(JTA) – כילדה שגדלה בתוניסיה, פגי סידור ואחותה היו סופרות את הימים עד חנוכה.
אבל הדלקת הנרות המסורתית ואכילת סופגניות ולביבות היו רק חלק מההתלהבות. הסיבה הנוספת הייתה ראש חודש אל בנאת, או "חג הבנות", חג הנחגג על ידי יהודי צפון אפריקה ביום השישי של חנוכה, ראש חודש טבת.
בחג זה, אשר לעיתים נקרא בשמו הערבי עיד אל בנאת, הבנות מקבלות מגדנות ומתנות יקרות ממשפחותיהן. במקרה של סידור, המתנות הגיעו מחנות התכשיטים של אביה בעיר הבירה תוניס.
לאחר שמשפחתה עלתה לארץ כשהייתה בת 10, החג נזנח, כפי שקרה במשפחות צפון אפריקאיות רבות שעלו לישראל. אבל בשנים האחרונות, סידור עושה מאמץ להחזיר עטרה ליושנה.
"היום אנו חוגגים אותו מדי פעם", אומרת סידור בת ה-69, עיתונאית ואם לשלושה שחיה בירושלים. "אבל סוף סוף יש לנו נכדה במשפחה, וזה חוזר".
סידור אינה היחידה המנסה להפיח חיים במסורת שכמעט אינה נחגגת יותר גם בקרב יהודים החיים בתוניסיה, מדינת המוצא שלה. הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל ציינה את החג ב-15 השנים האחרונות באירוע חגיגי בהשתתפות כ-200 נשים, שמגיע לשיאו במחווה ליקירות העדה.
השנה לא יתקיים האירוע בשל מגפת הקורונה, אבל ״חג הבנות״ יצויין בכל זאת באירועים מקוונים אחרים: קונצרט בנאת מקוון של ארגון היהודים ילידי המזרח התיכון וצפון אפריקה (JIMENA) ו-Mizrachi Dance
אבל שני אירועים אחרים ייערכו באופן מקוון. ארגון יהודים ילידי המזרח התיכון וצפון אפריקה (JIMENA) ו-Mizrachi Dance Archive יערכו קונצרט בנאת מקוון בהשתתפות הזמרת ללה תמר והרקדנית ג'קי ברזילי, החיה בצפון קרוליינה. מיזם ״הלו"ז העברי״ מארגן אירוע נפרד לרגל החג, במטרה לחבר בין ישראליות חילוניות לבין תאריכים פחות מוכרים בלוח השנה היהודי.
חג הבנות שנחגג באירועים ציבוריים גדולים שונה מאוד מהסביבה האינטימית המסורתית שבה צויין במקור, אבל אירועים אלו נולדו מכורח המציאות, מסבירה מרים גז-אביגל, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל.
"במקור, זהו חג שנחגג בחוג המשפחה, או בין חברות קרובות", היא אמרה. "אבל זה בלתי אפשרי כיום מפני שיהודי תוניסיה מפוזרים כיום בכל רחבי הארץ. כדי לחגוג את החג כמו בעבר צריך אוכלוסייה יהודית שמרוכזת במקום אחד.
למרות שזהו מנהג תוניסאי בעיקרו, ראש חודש לבנות נחגג גם בקרב יהודי מרוקו, אלג'יר ולוב. רבים מאמינים כי החג נולד מתוך מטרה לציין אירועים שתוארו בספר יהודית, סיפור יהודי עתיק, על פיו יהודית הרגה מפקד בצבא אשור שגדודיו דיכאו באכזריות מרד יהודי.
"תמיד אמרתי שזה חג של יהודית, אישה יהודיה אמיצה שהצילה את עם ישראל", סיפרה אילה סיטבון, מורה בפנסיה בת 74 מירושלים שעלתה לארץ מתוניסיה ב-1967. הוריה נהגו לציין את החג מדי שנה, אבל היא ובעלה ושני ילדיהם הפסיקו לחגוג אותו עם השנים.
על פי מסורות אחרות, חג זה הוא המקבילה הנשית לחג הבנים, "שבת יתרו", בחודש שבט, המועד שבו קוראים את פרשת יתרו, המספר על חותנו של משה.
