(JTA) – כנער, נדיב שורר חש תחושה עמוקה של עצב בחתונת אחיו הגדול. כשהבין שהוא נמשך לגברים, שורר חשב שלא תהיה לו דרך לבנות את חייו בקהילה האורתודוקסית המודרנית, בה נאמר לו שוב ושוב כי אין בה מקום להומוסקסואלים.
"אני זוכר שהבנתי שלי אף פעם לא יהיה אירוע כזה", הוא נזכר בחתונה. "וזה היה לי קשה מאד".
אך מוקדם יותר השנה עמד שורר עם בחיר ליבו, אריאל מאירי, תחת חופה בטקס שלא נראה שונה כלל מהחתונות של אחיו ואחיותיו. מי שערך את הטקס היה הרב אברם מלוטק, רב אורתודוקסי שעומד בראש ארגון יהודי הפועל עם בעלי מקצועות חופשיים צעירים בניו יורק. זו הייתה הפעם הראשונה שמלוטק ערך טקס נישואין לבני זוג מאותו מין.
"אם הזוג בוחר לחיות חיים יהודיים, לבנות בית יהודי ולגדל ילדים יהודים, הרבנות המסורתית שלנו חייבת לנצל את ההזדמנות, לקבל זאת בברכה ולעבוד עם המשפחות האלה ברגעים היקרים ביותר במחזור החיים שלהם", כתב מלוטק בשנה שעברה כשהודיע על החלטתו לערוך טקס נישואין לבני זוג מאותו מין. "אם לא נעשה זאת, ואם נמנע מהזוגות האלה את מקום ההשתייכות הלגיטימי שלהם, אנחנו מסתכנים בהגדלת תחושת הניכור ובנפילה לתהום של חוסר רלוונטיות דתית".
מלוטק הוא חלק מקבוצה הולכת וגדלה של רבנים אורתודוקסים ששוברים את המוסכמות, ומסכימים לערוך טקסי נישואין שעד לא מזמן היו בלתי נתפסים בעולם האורתודוקסי. במהלך התחקיר לכתבה זו, איתרה JTA עשרה רבנים אורתודוקסים מוסמכים שערכו או אמרו שיהיו פתוחים לערוך טקס נישואין דתי לבני זוג מאותו מין. על אף שמדובר בקבוצה קטנה, מספר זה מייצג שינוי משמעותי בקהילה האורתודוקסית, שמתהדרת בציות מחמיר לחוקי ההלכה, קהילה שבה לפני עשור היה בלתי אפשרי למצוא רב אחד שיהיה מוכן להשיא בני זוג מאותו מין.
"אני חושב שעבור מרבית הרבנים האורתודוקסים, האיסור התנ"כי, ואיסורים הלכתיים שבאו בעקבותיו, היה משהו בלתי פתיר", אמר ג'ונתן סרנה, פרופסור להיסטוריה יהודית אמריקנית באוניברסיטת ברנדייס, כשהוא מתייחס לאיסור על קיום משכב זכר. "אך מה שאנחנו רואים, ולדעתי זה חשוב מאד, זה שינוי בגישה".
בין הרבנים שהחליטו לשבור את המוסכמה הזו ישנן גם דמויות בולטות בקהילה כמו הרב אשר לופטין, לשעבר ראש בית הספר הרבני אורתודוקסי ליברלי 'ישיבת חובבי תורה', שאמר כי "ישקול ברצינות ובחיוב", אם יתבקש להשיא בני זוג מאותו מין.
"היהדות שבה אני מאמין, זו שלדעתי אלוהים נתן לנו, היא יהדות שדואגת לאנשים, מטפלת בצרכיהם ומעניקה להם משמעות, ולכן ההלכה היהודית והמסורת היהודית צריכות לטפל בנושא הזה", אמר לופטין, שעומד בראש בית כנסת אורתודוקסי מודרני ליד דטרויט.
