(JTA) – בשעת אחר צהריים שטופת שמש של חודש יוני, הופיע השי טישלר בגן השעשועים מידלטון שבוויליאמסבורג, כשהוא מצויד במספרי חיתוך ברזל. גני השעשועים המקומיים היו סגורים במשך חודשים, ומאחר ששיא המגיפה חלף — אף שזו ודאי לא נעלמה, והסיכון נותר משמעותי — המשפחות הגדולות בשכונות החרדיות של ברוקלין היו מתוסכלות. בקבוצות הווטסאפ הופצו סרטונים המציגים מתקני שעשועים רוחשי פעילות בשכונות אחרות, ואילו הם עמדו מול קיץ ארוך ללא קייטנות וללא תעסוקה לילדים. משך כמה שבועות השתתף טישלר בהפגנות שקראו למושל לפתוח את הקייטנות, ואף כינה אותן בשם תנועת השי. כעת, החליט לקחת את העניינים לידיו.
תרועות עלו מכל עבר כשהמנעול והשלשלאות נחתכו ונפלו לקרקע. "היכנסו, חברים", אמר טישלר. מסביבו הצטופפו נערים בכיפות ובנות בחצאיות ארוכות. אחד מהם זימר: ה-שי! ה-שי!
האקט הנועז הזה של חוסר ציות אזרחי, בנוסף לעובדה שטישלר עצמו לא עטה מסכה, הדהד הרבה מחוץ לגבולותיה של ברוקלין. הסנאטור הרפובליקני טד קרוז צייץ, "בראבו".
הוא פרץ הרבה יותר משערי גן שעשועים נעול. בזמן שתושבי השכונה התחפרו בסירובם לציית למגבלות שיזם המושל אנדרו קואומו כדי לבלום התפרצויות חדשות של הקורונה, טישלר הפך לגיבור עממי בקרב בני הנוער של בורו פארק, שהפכו לצבא הפרטי שלו ויצאו אחריו למאבק במושל, בתקשורת ובחברי הקהילה שלהם. בשבוע שעבר, הגיעה המחאה לנקודת רתיחה ברחובות השכונה, ורבים מהתושבים החרדים של ברוקלין נותרו המומים ומזועזעים. "הוא אופורטוניסט", אמר יוסף רפפורט, פובליציסט ובעל פודקסט, המתגורר בבורו פארק. "לכל קהילה יש את חמומי המוח המטורפים שלה, וכנראה שהם נמשכים אליו".
"אני מוכן למסור את חיי למען המטרה", אמר טישלר בראיון ביום רביעי שעבר, בהתייחסו למאבקו להשאיר את הישיבות ואת בתי הכנסת פתוחים, ואת המושל מחוץ לשכונה שלו. "לא אעמוד בחיבוק ידיים בזמן שהם משקרים. ואני מוכן לעמוד בפני הקדוש ברוך הוא ולומר לו שניסיתי להילחם כמיטב יכולתי. כי האנשים האלה פשוט משקרים".
הכל הוא חלק מהמופע של השי — זרם הסרטונים הבלתי פוסק שטישלר מעלה לחשבונות האינסטגרם והטוויטר שלו, ושמופץ משם לקבוצות הווטסאפ האורתודוקסיות, מספר את סיפור עלייתו של טישלר למעמד של גיבור בקרב צעירי בורו פארק. הסרטונים נועדו גם לקדם את תוכנית הרדיו של טישלר, The Just Enough Heshy Show, המשודרת בימי רביעי בערב. תוכנית המציאות הפרטית שלו מתערבבת בתוכנית הרדיו.
