יהודי ארצות הברית חוששים.
הם מודאגים מנגיף הקורונה שכבר גבה כרבע מיליון קורבנות אמריקאים ומתפשט במהירות רבה יותר ככל שמתקרב החורף. הם חרדים באשר לעתידם הכלכלי חסר הוודאות.
הם חוששים מהאנטישמיות ומהאלימות מימין, שמונעות על ידי קבוצות עליונות לבנה ושהופכות פעילות יותר ויותר. קבוצות שנושאות שמות מצחיקים ומחזיקות בסדר יום לא מצחיק בכלל, כמו Proud Boys, QAnon ו-Boogaloo Bois.
בטחונם התערער כאשר כמה מחאות Black Lives Matter באביב ובקיץ לוו באלימות מזדמנת והשחתת רכוש אנטישמית ואנטי ישראלית. הם אינם חשים בנוח לנוכח עליית פרוגריסיבים מזן מסוים בכמה מקומות בשמאל, שרוצה להפוך את התמיכה בישראל לחטא פוליטי ומוסרי.
ויותר מכול, הם חוששים משקיעתה של הדמוקרטיה האמריקאית.
הנשיא טראמפ קעקע במשך חודשים את לגיטימיות הבחירות שייערכו ב-3 בנובמבר, וסרב להתחייב להעביר את שלטון בצורה מסודרת אם יפסיד. ייתכן כי שיבוש של הבחירות – או אפילו ניצחון ברור של מועמד זה או אחר – יוביל לתסיסה אזרחית נרחבת וכאוס פוליטי. ה-FBI קרא למוסדות יהודיים לחזק את האבטחה מחשש אלימות אפשרית שתתרחש בסביבות יום הבחירות, יהא אשר יהא המועמד שינצח.
ובקהילה היהודית, אשר רובה דמוקרטית – הסקרים מראים כי בוחרים יהודים מעדיפים את ג'ו ביידן על פני טראמפ בהפרש של 75%-22% – רוב היהודים האמריקאים מודאגים מאוד מאפשרות של כהונה שנייה של טראמפ והמשמעות שתהיה לה לעתיד אמריקה, הבית שלהם.
"זו תקופה של חרדה גדולה באמריקה באופן כללי, והיא אינה מוגבלת רק ליהודים. קיים חשש אמיתי שאמריקה מידרדרת. נגיף הקורונה רק הדגיש זאת", אמר ג'ונתן סרנה, היסטוריון של יהדות אמריקה באוניברסיטת ברנדייס. "אם מבינים שהפחד העמוק הוא שחלפו עברו הימים הטובים של אמריקה, אז החרדה הזו אינה רגעית, בפרט עבור היהודים – שגדלו על סיפורי השואה. השאלה היא: אולי כדאי לבדוק אפשרויות מחוץ לארצות הברית".
זו הפעם הראשונה שיהודים אמריקאים מדברים ברצינות על השגת דרכון שני "שיהיה לכל מקרה". הם בודקים אפשרות להגר לקנדה, לקבל אזרחות ממדינה אירופית או לעלות לישראל. השנה נרשם מספר שיא של יהודים אמריקאים שהחלו בתהליך הגשת בקשה לעלייה לארץ דרך ארגון "נפש בנפש", הסוכנות המטפלת בעלייה מצפון אמריקה.
"מספר מפתיע של יהודים, אם הם מדברים בכנות, אומרים מה שלפני 10 שנים היה בלתי מתקבל על הדעת: מה יקרה אם נצטרך לעזוב את המדינה?", אומר סרנה. "מהי תוכנית הגיבוי?"
הת'ר סגל, עורכת דין מטורונטו שמטפלת בבקשות הגירה זה 25 שנה, מספרת שמעולם לא נתקלה בהתעניינות כה רבה של אמריקאים בהגירה לקנדה. רוב לקוחותיה הם יהודים אמריקאים.