בנוסף למלוטק וללופטין, גם הרבנים דניאל אטווד, אלי פרידמן, גייב גרינברג, סטיב גרינברג, דניאל לנדס, שרה מולהרן, אהרון פוטק ושמולי ינקלוביץ' מסכימים כעת לערוך טקסי נישואין לבני זוג להט״בים.
קצתם הוסמכו לרבנות בישיבה יוניברסיטי, בית הספר הרבני אורתודוקסי-מודרני שלאחרונה סרב לקבל ארגון של סטודנטים להטב"ים. אחרים הוסמכו לרבנות בישיבת חובבי תורה, שעלתה לכותרות בשנה שעברה כשסירבה להסמיך סטודנט הומוסקסואל. אותו סטודנט, אטווד, הוסמך לרבנות במקום זאת על ידי לנדס. הוא הסמיך גם את מולהרן, אשר סיימה בית ספר רבני שאינו משתייך לאחד מהזרמים המוכרים.
יהדות אורתודוקסית מאמינה בפרשנות המסורתית להלכה היהודית, שאינה מתירה, בין היתר, נישואין של זוגות בני אותו מין או קיום יחסי מין בין בני אותו מגדר. העמדות בנושא נישואין בין בני אותו מין, וקבלת חברי קהילת הלהט״ב באופן כללי, דומות בעולם השמרני חרדי אורתודוקסי, השומר על הפרדה קפדנית מהעולם החילוני. אך בקהילה האורתודוקסית המודרנית של ארצות הברית, שבה אורח החיים הדתי מתאזן בזכות קבלת העולם החילוני, הואץ באחרונה תהליך קבלתם של בני קהילת הלהט״ב.
גישה זו גרמה לכמה רבנים אורתודוקסים מודרניים להגיע למסקנה כי יש להעריך מחדש איסורים, בהם הפסקה המצוטטת לעתים קרובות מספר ויקרא, שפורשה באופן מסורתי ככזו המכנה משכב זכר "תועבה".
"אני רואה איסור זה וסדרת איסורים הקשורים לכך כחלק שעומד במתיחות עם ערכים אחרים בתורה, ובהם ערך החיים וערך הצלת חיים. עם מה שאנחנו יודעים כיום על שיעורי ההתאבדות בקרב בני קהילת ההומוסקסואלים, אני חושב שזה מאד רלוונטי", אמר הרב גייב גרינברג, שבשנה שעברה ערך לראשונה טקס נישואין של בני אותו מין.
מספרם של רבנים שהוסמכו כרבנים אורתודוקסים העורכים טקסי חתונה לבני זוג מאותו מין עשוי לגדול. כ-45 רבנים השתתפו בסדרת מפגשים שהחלה בשנת 2018 במטרה לחשוב איך יראו חתונות של בני זוג בסביבה אורתודוקסית. את השיחות אירחה 'תורת חיים' קבוצה אורתודוקסית פרוגרסיבית בהנהגתו של ינקלוביץ', שלא ערך טקס נישואין לבני אותו מין, אך אומר כי הוא "פתוח מאד" לכך.
"זה נושא שגורם לפעילות רבה בקהילה היהודית ובקהילה האורתודוקסית. בעולם האורתודוקסי הפרוגרסיבי יש נכונות רבה לקבל אותו", אמר ינקלוביץ'.
על אף שהתנועה האורתודוקסית משתרכת הרחק מאחורי זרמים יהודיים אחרים – שכולם מתירים נישואין של בני זוג מאותו מין ושבם יש נכונות רבה יותר לקבל רבנים קווירים – ניכרת כעת יותר נכונות לקבל חברים להט״בים ברמת הקהילה, במיוחד בבתי כנסת אורתודוקסים מודרניים, אמר הרב זאב אלף, פרופסור חבר להיסטוריה יהודית במכללת טורו, שחקר את היהדות האורתודוקסית האמריקנית.
