(JTA) – כשאשתי ואני הגענו לאתונה בתחילת ספטמבר כדי לשרת כשליחים רבניים בקהילה היהודית, הייתי נרגש במיוחד לחגוג את חג החנוכה ביוון, עם הקהילה היהודית שמונה כיום כ-3,000 חברים, זאת לאחר שכמעט 90% מהאוכלוסייה היהודית של המדינה הושמדה בשואה.
ההתנסות המקומית שלי עד כה, על אף שהייתה מצומצמת בשל מגבלות הקורונה, סיפקה לי הבנה חדשה ומרתקת על ההיסטוריה של סיפור החנוכה – והיא שונה מאד מזו שרבים מאיתנו מכירים.
כילד שגדל בישראל, הנראטיב של ניצחון היהודים על היוונים החזקים והמרושעים נלמד החל מגיל צעיר. הסיפור הזה, מטבע הדברים, יצר תחושה מסוימת של מסתורין – ויתכן שאפילו כעס – כלפי העם היווני.
אבל אחרי שהגעתי ליוון, למדתי במהרה שההיסטוריה מורכבת הרבה יותר– וכתוצאה מכך, חג החנוכה מצוין כאן באופן שונה לחלוטין.
הקהילה היהודית ביוון המודרנית רואה את שורשיה במורשת הרומניוטית – אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. היסטוריונים חלוקים בשאלה האם ראשיתה של הקהילה במאה ה-4 לפני הספירה, או 'רק' במאה השנייה לפני הספירה. כך או כך, מדובר בקהילה בעלת היסטוריה עתיקה ומסורת בעלת שורשים עמוקים. חלק מאותה מסורת היא הזהות היוונית של חברי הקהילה, שאינה חזקה פחות מזהותם כיהודים. מסיבות ברורות, יהודי יוון חשים במידה לא קטנה של אי נוחות כשהעם שלהם מתויג ומתואר כדמות הנבל בסיפור החנוכה.
אבל היוונים בסיפור החנוכה אינם היוונים של היום. הכוח ששלט על ארץ ישראל ועל העם היהודי עד למרד החשמונאים היה האימפריה הסלאוקית. השטח עליו שלטו השתרע מאזור הים התיכון (כולל יוון) והרבה מזרחה אל תוך פרס. רוב חיילי האימפריה היו שכירי חרב או עבדים מהמדינות עליהן שלטה הממלכה הסלאוקית.
הערים המרכזיות של האימפריה לא היו ביוון, אלא בסוריה ובעיראק. הבירה הייתה העיר אנטיוך, שנמצאת בשטחי טורקיה המודרנית. האנטיוכוס המוכר לנו מסיפור החנוכה, אנטיוכוס הרביעי, קיבל את 'אזרחותו היוונית' רק כשהיה בשנות ה-30 לחייו. המפקד הצעיר שנשלח לדכא את מרד המכבים היה ממוצא סורי, לא יווני.
יהודי יוון מחויבים לגרסה ההיסטורית המדויקת יותר של הסיפור ומאמצים אותה כסיפור האמיתי של חנוכה. לשינוי הזה יש גם משמעויות מעשיות. בספרי תפילה מקומיים רבים, המושג יוון הושמט מ'על הנסים', שנאמר בחג החנוכה. באופן דומה, בגרסה המקומית של הפיוט 'מעוז צור', בשורה 'יוונים התקבצו עלי' הוחלפו היוונים בסורים ככוח שנלחם במכבים.
אני עדיין צריך לברר מתי בדיוק החלה המסורת הזו, אך אין ספק שזו מסורת עתיקה. התלמוד מתייחס למספר מיקומים במדינה הסורית (ארם צוּבּה), ומציב אותם באימפריה הסלאוקית. תגליות אלה משקפות איך מסורות יהודיות משתנות מאד ממקום למקום – במיוחד ביחס לאופן שבו קהילות יהודיות תופסות את האומה שבה הן חיות.
כחלק מרשת של שליחים אורתודוקסים המפוזרים בכל רחבי התפוצה היהודית, אשתי ואני זכינו בתובנה מרתקת על תרבויות ומסורות מקומיות, שתורמות עושר, הבנה ומשמעות חדשה לחגיגות החנוכה שלנו. השנה, בנוסף ללביבות תפוחי האדמה המסורתיות, אנחנו מכינים לוקומדס, סופגניות יווניות המוגשות כשהן ספוגות בסירופ דבש חם.
בפרוש חג החנוכה השנה, שיהיה ייחודי בדרכים רבות כל כך, אני מברך על ההזדמנות לאמץ נקודת מבט חדשה על סיפור שחשבתי שהכרתי היטב מאז ומתמיד. השנה, אני לא אשמח על שניצחנו את היוונים, אלא על הניצחונות המתמשכים של היהודים על החושך, יהיה האויב אשר יהיה.
הרב אלירן שאבו הוא מורה ללימודים יהודיים בפרויקט קרן לאודר באתונה כשליח של תכנית הכשרת השליחים של מכון אור תורה סטון שטראוס עמיאל