג'ו ביידן, בנוגע לפריצת תקרת הזכוכית שנבעה ממינויה של האריס. שומר ראה בו גם משמעות עבור היהודים בארה״ב.
"כפי שאמר הנשיא ביידן בנאום הבכורה שלו: 'אל תגידו לי שדברים אינם יכולים להשתנות'", הוא אמר.
הדי החגיגות של שומר נדמו אחרי זמן קצר. הוא נושא מעתה באחד התפקידים בקשים בפוליטיקה האמריקנית ועומד בראש סנאט עם רוב שברירי במיוחד– 50 מושבים לדמוקרטים ו-50 לרפובליקנים, שהאריס יכולה להכריע בזכות קולה שובר השוויון.
אם יעלה בידו לגייס תמיכה בסנאט, שומר יוכל להותיר חותם משמעותי על שורה של נושאים שביידן רוצה לקדם לאחר שוך המגפה – משינויי האקלים, דרך סוגיית ההגירה ועד ביטוח הבריאות של תושבי ארה"ב. שומר, הידוע כאיש האמצע, כבר הפגין סימנים שיהיה מוכן לנקוט גישה אגרסיבית יותר, אולי בהשראתו של יריבו הרפובליקני, הסנאטור מיטש מק׳קונל, שלא אחת סטה מהפרוטוקול המקובל בסנאט כדי לקדם את האינטרסים של מפלגתו.
סטו לוסר, מי ששימש בעבר דוברו שומר, טוען שבניגוד לסנאטורים רבים, שומר יודע ליצור קבוצות קטנות של מחוקקים משתי המפלגות, שיוכלו לקדם סוגיות עליהן הם מסכימים, בלי קשר להשתייכותם המפלגתית. גישתו של שומר היא "'אנחנו נבנה קואליציה כי כבר נמצא את התומכים מהצד השני, ונביא אותם לכך שיעבדו איתנו על בסיס דו-מפלגתי'", אמר לוסר.
מינויו של שומר למנהיג הרוב בסנאט הוא בהחלט שיא בקריירה השאפתנית של הסנאטור היהודי מניו יורק. אחותו של שומר, העיתונאית פראן שומר, כתבה בספר מ-1986: "מאז שהיה בן 8 רצה אחי הבכור לעצב מחדש את מעמדו במשפחתנו – נשיא משפחת שומר, הבן האהוב של ארה"ב".
שומר גדל במארין פארק, שכונה בברוקלין שבשנות החמישים והשישים של המאה שעברה הייתה גדושה במהגרים יהודים, איטלקים, פורטוריקנים ומהאיים הקריביים. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון על שם ג'יימס מאדיסון, הוא למד משפטים באוניברסיטת הארוורד בשלהי שנות השישים. שומר מעולם לא חש בנוח בהארוורד, בין גדודי הסטודנטים הלבנים, נוצרים ובני המעמד העליון. שומר מעולם לא עסק במשפטים וצלל היישר מהאוניברסיטה אל עולם הפוליטיקה. בין 1974 ל-1981 שירת בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק, ואחרי כן המשיך לבית הנבחרים של ארה"ב, כשהוא מייצג שלושה מחוזות שונים בברוקלין ובקווינס עד 1999, השנה שבה נבחר לסנאט.
בשנותיו הארוכות במערכת הפוליטית, הפגין שומר שוב ושוב את תמיכתו בקהילה היהודית האמריקנית ובמדינת ישראל. ב–2015 הוא התייסר בנוגע להסכם הגרעין האיראני, נקרע בין הרצון לתמוך בממשל אובמה לבין החשש שההסכם אינו מבטיח את בטחונה של ישראל במידה ראויה. בסופו של דבר היה שומר אחד הדמוקרטים המעטים אשר התנגדו להסכם.
תדמיתו הציבורית היא של יהודי ניו יורקי לפני ולפנים, תדמית שלא פעם שימשה נשק בידי מבקריו, לעתים גם עם רמיזות אנטישמיות מוסוות. אבל שומר אינו מסתיר את שורשיו היהודיים או את היותו ניו יורקי אמתי. הוא גם לא מוותר על השתתפות באירועים פוליטיים של ניו יורק, או בכינוסים של הקהילה היהודית, אפילו כשסדר יומו עמוס בעבודת הסנאט בוושינגטון.
סטו לוסר נזכר כיצד שומר ומשפחתו, החברים זה שנים בבית הכנסת "בית אלוהים" בפארק סלופ שבברוקלין, בילו את אחד מערבי חג המולד בראשית שנות ה–2000 במסעדה בצ'יינטאון, כמיטב המסורת של יהודי ארה״ב הנוהגים לצאת למסעדות סיניות בשעה ששאר האומה חוגגת את חג המולד. כשהתעוררה התרעה על פיגוע טרור אפשרי באותו לילה, ניסה לוסר נואשות להשיג את שומר ולהזהירו, אולם הטלפון שלו היה כבוי. לוסר החל לטלפן לכל המסעדות הסיניות בדרום מנהטן, מנסה לברר אם הסנטור סועד שם כרגע.
בסופו של דבר מצא אותו לוסר, אחרי שעות של טלפונים. ומדוע הוא לא אותר? כי הוא ומשפחתו "נראו כמו כולם" בעיני עובדי המסעדות שנשאלו. "הם כולם אמרו לי 'לא, אין כאן סנטור, רק משפחה יהודית.'"
