(JTA) – זה עשרות שנים שהרב זמיר ישראייב מתפלל מדי שבת בבוקר למען ממשלת אזרבייג'אן מולדתו, מדינה בעלת רוב מוסלמי השוכנת צפונית-מערבית לאיראן.
אחרי שפרצה הלחימה העקובה מדם בין ארמניה לאזרבייג'אן על טריטוריה שנויה במחלוקת, הוא הוסיף תפילה מיוחדת לשלום חיילי אזרבייג'אן, ולאחריה הוא נושא באופן קבוע תפילה לשלום חיילי צה"ל.
"ישראל היא המדינה שלי כיהודי. אזרבייג'אן היא המדינה שלי כאזרי", אומר ישראייב, בן ה-40. הוא נולד בבאקו, בירת אזרבייג'אן, אבל גדל בארץ ושירת בצבא.
הפטריוטיות של ישראייב אופיינית ליהודים אזריים, אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שבבתי הכנסת שלה ניתן לראות לעיתים קרובות דגל אזרבייג'אן ודגל ישראל וכן תמונות של חברי הקהילה שנפלו במלחמה למען אזרבייג'אן וקודם לכן ברית המועצות.
ישראייב מתפלל למען החיילים מסיבות נוספות. עשרות מחברי הקהילה היהודית, המונה כ-8000 איש, משרתים בצבא אזרבייג'אן, שספג יותר מ-2000 אבידות בשנה שעברה בלחימה נגד ארמניה על אזור נגורנו-קרבאך העומד במרכז הסכסוך. למרות שהצדדים חתמו על הפסקת אש בנובמבר, המתח באזור עדיין רב.
אחד החיילים היהודיים שהשתתפו בלחימה הוא דניאל סדאייב בן ה-26, בוגר בית ספר התיכון היהודי בבאקו. ישראייב לימד אותו את דרשת בר המצווה.
סדאייב, שחזר הביתה אחרי הפסקת האש, התפרסם בתקשורת האזרית כסמל לסובלנות ודו-קיום אתני באזרבייג'אן ובצבא האזרי. בריאיון שנתן ל-Trend, אתר חדשות מרכזי, הוא צולם כשהוא מניח תפילין על רקע דגל אזרבייג'אן ודגל ישראל.
DayTube, הגרסה האזרית ל-YouTube, העלתה סרטון של סדאייב בו הוא מברך: "לחיי הידידות בין אזרבייג'אן לישראל! קרבאך היא אזרבייג'אן!" לפני שירה באוויר ברובה הקלצ׳ניקוב שלו.
"מובן שאני דואג להם", אומר ישראייב על תלמידיו לשעבר וחברי קהילתו המשרתים בצבא. "אבל אני מאוד גאה בהם".
תשומת הלב שהופנתה לסדאייב הייתה כנראה תוצאה של הוראה מהחלונות הגבוהים באזרבייג'אן – דיקטטורה עשירה בנפט שבה אין חופש עיתונות ושקיים בה פיקוח הדוק על המדיה החברתית – כדי להדגיש את הסובלנות הדתית במדינה, אבל, אמר ישראייב, היא מבטאת משהו אמיתי על החברה האזרית.
"זוהי מדינה שבה אנטישמיות פשוט אינה בעיה", הוא ציין.
נראה כי קיימת תמימות דעים בקרב המנהיגים וחברי המיעוט היהודי באזרבייג'אן, שחזרו על כך שוב ושוב לציטוט ולא לציטוט בריאיונות.
"באזרבייג'אן יש הרבה מיעוטים: רוסים, נוצרים, אירנים, אפילו ארמנים", אמר ישראייב, "אבל היהודים נתפסים כאן כבני ברית נאמנים הזוכים להערכה מיוחדת. כאן איננו עוד מיעוט אתני".
זהו היבט של החברה האזרית שמושרש בהיסטוריה, לדברי זאב לוין, מומחה לקהילות יהודיות במרכז אסיה ועמית מחקר במכון טרומן.
"יהודים חיו באזרבייג'אן שנים רבות עוד לפני שחיו כאן רוב האוכלוסיות האחרות", אמר לוין, "בניגוד גמור למקומות כמו אוקראינה, שאליה היהודים הגיעו כזרים והם עדיין נתפסים כזרים על ידי רבים".
בשנת 2000, השתלטה אזרבייג'אן על שטחי אדמה נרחבים באזור ארטסך, ישות הנתמכת על ידי ארמניה. בתמיכת חיילים ארמניים, ארטסך החזיקה בשטחים שמבחינה בינלאומית הוכרו כשייכים לאזרבייג'אן מאז פעולות איבה שהתרחשו בשנות התשעים.