זהו "חג שנשים יצרו מפני שהן רצו להעביר את המסורת היהודית בדרך חלופית לדרך שבה היא מועברת על ידי גברים, אשר בניגוד לנשים, למדו עברית ותורה", אמרה עליזה לביא, חברת כנסת לשעבר שכתבה על מסורות יהודיות ייחודיות לנשים ואשר תשתתף באירוע הלו"ז העברי.
סידור רואה בחג הבנות ביטוי למעמדן החזק יחסית של נשים בקרב יהודי תוניסיה, שהיא אחת המדינות המתקדמות בעולם הערבי בכל הנוגע לזכויות נשים.
"לנשים היה מעמד גבוה ביהדות תוניסיה", אמרה סידור. "לא עודדו אותן להצטרף לצבא או משהו כזה, אבל כיבדו אותן, פינקו אותן, הן נחשבו למתנה עבור המשפחה, והם חונכו ברשת בתי הספר הצרפתית אליאנס. תעודת גמר תיכון ליהודית תוניסאית הייתה עניין שבשגרה גם לפני עשרות שנים".
החג נועד גם למטרה מעשית, אומרת סידור: הכנת הנדוניה של נשים צעירות.
"זו הייתה הזדמנות להעביר תכשיטים של המשפחה, שמלות משפחתיות וחפצים יקרי ערך אחרים. העברת הלפיד מדור לדור", אמרה.
העניין המחודש בראש חודש לבנות אינו מוגבל רק לישראל. במרסיי, צרפת, שבה גרים יהודים תוניסאים רבים, יש משפחות המזמינות אליהן אורחים לחג, אבל המנהג פחות נפוץ מאשר בישראל, לדברי ליליאן ואנה, פילולוגית ופעילת זכויות נשים אורתודוקסית שגרה בפריז.
"החג לא נחגג כאן בצורה משמעותית", אמרה ואנה.
בתוניסיה מציינים את החג רק קומץ, אם בכלל, מבני הקהילה היהודית ההולכת ופוחתת המונה כמה מאות איש, אמר צבי סבג, יהודי תושב ג'רבה, שבה חיים כ-1500 יהודים. בעבר חיו בתוניסיה כ-100,000 יהודים, רובם עזבו ועברו לישראל או לצרפת, בעקבות הקמת המדינה בשנת 1948.
"הקהילה שלנו קטנה מכדי שתעורר עניין", הוא אמר והוסיף כי שלושת בתי הספר היהודיים הנמצאים בג'רבה מציינים את החג במסיבה קטנה.
"אבל האם אנשים באמת חוגגים אותו בבית? לא כל כך", אמר סבג. "נראה כי מסורת זו חיה וקיימת יותר בישראל מאשר כאן".
בנוסף למתנות, מציינים באופן מסורתי את החג על ידי מאכלים מיוחדים: פחזניות מאורכות במילוי שוקולד, קאפקייקס מקמח סמולינה ספוגות מי סוכר, המכונות אצל כמה משפחות פארטס, כדורי שקדים מתוקים, ובג'אוויה, פודינג ממולא פיסטוקים ולפחות חמישה סוגי אגוזים.
"העוגות מילאו את כל השולחן, אבל אדם ממוצע היה יכול לאכול רק מאפה אחד, אולי אחד וחצי, מפני שהם היו כה ממלאים", אומרת סידור.
לביא סבורה כי ראש חודש לבנות נחגג שוב בהתלהבות והוא "כאן כדי להישאר". סיטבון מקווה שזה נכון, אבל פחות בטוחה בכך.
"היו הרבה מסורות ומנהגים שנזנחו בקהילות שעלו ארצה", היא אמרה. "לא מרבים לציין את החג בצרפת, שם יש לי משפחה מתבוללת".
סידור אומרת כי הרצון לשמר את המסורת נובע בעיקר מנוסטלגיה. "אבל זה יותר מזה", אמרה. "זה ניסיון לחבר שוב את הפאזל ולהכיר את מנהגיהן של קהילות אלו לפני שהפכו לישראליות".