"לפני 20 שנה, כשמישהו יצא מהארון, גבר שרצה להינשא לגבר או אישה שרצתה להתחתן עם אישה, אם הם החליטו החלטה כזו הם למעשה החליטו גם לעזוב את היהדות האורתודוקסית. היום, יתכן כמובן שהם לא יהפכו לנשיאי בית הכנסת שלהם, אבל הם כן יכולים לחיות בשלום עם אורח החיים המשפחתי שלהם ולמצוא בתי ספר אורתודוקסים וקהילות אורתודוקסיות מודרניות מסוימות", אמר אלף.
לאחרונה פרסם הרב בני לאו, רב ישראלי אורתודוקסי בולט, הצהרה שהציעה פתרון לבני זוג מאותו מין שמבקשים לבנות את חייהם בעולם הדתי. למרות שהרב לאו לא הציע מסגרת לטקס החתונה, הוא אמר כי אין להתעלם מהדחף להתחתן ולקבל אישור פומבי למערכת היחסים, וכי היהדות אינה אוסרת על זוגות הומוסקסואלים להקים משפחות.
אף קבוצה יהודית אורתודוקסית אמריקנית לא אישרה באופן רשמי קיום של חתונות של בני זוג מאותו מין, אבל זוגות קווירים אורתודוקסים זוכים לתמיכה מחברים ומבני משפחה.
"האם הקהילה האורתודוקסית מודרנית מוכנה למשהו כזה? בחתונה שלנו היו 300 אנשים, לפחות שני שליש מהם היו מהקהילות האורתודוקסיות בקליבלנד, ניו יורק ולוס אנג'לס. אנחנו יודעים שלא כולם בני מזל כמונו, אבל ללא ספק חלקים מהקהילה האורתודוקסית מוכנים לזה", אמר ג'רי בוריסון, שהתחתן עם בן זוגו מוקדם יותר השנה בטקס אורתודוקסי שנערך על ידי הרב אלי פרידמן.
אחד המכשולים שבני זוג בני אותו מין שמבקשים לקיים טקס חתונה אורתודוקסי יצטרכו להתמודד איתם, הוא כיצד לקיים טקס שנוצר במקור עבור זוגות הטרוסקסואלים. בחתונה יהודית מסורתית, שני עדים חותמים על הכתובה, הסכם הנישואין של הזוג, המתווה את אחריות הבעל כלפי האישה. ואז, בטקס האירוסין, או הקידושין, החתן "רוכש" את הכלה בכך שהוא נותן לה טבעת וקורא את הכתובה. במהלך טקס הנישואין נאמרות שבע ברכות- ובהן שתיים המשתמשות בשפה המתייחסת ספציפית לחתן ולכלה.
חלק מהזוגות בני אותו מין בוחרים לקיים את הטקס קרוב ככל האפשר לתבנית המסורתית. בוריסון ובן זוגו, מייקל גרינברג, רצו לשמור ככל האפשר על קרבה למסורת, ושינו רק את הטקסט בעברית כך שהוא יתייחס לשני החתנים במקום לחתן ולכלה. הם גם השתמשו בשתי כתובות – במקום באחת – מכיוון שהטקסט בכתובה הוא חד צדדי, ומדבר רק על אחריות הבעל לאשתו.
אחרים מסתמכים על דגמים חלופיים, שכן הם חשים שהליטורגיה של חתונה מסורתית אינה חלה על זוגות בני אותו מין.
"רצינו חתונה מסורתית ורצינו גם מחווה לזהות הקווירית שלנו, ולתרבות הקווירית. לא רצינו לעשות בדיוק את אותם דברים שהיינו עושים בחתונה הומוסקסואלית עם שינוי כינויי הגוף בלבד", סיפר הרב דניאל אטווד על חתונתו בשנת 2019 לבן זוגו יהודה גוונט.