סגל אומרת שלקוחות אמרו לה: "אני לא אתקע כאן". "תהיה מלחמת אזרחים. זה יהיה סוף הדמוקרטיה. אני מאוד חושש לעתיד שלנו. אני לא רוצה לחכות ולראות מה יקרה. הורי עזבו את פולין במלחמת העולם השנייה".
הם אומרים: "מעולם לא חשבתי שאשקול זאת. אני מבוסס בארצות הברית. המשפחה שלי כאן, העסק שלי כאן. מעולם לא העליתי על הדעת שארצה לעשות את זה". סגל מוסיפה: "את המשפט הזה אומרים לא אחד ולא שניים. אני שומעת זאת כמה פעמים ביום".
חודשי המגפה האחרונים, התסיסה האזרחית והמאבקים הפוליטיים הגבירו אמנם את חרדתם של היהודים האמריקאים, אך חשש זה נמצא במגמת עליה כבר שנים, על פי נתוני הסקרים. בסקר מיוני 2019 שעורך הוועד היהודי האמריקאי מדי שנה, 65% מהמשיבים אמרו כי לדעתם מצבם של יהודי ארצות הברית פחות בטוח לעומת השנה שעברה (15% אמרו שהמצב בטוח יותר), עלייה מ-55% בשנת 2018. בשנים קודמות, כאשר השאלה נשאלה ספציפית בנוגע לאנטישמיות, 41% אמרו בשנת 2017 כי אנטישמיות היא בעיה חמורה בארצות הברית, עלייה מ-21% בשנת 2016, 21% בשנת 2015 ו-14% בשנת 2013 (בשנת 2014 לא נערך סקר).
אנטישמיות מבית
משך שנים סברו יהודים אמריקאים שאנטישמיות היא משהו שמתרחש שם – בצרפת, באנגליה, באינטרנט או בעולם המוסלמי.
אבל קשה יותר ויותר להתעלם מהסימנים המעידים כי האנטישמיות הגיעה גם לבית: חודשים של מתקפות נגד יהודים אורתודוקסיים בברוקלין בשנת 2019. הטבח בפיטסבורג בבית הכנסת "עץ חיים" באוקטובר 2018 שבו נהרגו 11 בני אדם והיה הפיגוע שגבה את מספר הקורבנות הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית. הירי בבית חב"ד בפאווי, קליפורניה באפריל 2019 שבו נהרגה מתפללת. מתקפות בהפרש של שבועות בדצמבר 2019 במונסי, ניו יורק, וג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, שבהן נהרגו ארבעה בני אדם.
"ראשית, עלינו להכיר בבעיה כפי שהיא: זוהי מגפה. איננו מדברים עוד על פעולות בודדות, מזדמנות – גם הן חמורות לא פחות – אלא על תופעה קבועה" – כתבה חברת הקונגרס היהודיה ניטה לואי, יחד עם ראש הוועד היהודי האמריקאי, דיוויד האריס, במאמר מערכת בניו יורק טיימס באותו חודש. "שנית, עלינו להכיר בעובדה שישנם מספר מקורות אידאולוגיים המזינים מתקפות שנאה אלו. אין הם תוצאה של נקודת מבט פוליטית יחידה".
כיום נראה כי הרגש האנטישמי מגיע מכל עבר: אנשי תאוריית הקונספירציה QAnon, שטוענים כי דמוקרטים עובדי שטן מפעילים רשת פדופיליה עולמית סודית, מקדמים גם דימויים אנטישמיים קלאסיים. סטודנטים במכללות שמטרידים ודוחקים לשוליים עמיתים יהודים שמעזים לתמוך בגלוי בישראל או מסרבים לגנות את הציונות כגזענות. ספורטאים שחורים וידוענים שמעלים פוסטים אנטישמיים במדיה החברתית.