עבור התושבים החרדים של בורו פארק, טישלר הוא הדונלד טראמפ שלהם. עבור האמהות והילדים שהביטו בערגה בגן השעשועים עד שפרץ את השער, הוא הבריון המגודל — תרתי משמע — שמדבר בשמו של האיש הקטן, חסר האונים. בעיני האחרים, טישלר הוא איש גס רוח שמסית לאלימות, ומעמיד את חסידיו בסכנה של הידבקות במחלה ואפילו של מוות, רק כדי לקדם את שאיפותיו. בחודשים שלאחר האירוע בגן השעשועים, הוא הספיק לאיים על קואומו, "אם תפגע בבחור שלי טראמפ, אני אניח אותך על ברכיי ואפליק לך כמו לילדה קטנה עד שתפרוץ בבכי"; לכנות את ראש העיר ביל דה בלאזיו "אידיוט" (ולפעמים "הפיהרר"); ולקרוא לשירליין מקריי, רעייתו של דה בלאזיו, "אישה מפגרת". מוקדם יותר השבוע, גייס אספסוף כדי לכתר עיתונאי אורתודוקסי בשם ג'ייקוב קורנבלו, אותו כינה משתף פעולה.
טישלר עצמו הוא תושב ותיק של בורו פארק, ובכל זאת נחשב נטע זר. בקהילה שבה רוב הגברים לובשים מדי יום חליפה שחורה, הוא בולט בחולצתו הלבנה והמקומטת שמבצבצת מתוך מכנסיו, ובתעודת העיתונאי הבולטת (למעשה פרסומת לתכנית הרדיו שלו) שתלויה על צווארו. בניגוד לרוב שכניו החסידים, הוא מחזיק טלוויזיה בבית וצופה אדוק בפוקס ניוז (אשתו מעדיפה את סי-אן-אן, שנואת נפשו). ובניגוד למנהיגי הקהילה המבוססים, הפועלים בערוצים קונבנציונליים יותר, קובעים פגישות עם ראש העיר והמושל ומספקים לתקשורת הצהרות שקולות ומדודות, לטישלר אין שום מחויבות לנימוס דיפלומטי. הוא מעליב פוליטיקאים ככל העולה על רוחו. גם מלעיזיו מודים שטישלר דואג לקהילה שלו, מתנדב לארוז חבילות מזון לעניים, מבקר חולים בבתי החולים, ומקדיש מזמנו כדי לעזור לתושבי השכונה שהשתחררו מהכלא למצוא עבודה. הוא מקבל ללא הרף פניות מחברי הקהילה: "אנא ממך, שמור על לשונך; אנא ממך, לבש חליפה. אנא ממך, השי, אל תטנף את פיך," כך הוא טוען. אבל הוא לא נותן דין וחשבון לאיש.
הפעם היחידה שנאלץ לתת דין וחשבון הייתה ב-2013, כששופט גזר עליו מאסר של שנה ויום בגין הונאת הגירה. טישלר ו-11 נאשמים נוספים הורשעו בגביית כספים מאלפי מהגרים בלתי חוקיים, על סמך הבטחה למצוא להם תעסוקה במשרות שכלל אינן קיימות. "ברור במקרה של מר טישלר שיש פער עמוק בין פעילות הצדקה הדתית שלו לבין דעותיו בכל מה שקשור לציות לחוקי החברה האזרחית", כתבה בפסק הדין שלה השופטת, נעמי רייס בוכוולד. הוא ריצה את עונשו באוטיסוויל, בית כלא במחוז אורנג' שמאפשר ליהודים דתיים להמשיך ולשמור מצוות.
שש שנים מאוחר יותר, אותם ״חוקי החברה האזרחית״ עליהם דיברה השופטת, התרחבו, לפחות בעיני רוב הציבור, וכוללים כעת גם לבישת מסכה ושמירה על ריחוק חברתי. אבל בתוך בורו פארק — שבה מאמינים רבים שהקהילה השיגה חסינות עדר כבר לפני חודשים, לתקשורת הימנית יש השפעה רבה מאוד, ואילו מסורות חברתיות מאפילות על כל הוראה מלמעלה לשמור על ריחוק — לכללים החדשים הללו אין תומכים רבים.