כדי לעשות זאת, בני הזוג עבדו עם הרב שערך את הטקס, גייב גרינברג, ושאבו השראה מדגם שנוצר כמה שנים קודם לכן על ידי הרב סטיבן גרינברג, שיצא מהארון לאחר שהוסמך לרב בשנת 1983, ובשנת 2011 הפך לרב האורתודוקסי המוסמך הראשון שערך טקס נישואין לבני זוג מאותו מין. (אין קרבה משפחתית בין שני הרבנים.)
את מקום הכתובה, תפס בטקס של סטיב גרינברג 'שטר שותפות', הסכם משפטי שמוכר משותפויות עסקיות. הרעיון להשתמש בשותפות מעין זו לחתונה הוצע לראשונה בשנת 1999 על ידי רחל אדלר, רבּה רפורמית פמיניסטית שחשה שהכתובה מאופיינת בשפה סקסיסטית. (בשנים האחרונות, זוגות הטרוסקסואלים רבים החליטו ללכת בעקבותיה של אדלר ולהפוך את טקסי הנישואין שלהם שוויוניים יותר).
סטיבן גרינברג יוצר את המסמך יחד עם בני הזוג כדי שיתאים למערכת היחסים שלהם, והמסמך נקרא בקול רם במהלך הטקס. במקום טקס הקידושין, המבסס את המונוגמיה כשהבעל נותן לאישה טבעת, בטקס של גרינברג שני בני הזוג נודרים נדר להיות נאמנים זה לזה. במקום 'שבע הברכות' המסורתיות, בטקס של גרינברג באים בני המשפחה וחברים ומברכים את בני הזוג בשבע ברכות לפי בחירתם.
לסנדי ולינה טפנאק היה חזון משותף לחתונה שלהן שהתקיימה בשנת 2018.
"רצינו משהו שיזכיר חתונות אורתודוקסיות שהיינו בהן, שהייתה בהן תחושה של מסורת. לא רצינו להסתבך עם ההלכה. לא רצינו להעמיד פנים שזה משהו הלכתי, כשהוא לא. זה לא הרגיש אותנטי בעינינו, ולא רצינו להרגיש שאנחנו בהכרח ממציאות משהו חדש", אמרה לינה טפנאק.
מולהרן עבדה עם בנות הזוג כדי לעצב טקס שהשתמש במנגנון "הנדר הזוגי" – כל אישה מבטיחה להיות מונוגאמית עם השנייה – במקום הברכה המסורתית שנאמרת בטקס הקידושין. לאחר מכן הן ערכו טקס 'שבע ברכות' שהותאם להן.
"מבחינה אסתטית זה דמה לחתונה יהודית מסורתית", אמרה מולהרן.
האופן שבו בני זוג מעצבים את הטקסים שלהם מייצג את המתיחות הכללית בנוגע לשינוי שמתחולל בעולם האורתודוקסי – האם ניתן להתאים או לשנות את החשיבה על המסורת בהתאם לרוח הזמן?
"אני מכבד אנשים שעושים טקס אלטרנטיבי, וכל אחד זכאי לטקס שהוא חש איתו בנוח, אבל אני רואה בכך צעד בכיוון הלא נכון מפני שהוא נפרד אך זהה", אמר מייקל גרינברג, שטקס הנישואין שלו לבוריסון נותר קרוב ככל האפשר לטקס המסורתי. "זה בעצם לא להכיר באופן רשמי בחתונת הומוסקסואלים כחתונה, הם אומרים שזה משהו אחר… הם משתמשים במנגנון ההלכתי של שותפות [שטר שותפות] כדי לתת סוג של תוקף הלכתי או מכניזם הלכתית לחתונה של בני זוג מאותו מין, אבל זו לא חתונה יהודית [מסורתית]".
פרידמן, הרב שערך את טקס הנישואין, אמר שתוקף יהודי חוקי של חתונה הוא רק חלק אחד ממכלול הדברים החשובים בנישואין.