מרג'ורי טיילור גרין, המועמדת הרפובליקנית המובילה לניצחון בבחירות לבית הנבחרים האמריקאי שייערכו בחודש הבא, פרסמה תמונות עם מנהיג נאו-נאצי לשעבר, שיתפה סרטון המציג טענות אנטישמיות על "עליונות לבנה ציונית" שמנסה להציף את אירופה בפליטים, וקידמה תאוריות קונספירציה המאשימות את ג'ורג' סורוס ואת משפחת רוטשילד בניסיון להשתלט על העולם.
כמו כן, בשנת 2019 נרשם מספר שיא של כל הזמנים של תקריות אנטישמיות, לפי נתוני הליגה נגד השמצה. בשנת 2019 אירעו יותר מ-2,100 תקריות תקיפה, השחתת רכוש והטרדה על רקע אנטישמי, לרבות 5 בני אדם שנרצחו. בשנת 2020 נראה כי הסגר שהוטל בעקבות מגפת הקורונה הגביל את הפעילות בחוץ ועל כן ירד מספר התקיפות האנטישמיות. עם זאת, הרטוריקה האנטישמית פורחת באינטרנט, וכמה אנשי תאוריית קונספירציה מאשימים את היהודים בהפצת הנגיף.
לנוכח מספרם הרב והלא פרופורציונלי של חולי קורונה בשכונות בניו יורק שבהן גרה אוכלוסייה חרדית גדולה, וההפגנות הקולניות של חרדים בשכונת בורו פארק בברוקלין שמחו נגד ההגבלות בגין המגפה – יש יהודים בניו יורק החוששים מתגובה אנטישמית אפשרית נגד כל היהודים בטענה כי הם מפיצים את המגפה.
נראה כי רוב התקריות האנטישמיות אינן קשורות לנגיף. כאשר הפגנות Black Lives Matter שפרצו בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד התפשטו במאי ברחבי ארצות הברית, בתי כנסת בלוס אנג'לס, ויסקונסין, מיניאפוליס ובמקומות אחרים, הושחתו בגרפיטי אנטישמי ואנטי ישראלי. בסוף אוגוסט, הוצת בית חב"ד באוניברסיטת דלאוור. כמה ימים לפני כן, בית חב"ד בפורטלנד, אורגון, עלה באש פעמיים (הרשויות חוקרות את נסיבות האירוע). באוקטובר, אדם שתיאר עצמו כגלוח ראש הודה כי התכוון לפוצץ בית כנסת בקולורדו.
בבתי כנסת בארצות הבית יש כעת אבטחה קבועה בכניסה – נוהג נפוץ באירופה במשך עשרות שנים אבל נדיר בארצות הברית עד לפני מספר שנים. חלק ממימון האבטחה של מוסדות יהודיים מגיע מממשלת ארצות הברית בצורת מענקים של המשרד לביטחון המולדת.
הבחירות
אולם לדעת יהודי אמריקה, אין כעת גורם כבד משקל יותר מאשר הבחירות הקרובות.
הרבה מוטל על כף המאזנים. תומכיו היהודים של ביידן – כשלושה רבעים מיהודי ארצות הברית – שותפים לחששותיהם של הדמוקרטים האמריקאים באופן כללי: הם דואגים כי כהונה שנייה של טראמפ תחריף את הקיטוב בחברה האמריקאית, תסכל פעולה אפקטיבית של ארה"ב נגד נגיף הקורונה, ותמשיך לרוקן מתוכן מוסדות אמריקאים, ממרכזים לבקרת מחלות ועד למחלקת המדינה.
הם גם חוששים מיחסו המעורפל של טראמפ כלפי אנשי העליונות הלבנה. בעימות הנשיאותי הראשון, כאשר טראמפ התבקש על ידי המנחה כריס וואלאס (גם הוא יהודי) לגנות בצורה ברורה את Proud Boys – קבוצת אנשי ימין קיצוני אלימים וחמושים – טראמפ אמר: “Proud Boys, עמדו מנגד והיו מוכנים". אנשי Proud Boys מיהרו לאמץ הצהרה זו כקריאה להיערך לקרב. לאחר קיתונות של ביקורת, טראמפ פרסם לאחר מכן גינוי מפורש יותר של העליונות הלבנה.