וכך נוצרה דילמה קשה עבור ההנהגה הפוליטית של השכונה. בהתחלה, הם התחננו בפני התושבים שיעמדו בכללי בריאות הציבור שפרסמה העירייה, אך ללא הועיל. לאחר מכן, עתרו בבקשה לפתוח את קייטנות הקיץ של מדינת ניו יורק — וגם בעניין זה הם נחלו כישלון. לקראת סוף הקיץ, כבר נעלמו מקו החזית רוב המנהיגים האלה, שהיו בעבר הקולות הבולטים בקהילה בתגובתם למגיפה ולהשלכותיה. לתוך הריק שנוצר נכנס טישלר, שהסביר לחסידיו כי מספר הנדבקים בעיר זויף ("תוצאות הבדיקות שלהם שקריות!", הוא אמר בתחילת החודש); פרסם סרטון שלו מחתונה גדולה שהתקיימה באוויר הפתוח, גם לאחר שהתכנסויות כאלה הוקעו בציבור בשל השפעתן על העלייה בתחלואה באוגוסט; ונשבע שלא יניח למושל קואומו לנקוט ביד קשה נגד בורו פארק. "אתה לא נכנס לשכונה שלי, אנחנו נעשה מה שבא לנו", פנה טישלר ישירות לקואומו בסרטון החתונה.
"בקהילה היהודית בברוקלין נוצר ואקום מנהיגותי, רבים מהתושבים מתוסכלים ורוצים לראות תגובה אקטיבית יותר להצהרות של המושל ושל ראש העיר", הסביר נחום סגל, מנחה רדיו אורתודוקסי. "ואז מגיע בחור כזה ואומר דברים שהרבה מאוד אנשים חושבים בתוך תוכם, הרבה מהדברים שמתסכלים אותם, אז מה הפלא שהוא מקבל תשומת לב".
בפתחו של חג סוכות, גאה התסכול בשכונת בורו פארק. בעקבות עלייה חדה במספר חולי הקורונה בסוף ספטמבר, החליטו בכירי העירייה ומדינת ניו יורק להקדים תרופה למכה ולסגור את בתי העסק, ואם לא די בכך, גם לצמצם את מספר המתפללים בבתי הכנסת, כדי לנסות ולבלום את התפרצות הקורונה באזור.
במהלך סוכות, מכיוון שאין לימודים, גודשים בדרך כלל אלפי בני נוער את רחובות בורו פארק, ומטיילים להם בשדרה ה-13, הרצופה גלידריות כשרות וחנויות לספרות תורנית. ההמון הקולני הזה, שמחפש בדרך כלל מופע מוסיקה או מסיבת ריקודים, הפך השנה כר פורה להתפרצות המחאה.
בשיאה של המחאה, שרפו הנערים והגברים הצעירים ערימה של מסכות פנים באמצע הרחוב. הם חסמו את האוטובוסים העירוניים, ומנעו מהם לנוע בשכונה. טישלר החזיק במגפון וקרא לקהל: "אתם החיילים שלי! אנחנו במלחמה!" הנוכחות התקשורתית מבחוץ עוררה זעם בהמון, שגירש צלם מן המקום. בסביבות שתיים לפנות בוקר, חבר קהילה שצילם סרטון וידאו נרדף והוכה.
למחרת, ביום רביעי, המשיך טישלר ללבות את האש עוד יותר. בסרטון שצולם בפתח בית קברות ושפורסם באינסטגרם ביום רביעי, הוא כינה את ג׳ייקוב קורנבלו, כתב ה-Jewish Insider ובעצמו בן הקהילה החסידית בבורו פארק, בכינויי גנאי כמו "מוסר" ו"מלשן". בלילה הקודם, קורנבלו שלח לטישלר מסרון ודרש ממנו להתנצל בפני הקהילה על הסתה לאלימות. כשקורנבלו הגיע לסקר את הפגנת המחאה, טישלר דחק אותו אל קיר לבנים, והסית את ההמון לכתר אותו. "אתה מוסר", צרח טישלר בפניו של קורנבלו. "כולם לצרוח מוסר!" אלמלא המוסיקה והריקודים החסידיים, האירוע היה מזכיר מאוד עצרת בחירות של טראמפ, החל מהכרזות "טראמפ 2020" שנשאו המפגינים ועד הקלות שבה ניצתה שנאתם כלפי התקשורת.