"מה שאנחנו אומרים זה שהטקס עצמו, תחושת המחויבות זה לזה ולאלוהים ולאנשים שהיו שם, הם חשובים ובעלי משמעות בפני עצמם", אמר פרידמן. "גם אם היינו משאירים לאלוהים את השאלה מהי המשמעות ההלכתית האולטימטיבית, עדיין רצינו לעשות זאת בדרך זו".
לא כל הרבנים האורתודוקסים הפרוגרסיביים מסכימים לקיים חתונות של בני זוג מאותו מין, גם בשעה שהם סבורים שיהודים קווירים צריכים להיות חלק מהקהילות האורתודוקסיות.
אלף, פרופסור במכללת טורו, אומר שעל אף שיש עליה בקבלתם של קווירים בעולם האורתודוקסי, יתכן שחתונות הן צעד אחד רחוק מדי.
"זה חוצה את גבולות האופן שבו האורתודוקסיה המודרנית מתדיינת על ההלכה במודרניות", הוא אמר. "המסר שזה מעביר כלפי חוץ הוא ההחלטה להתאים את ההלכה לרגישויות מודרניות, והאורתודוקסיה המודרנית באמת נמנעת מזה. היא אינה מתירה קבלת החלטות הלכתית אגרסיבית כזו".
הקהילה של הרב גבריאל בלינו, בבית הכנסת הקהילתי ברחוב 6 שבדאונטאון ניו יורק, מקבלת בברכה חברים קווירים והייתה שותפה לאירוח שבתון של ארגון 'אשל', קבוצה של יהודים אורתודוקסים להטב"ים. עם זאת, בלינו אינו רואה דרך שבה תוכל היהדות האורתודוקסית להציע חתונות לבני זוג מאותו מין.
"אני מרגיש שאני מוגבל על ידי המנגנונים של ההלכה היהודית ואין בידי מנגנון שבעזרתו אני יכול לקיים חתונה כזו", הוא אמר. "ולכן, בעוד שהצד החילוני שבי, והצד האמריקני הפרוגרסיבי שבי תומכים מאד בלגליזציה של איחוד בין בני זוג מאותו מין, אני לא מקיים חתונות כאלה בהקשר דתי".
וזו הסיבה שלא מעט יהודים קווירים, שגדלו כאורתודוקסים, שפונים לזרמים אחרים ביהדות כשהם מתכננים את חתונתם.
"רבים מהיהודים האורתודוקסים הלהטב"ים מוצאים חברים שיערכו את הטקס, או רבנים מזרמים אחרים. קיימים מעט מאד רבנים אורתודוקסים מוסמכים שיערכו טקסי נישואין – מעט מאד, מאד. נכון שנחמד אם רב עושה זאת, אבל אני לא חושבת שזה הכרחי, ואנשים קיימו את הטקסים האלה במשך עשרות שנים ללא רב", אמרה מרים קבקוב, מנכ"לית ארגון 'אשל'. קבקוב עצמה ערכה שתי חתונות לבני זוג אורתודוקסים מאותו מין, ויעצה לזוגות אחרים.
אחרים בוחרים לעזוב את האורתודוקסיה לחלוטין, לאחר שהגיעו למסקנה שאין טעם לנהל מלחמה על יצירת מקום לעצמם בזמן שזרמים אחרים כבר יצרו עבורם את המרחב הזה.
את טקס הנישואין של גדליה רובינסון עם בן זוגו כיילב שהתקיים השנה, ערך רב קונסרבטיבי. על אף שרובינסון גדל והיה מעורב מאד בעולם האורתודוקסי – אביו הוא הרב מנחם פנר, הדיקן של בית הספר הרבני ישיבה יוניברסיטי – הוא הותש, לדבריו, מהצורך הבלתי פוסק להיאבק על קבלה.