דפוס זה מזכיר את תגובתו של טראמפ להפגנת Unite the Right באוגוסט 2017 בשרלוטסוויל, וירג'יניה, שבה הצועדים נשאו לפידים ושרו "היהודים לא יחליפו אותנו!" ומפגין מהימין הקיצוני הרג מפגינה שמחתה נגד הפגנת הימין בפיגוע דריסה. כשנשאל האם הוא מגנה את אנשי הימין הקיצוני בעצרת, טראמפ אמר כי "היו כמה אנשים רעים מאוד בקבוצה הזאת, אבל גם אנשים טובים מאוד, משני הצדדים". לאחר מכן פרסם גינוי חריף יותר בעקבות לחץ.
תומכיו היהודים של טראמפ – שהינם בעיקר אורתודוקסים, על פי סקר אחד שנערך לאחרונה על ידי חברת סקרים לא מוכרת, ואשר מצא כי 83% מהיהודים האורתודוקסים מעדיפים את טראמפ – חוששים מניצחון של ביידן: אלימות ותסיסה משמאל, אימוץ מסרים פרוגרסיבים אנטישמיים ואנטי ציוניים על ידי הממסד הפוליטי, התרבותי והתאגידי הנוטה לשמאל, ובית לבן שינקוט גישה ניצית יותר ביחס לישראל.
בד בבד, יש יהודים רפובליקנים רבים ששותפים לחששותיהם של יהודים דמוקרטים בנוגע לאנטישמיות מימין, ומצביעים יהודים דמוקרטים שמודאגים מהגישה האנטי ישראלית של השמאל.
"ראיתם מפגינים שריססו בגרפיטי על בית כנסת בקנושה 'לשחרר את פלסטין?', שמעתם על הצעדה בוושינגטון הבירה שבה שרו "ישראל, אנחנו מכירים אותך, את רוצחת גם ילדים?", כתבה בארי וייס, בעלת טור לשעבר בניו יורק טיימס ומחברת הספר "כיצד להיאבק באנטישמיות", במאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין היהודי המקוון Tablet. "יש סכנה אחרת, והיא מהשמאל. בניגוד לטראמפ, סכנה זו זכתה לדומיננטיות תרבותית, ושבתה את ליבם של האליטות האמריקאיות והמוסדות החזקים ביותר שלנו. אם ביידן ינצח, קשה לדמיין שגישה זו תיתקל בהתנגדות. לכן אני רוצה להבהיר בצורה ברורה את כוונתי: אני כאן כדי להתריע. אני כאן כדי לומר: אל תהיו מזועזעים יותר. תפסיקו לומר, אנחנו לא מאמינים. הגיע הזמן לקבל את המציאות, אם אתם רוצים שתהיה תקווה כלשהי לתקן אותה".
ארני זינגר, מצביע יהודי מתלבט לכאורה מניו יורק, תיאר את הדילמה הפוליטית שלו כבחירה בין הלב לשכל.
"השאלה מתעוררת בקרב מצביעים שתומכים במצע הרפובליקני אבל אינם יכולים לסבול את טראמפ, האדם. הוא הקשה עלינו מאוד, מפני שאמנם ייתכן שאנו אוהבים כמה מהדברים שהוא עשה (הורדות מיסים, מדיניות במזרח התיכון/ישראל, גישה עסקית), אבל אנחנו שונאים את הדרך שבה הוא מתנסח, מתנהג בבריונות, התפרצויות הזעם שלו ורצונו לזכות באהדת הימין הקיצוני (למרות שהוא עצמו אינו גזען בוטה ובהחלט לא אנטישמי).
"הצבעה לביידן", כתב זינגר בפייסבוק, "גם היא הצבעה למפלגה הדמוקרטית שנוטה יותר מדי שמאלה, ויש בה מגזר חזק שמדיניותו כלפי ישראל מפחידה אותנו. למרות שביידן עצמו אולי לא מפחיד אותנו, מי שמשפיע עליו ואשר באופן בלתי נמנע יתפוס את מקומו בעוד ארבע שנים (או לפני כן) מפחיד אותנו".
