(JTA) – הקולנוענית ענבר חורש פגשה את השחקנית הרוסייה נטליה אולשאנסקייה בהרמת כוסית לכבוד יום הולדתה של השחקנית. שם, גוללה אולשאנסקייה באזני חורש את סיפור עלייתה לישראל אחרי שהשתתפה במסע של "תגלית".
חורש התרשמה מהסיפור והחליטה להפוך אותו לסרט קצר, שבו אולשאנסקייה מגלמת דמות הדומה לזו שלה במציאות.
"הכול התחיל במקרה", אמרה חורש בראיון ל-JTA.
״זכות מלידה״, הסרט הקצר בן 25 הדקות שנולד מהפגישה, הוקרן במספר פסטיבלי קולנוע יהודי בסתיו האחרון, ויועבר גם בסטרימינג במסגרת פסטיבל Other Israel fest, של המרכז היהודי על שם מרלן מאיירסון בניו יורק. חורש, ירושלמית בת 32, ביימה כבר מספר סרטים קצרים. כעת היא מנסה להפוך את הסרט הקצר על ״תגלית״ לסרט באורך מלא.
הסיפור מתמקד בצד הפחות מוכר של הפרויקט, בזה שמיועד למשתתפים צעירים דוברי רוסית. העלילה מתרחשת במהלך ביקור של קבוצת ״תגלית״ בכפר בדואי. נטשה, הדמות שמגלמת אולשאנסקייה, מתחברת לצעירות אחרות בקבוצה וגם לחייל ממוצא רוסי.
בסופו של דבר מתברר שנטשה, שמתכננת להישאר בישראל בתום המסע, היא בתה של אם לא יהודייה ולא רואה עצמה בהכרח כיהודייה. החלטתה להגר מארצה קשורה יותר בבריחה ממצב משפחתי גרוע מאשר ברצון לחיות במדינה יהודית.
לפי חוקי מדינת ישראל היא זכאית לאזרחות – אולם לא תיחשב ליהודייה לפי דיני הרבנות, שכן אמה אינה יהודייה.
חורש מסבירה כי מבחינתה, אי-השיוויון הזה הוא מוקד הסיפור. "כישראלית, מה ששיגע אותי הייתה ההבנה שהיא לא ראתה בעצמה יהודייה, לא גדלה כיהודייה, אבל הסוכנות היהודית פנתה אליה, הזמינה אותה למסע ועודדה אותה לעלות לישראל משום שיש לה מורשת יהודית", אמרה חורש. "זה הפתיע אותי כי כישראלית יש לי ולכולנו דימוי מסוים של מדינתנו כיהודית , ואיננו ערים לכך שהממשלה למעשה מעודדת לא-יהודים להגר לישראל. התגובה הראשונה שלי היא המחשבה שאם הממשלה מציעה אזרחות ללא-יהודים מחוץ לישראל, מדוע לא להעניק אזרחות ללא-יהודים שכבר גרים בישראל?"
הסרט עוסק גם במיניות הכבושה הרווחות במסעות "תגלית", לרבות המסורת שהשתרשה במסעות אלו של הזדמנויות צילום ומפגש עם חיילים חמושים. עבור צעירים יהודים, בעיקר בארצות הברית, זהו כבר חלק בלתי נפרד מהמסע. הקומיקאי ג'ון סטיוארט התבדח על כך בסטנד-אפ מ–1996 , ופרק מ–2016 של הסדרה "”Broad City תיאר את מסעות "תגלית" כמניפולציה לא מוסתרת היטב שמטרתה להפעיל לחץ על צעירים יהודים למצוא בני זוג יהודיים , להינשא ולהעמיד צאצאים.
"הופתעתי לגלות שאחת הדרכים למשוך משתתפים למסעות אלה היא ליצור מיתוס שהם גדושי מין ושהצעירות ייפגשו במהלכם עם חיילים. וכשאתה יוצא למסע כזה אתה אכן תופס שזה חלק גדול מהחוויה, שאנשים באמת באים כדי לפגוש בני זוג. למעשה, זה חלק רשמי מאוד מסדר היום״, אמרה חורש.
״זה יוצר את הפער העצום בין התכנים היהודיים המאוד רציניים לבין אווירת חופשת קיץ", היא הוסיפה.
הסרט של חורש מציג נקודת ראייה ישראלית המתמקדת דווקא במשתתפים ממוצא רוסי ולא אמריקני. היא מדגישה כי כוונתה לא הייתה למתוח ביקורת על תוכנית "תגלית" כשלעצמה.
"אין לי ביקורת מיוחדת על ארגון 'תגלית'", אמרה חורש. "אני לא חשה לכך זיקה מיוחדת, כישראלית. העניין שלי התרכז בהצגת החברה בישראל ובבדיקת האופן שבו אנחנו מגדירים את זהותנו. מה המשמעות של היותך ישראלי?"
הסרט צולם ב"מאהל בדואי לתיירים" בנגב, הרבה לפני פרוץ מגפת הקורונה. הוא הופק בסיוע מועצת הסרטים הישראלית ומשרד התרבות והספורט. הסרט מסתיים בשיר קליט, בסגנון קלייזמרי, בשפה הרוסית, ששמו, לדברי הבימאית, מיתרגם ל"הראש של דוניה החל לכאוב".
לפני המגפה זכה הסרט למספר הקרנות בבתי קולנוע במסגרת פסטיבלי סרטים בישראל, אולם הוא מופץ בעיקר במדיה וירטואלית כעת, כמו כל סרט אחר שמבקש להגיע לקהל בעידן הקורונה. הסרט זכה בפרסים לרבות פרס Moulin d’Ande ל – 2020 בפסטיבל סינמד – פסטיבל הקולנוע הים-תיכוני הבינלאומי במונפלייה שבצרפת, וכן בפרס Oscar-Qualifying Best Live Action Over 15 Minutes בפסטיבל הסרטים הקצרים בפאלם ספרינגס שבארה"ב.
חורש מקווה שהצופים, בעיקר כאשר הסרט יוצג באמריקה לקהל הרחב, ימנעו מקיטלוג שטחי של הסרט כמתאר את מסעות "תגלית" במונחים של טוב ורע.
"אני חיה בישראל, גדלתי בישראל, אני עוסקת בסוגיות ישראליות יותר מאשר בסוגיות יהודיות בקנה מידה עולמי. ומבחינתי הרעיון המרכזי הוא לסייע לאנשים בישראל להבין שההגדרות של מי הוא יהודי ומי לא, ולמי מותר להיות חלק מהמדינה היהודית, לא ירדו מהשמיים אלא הן מעשה ידי אדם".