"זה ממש מרוקן אותך. זה כמו לזרוק חבל מעבר לנקיק כדי ליצור גשר, לזרוק חבל כבד מאד, מאד למרחק רב מאד, ולעתים קרובות לפגוש בקצה השני אדם שאפילו לא מוכן להושיט את ידיו", הוא אמר.
המאבק הזה גורם גם לרבנים אורתודוקסים פרוגרסיבים לעזוב את התנועה.
"יש כל כך מעט אנשים שבאמת מוכנים לטפל בבעיית הליבה הבסיסית הזו בעולם האורתודוקסי, שהחלטתי שאני באופן אישי, אינני זקוק לאותה השתייכות לזרם הזה כדי להתמודד בסופו של דבר עם השאלה החשובה ביותר מבחינתי … שהיא איך לדעתנו אלוהים, ההלכה והערכים היהודיים רוצים שמי שנולד הומו יחיה את חייו", אמר הרב אהרון פוטק, שהוסמך לרבנות בישיבת חובבי תורה, והודיע בשנה שעברה בפומבי שהוא כבר לא מזדהה עם הזרם האורתודוקסי.
פוטק סיפר שראה עמיתים שביקשו לכלול חברים להטב״ים בקהילות שלהם, שנאלצו להתמודד עם לחצים כדי "להוכיח את האורתודוקסיות שלהם", לאחר שבני קהילה ביקורתיים האשימו אותם בנטישת ערכי הקהילה. "המאבק הזה לא עניין אותי", אמר פוטק, שעובד בבית הכנסת Sixth & I שאינו משתייך לאחד הזרמים המוכרים, ומיועד לערוך בפעם הראשונה טקס נישואין לבני זוג מאותו מין בשנה הבאה.
אחרים חשים שיש תקווה ליצירת קהילות אורתודוקסיות מכילות יותר.
"ישנם מספר רבנים אורתודוקסים שחשים היום מספיק בטחון במערכת ההלכתית הבריאה של היהדות האורתודוקסית, שהם יכולים לטפל בנושאים אלה בחמלה ובמחשבה עמוקה כדי להגיע לפתרונות של מצבים קורעי לב," אמר הרב דניאל לנדס.
לנדס, הרב שהסמיך לרבנות את אטווד, הסטודנט ההומו המוצהר שישיבת חובבי תורה סירבה להסמיכו, נמצא בעצמו בעיצומו של השינוי. ביולי הוא אמר שהוא עדיין אינו מוכן לערוך טקס נישואין לבני זוג מאותו מין. בספטמבר כבר שינה כיוון.
"אני עורך חתונות רק לסטודנטים. עדיין לא הזדמן לי לערוך חתונה לבני אותו מגדר, אבל – אם נוכל להסכים על הליטורגיה המתאימה – אני יכול לראות את זה קורה", הוא אמר. "אני לא מפנה את גבי לסטודנטים שלי״.
לדבריו, הוא עדיין נמצא בתהליך בו הוא מנסה להבין איך ייראה הטקס ומה תהיה הפסיקה המשפטית בנושא.
"נדרש רציונל הלכתי, וזה גם מאד אפשרי, מפני שאלוהים אינו יכול לברוא עולם שמדרדר חלק מחבריו לחטא שלא ניתן לחלץ אותם ממנו", הוא אמר. "איך נוכל להגיע לשם? אני חושב שיש לי דרך".
חשיבה מסוג זה מאפשרת ליהודים קווירים כמו שורר להינשא ולדמיין עתיד בעולם הדתי.
"יום החתונה שלנו היה מבחינה רוחנית היום המרומם והמרגש ביותר שחוויתי בחיי”, אמר שורר, שעם בן זוגו, משתייכים לבית כנסת אורתודוקסי. "והבנתי שאני מסוגל לחיות את האמת שלי, של מי שאני, ולהתחתן עם האיש שאני אוהב בצורה שמתאימה לנו – זה היה יהודי ומסורתי – זה הרגיש נכון״.