תחילת הסוף?
מימין ומשמאל, בקרב יהודים אמריקאים יש תחושה גוברת שתחושת הביטחון שלהם במה שפעם נחשבה ל"מדינת הזהב" הולכת ונמוגה. אולי הדמוקרטיה האמריקאית אינה בלתי ניתנת לערעור. אולי הליברליזם אינו ערובה בלתי חדירה לביטחון היהודים. אולי האסונות שפקדו את הקהילות היהודיות במקומות אחרים בעולם יכולים להתרחש גם כאן.
"מה שכל כך מטריד הוא התחושה שייתכן שהנשיא לא יוותר בקלות אם יפסיד. קיים חשש רב שבין הנשיא והקיצונים, נראה אלימות אמיתית לאחר יום הבחירות", אומר סרנה, ההיסטוריון היהודי.
"זה מזכיר את גרמניה בשנות השלושים. היה אז את היטלר, את תומכיו והם עלו לשלטון. זו אינה הקבלה מדויקת. אבל החשש שיש לנו לא נראה לפני כן באמריקה. החשש שלא יאפשרו לתהליך הדמוקרטי להימשך", אומר סרנה. "הדיווחים הרבים על אנשים שמונעים מהם להצביע, נסיונות להגביל את ההצבעה, או הפחדה של מצביעים – כל אלה הן תופעות חדשות ומטרידות עבור כל האמריקאים. אבל זה מטריד במיוחד את היהודים שיודעים היטב כיצד הפכה גרמניה ממדינה דמוקרטית למדינה הנשלטת על ידי היטלר".
בחול המועד סוכות, מפגינים חרדים נגד הסגר בבורו פארק, ברוקלין, הגיעו לכותרות התקשורת הארצית כאשר הניפו דגלים של טראמפ, שרפו מסכות וקראו להתנגד לצווי הממשל המגבילים תפילות בבתי הכנסת עד 10 אנשים. השי טישלר, מגיש רדיו אורתודוקסי, עמד בראש אספסוף שאיים על העיתונאי החרדי, ג'ייקוב קורנבלו, שדיווח על אי הציות של הקהילה לכללי עטיית מסכה והגבלות הריחוק החברתי.
"כולם לצעוק מוסר!", קרא טישלר שהלהיב את הקהל נגד קורנבלו. "אנחנו במלחמה!"
אספסוף חרדי התגודד לאחר מכן מחוץ לביתו של קורנבלו והמשטרה הוזעקה כדי להגן עליו. כמה ימים לאחר מכן, טישלר נעצר והואשם בהסתה להתפרעות. יהודים רבים בכל מקום בניו יורק הביעו שאט נפש ממה שקרה בברוקלין.
האירוע ציין כי השסע בקרב היהודים האמריקאים עשוי להיות עמוק וארסי כמו השסע בקרב האמריקאים באופן כללי. עבור קהילה שאימצה זה שנים רבות את המנטרה של אחדות בזמן משבר, זה היה סימן שהשתייכות לעם היהודי מפנה את מקומה לנאמנות פוליטית.
לעצרת גדולה שנערכה בעיר ניו יורק בינואר שעבר במטרה למחות על העלייה בפשעים אנטישמיים בעיר הגיעו מפגינים מכל הרבדים בחברה: יהודים חובשי כובעים שחורים ופאות, יהודים עם דגלי הגאווה ושיער ורוד, שחורים, לבנים, ילדים, פוליטיקאים ולא יהודים רבים. הם נשאו כרזות שקראו "לא לשנאה. לא לפחד".
אבל עשרה חודשים לאחר מכן, המנטרה הזו מתה. באמריקה של סתיו 2020 יש הרבה שנאה, ויש הרבה פחד.
כתב JTA בן סלס סייע בהכנת כתבה זו.