"הקהילה מונעת ומונחית על ידי שילוב בין פרנויה לרצון לאוטונומיה אישית מלאה שמדירה לחלוטין זרים, דעות חיצוניות, וכל דבר שמסב להם אי נוחות. טראמפ היה חותם על רבות מהעמדות שלהם", אמר מנשה שפירו, יועץ פוליטי. "טראמפ הוא הקוקאין, וטישלר הוא אחד מסוחרי הסמים. חברי הקהילה הם הנרקומנים".
"לא הייתה שום אלימות", טישלר טען למחרת. קורנבלו סיפר שקיבל אגרופים ובעיטות, ויש גם סרטון שבו נראה אדם מנסה להכות את הצלם בליל שלישי באמצעות חרוט תנועה.
לפני שלוש שנים, התמודד טישלר על מקום במועצת העיר; הוא התחרה מול שני מועמדים אחרים, וקיבל רק 670 קולות מתוך כ-17,000 בוחרים. כעת, טישלר מאמין שיצליח לזכות במושב במועצה. "זה יהיה כמו להביא את טראמפ למועצה, משב רוח מרענן", אמרה זויה ראדין, תושבת ותיקה של בורו פארק, ומנחה בתוכנית הרדיו לצדו של טישלר.
הפרשנים הפוליטיים לא כל כך משוכנעים. "אני סבור שזה יהיה שירות דוב לקהילה כולה, כי אני לא מאמין שמישהו מעמיתיו יתייחס אליו ברצינות," אמר מארק בוטניק, יועץ לשעבר של מייקל בלומברג. " צריך מישהו שיודע לעבוד עם אנשים ולא רק לחרחר ריב ומדון".
ושוב, כמו טראמפ, טישלר יודע בדיוק איך לזכות באור הזרקורים. הוא מקבל כל כך הרבה תשומת לב תקשורתית, כפי שהתרברב בעצמו, "שאני אפילו לא צריך להוציא כסף… הם אף פעם לא הקשיבו לי, עד שהתחלתם לעשות לי קידום מטורף מאז העניין עם הפארקים".
האם יצליח להשיג את מטרתו? במגרש הביתי שלו באינסטגרם, משך טישלר שורה ארוכה של מבקרים חדשים, ולא ברור אם יצליח לזכות בתמיכתם של מנהיגים או רבנים מקומיים. אבל האמהות של בורו פארק לא ישכחו במהרה כיצד נאבק על זכותן לשלוח את ילדיהן לגן השעשועים. "ילדים בהחלט מעריצים אותו, הם סוגדים לו," הסבירה ריאן לאנגר, אימא מקומית. וקשה להתייחס בביטול להמוני הצעירים, רבים מהם בוגרים דיים כדי להצביע, שנוהים אחריו ברחובות ומוכנים להניף כל דגל ולצעוק כל סיסמה לאיש שמבטיח להשאיר את הישיבות ואת בתי הכנסת פתוחים.
"לא הייתי אומר שיש לו סיכוי", אמר קורנבלו, שעות לפני שטישלר שיסה בו את ההמון. "אבל גם לטראמפ לא היה סיכוי".
בינתיים, נוספו לטישלר צרות גדולות יותר.
ימים אחדים אחרי ההפגנה הסוערת, הוא נעצר והואשם בהסתה להתפרעות ובכליאה שלא כדין, בגלל חלקו בהתקפה על העיתונאי והצלם ובקריאתו להמון לפגוע בהם. טישלר שוחרר למחרת ונאם בפני המונים מתומכיו שהתקבצו מול ביתו. "אנחנו נמשיך במאבקנו", הוא הבטיח להם.
הכתבה נכתבה בשיתוף עם ניו יורק מגזין.