למרות שאיבדה יותר מ-2000 חיילים בלחימה, אזרבייג'אן חגגה ניצחון. הממשלה האזרית ארגנה בחודש שעבר מצעד צבאי שהציג לראווה לא רק את יחידות הצבא שלה אלא גם כלי רכב – כולל שרידי רכב מעוקמים – שתפסה בקרב נגד ארמניה.
קהילות יהודיות במדינות ברית המועצות לשעבר חוששות לעיתים קרובות מגלי לאומנות כמו הלאומנות שהופגנה באזרבייג'אן, מכיוון שלא פעם הן מובילות לגל של אנטישמיות.
אין זה כך באזרייבג'אן, לדברי לוין וישראייב.
"הפחד מדברים כאלה אינו רלבנטי בחלק זה של העולם", אמר ישראייב.
גם כאשר אזרבייג'אן הייתה חלק מברית המועצות, ליהודים היה מותר להמשיך לקיים מצוות, עניין חריג ברפובליקות הסובייטיות.
לאסלאם הקיצוני יש נוכחות ציבורית מועטה באזרבייג'אן, אשר בעיר הבירה שלה מוצב פסל בולט של אישה המסירה את הרעלה שלה. "פסל האישה המשוחררת" נבנה בשנות השישים תחת השלטון הקומוניסטי, אומר ישראייב, "אבל עצם עובדה שהוא נשאר על כנו ומעולם לא הושחת אומרת הרבה".
היהודים ההרריים של אזרבייג'אן, המכונים ג'והורו, הם אחת משלוש הקהילות היהודיות הגדולות במדינה, אחרי קהילת האשכנזים והגאורגים. שושלת היוחסין שלהם מתחילה עוד ביהודי פרס העתיקה, וחוקרים סבורים כי יהודי ג'והורו התיישבו באזור לפני 1000 שנים. הם דוברי ג'והורי, שילוב של פרסית ועברית עתיקה.
יהודים הרריים רבים מחזיקים בבתים או מתגוררים בקרסניה סלובודה, עיירה בצפון המדינה. מדי שנה בתשעה באב, יום חורבן בית המקדש בירושלים, מגיעים לעיירה מאות יהודים הרריים ממקומות אחרים במדינה ואף מחוצה לה כדי לבקר בקברי אבותיהם.
אבל מרכז החיים היהודיים באזרבייג'אן נמצא בבאקו, מטרופולין שוקק חיים המזכיר את ירושלים בשילוב בין אדריכלות מודרנית, עיר עתיקה – שהייתה בעבר תחנה חשובה בדרך המשי – וחזיתות האבן בצבעים בהירים של בניינים רבים. בבאקו יש שישה בתי כנסת, מסעדה כשרה, שני בתי ספר וגן ילדים יהודיים, בין יתר המוסדות הקהילתיים.
אזרבייג'אן היא גם אחת המדינות היחידות בעולם עם רוב מוסלמי שבהן השואה נלמדת בבתי הספר כחלק מתוכנית לימודי החובה. אבל, באופן שנוי במחלוקת, המורים נדרשים לערוך הקבלה בין רצח העם יהודי לבין טבח חוג'אלי שבו נרצחו כמה מאות אזרים על ידי הארמנים במלחמת נגורנו קרבאך הראשונה בשנת 1992. טבח חוג'אלי היה אחד מבין מספר מעשי זוועה שבוצעו ב-300 השנים האחרונות נגד אזרחים על ידי מיליציות של שני הצדדים בסכסוך עתיק היומין בין ארמניה לאזרבייג'אן על טריטוריה ודת (האוכלוסייה של אזרבייג'אן ברובה מוסלמית שיעית, ואילו בארמניה רוב האזרחים משתייכים לכנסייה האפוסטולית הארמנית).
בתי מלון בבאקו מניפים לעיתים קרובות את דגל ישראל לצד דגלי מדינות אחרות, ביניהן רוסיה, צרפת וארצות הברית, כדי לקדם את פני התיירים ממדינות אלו. ישראלים מתקבלים לרוב בסבר פנים יפות, במיוחד על ידי אנשי צבא ויוצאי צבא השואלים אותם על שירותם הצבאי. ישראל ממלאת גם תפקיד מרכזי בחימוש ובאימון הצבא האזרי – בת ברית השוכנת בסמוך לאויבתה איראן. עובדה זו ידועה היטב באזרבייג'אן וגוררת ביטויים של הכרת תודה והערצה מצד המקומיים כלפי הישראלים.
אבל ישראייב אומר כי הידידות בין ישראל לאזברייג'אן אינה מבוססת אך ורק על אינטרסים משותפים.
"היהודים הם חלק מהמארג האנושי באזרבייג'אן זה שנים רבות", הוא אמר. אבל מעבר להיסטוריה המשותפת, "העם היהודי והעם האזרי חולקים נשק סודי עוצמתי יותר מאשר טכנולוגיה: מגוון ופתיחות לרעיונות חדשים".
