(JTA) – יצירותיה של האמנית הצ׳כית היהודייה גרטרוד קאודרס (1883-1942), שנספתה בשואה, נתגלו רק 78 שנים אחרי מותה.
היצירות נתגלו ב-2018 במהלך עבודות הריסה של בית ישן ליד פראג, כאשר עשרות יצירות צנחו לפתע על ראשו של אחד הפועלים. העובדים החלו לחפש בתוך המבנה ומצאו עוד מאות קנבסים בין הקירות ומתחת לרצפת הפרקט של הבית, שם החביאה אותם קאודרס מחשש שיפלו בידי הנאצים.
רק הקיץ התבררו באופן מלא מימדיו של האוסף, לאחר שהעיתונאי והצלם עמוס שאפל ועמיתתו דנה קתרינה וסקובה, איתרו, לבקשתם של בני משפחת האמנית המתגוררים בניו זילנד, את ג'אקוב סדלצ'ק, בעליו של הבית ההרוס.
האוסף, שנחשב בהתחלה קטן, סיפר שאפל, התגלה כאוצר ענק. שאפל, גם הוא במקור מניו זילנד, עובד בפראג עבור רדיו אירופה החופשית/רדיו ליברטי. הוא וסקובה דיווחו על המציאה באתר החדשות של הארגון.
"זה היה עוצר נשימה", נזכרת וסקובה, שנולדה בפראג וגדלה במינכן שבגרמניה.
גרטרוד קאודרס הייתה תלמידתו של האמן הצ'כי הנודע אוטקאר ניידלי (1883-1957) וציירה בעיקר דיוקנאות וציורי טבע אימפרסיוניסטיים. בשנת 1939 פלשו הנאצים למחוזות בוהמיה ומוראביה שבצ'כיה, וקאודרס ביקשה מחברתה ללימודים, נטלי יחודקובה, ילידת רוסיה, להסתיר את מפעל חייה. מאחר שביתה של יחודקובה היה אז בבנייה, קל היה לה לתחוב את הציורים בין הקירות.
ב-1942, נשלחה קאודרס מפראג אל מחנה הריכוז הסמוך טרזיינשטט, ומשם למחנה הריכוז מיידנק בפולין, שם היא נרצחה.

יצירות האמנות החבויות שלה שרדו.
אבל ב-1977 הלכה נטלי יחודקובה לעולמה, ונטלה עמה את סוד קיומן של יצירות האמנות בתוך קירות ביתה. מצבו של הבית הלך והתדרדר וב-2018 החליט הבעלים החדש של הנכס, ג׳אקוב סדלצ׳ק, להרסו. רק בזמן הריסת הבית נתגלה האוצר.
ואולם במהדורות החדשות של אותה עת דווח רק על כמה עשרות יצירות לא חשובות במיוחד שנפלו על ראשו של מנהל העבודה. הסיפור התפוגג ונעלם שוב למשך שנה.
בשנת 2019 שמעו על כך צאצאיו של קורנליוס קאודרס, אחיינה של גרטרוד, שנמלט לניו זילנד ב-1939 ומיהרו לפנות לשאפל.
"הם אמרו לי, 'שמע, אנחנו מנסים לברר מה קרה ליצירות האמנות, אבל אין לנו מושג איך ממשיכים מכאן'", סיפר שאפל ל-JTA.
שאפל חבר לווסקובה, וזו איתרה את סדלצ'ק. בסופו של דבר, הוא הזמין את שניהם לביקור.
"הגעתי אליו מתוך כוונה לצלם שלושים ציורים עבור המוזיאון היהודי בפראג", הסביר שאפל. "ואז מר סדלצ'ק אמר, 'עכשיו אני אראה לכם את האוסף האמיתי'".
"לא אשכח את הרגע הזה עד סוף ימיי", נזכר שאפל. "הקפנו את הפינה, ופתאום ראינו מולנו אוסף עצום של יצירות שזיהינו מיד כאמנות רצינית ביותר. הפה שלי נשאר פעור".
"היו שם ערימות על ערימות של קנבסים שמורים להפליא, שנקרעו בחיפזון מהמסגרות שלהם והוחבאו", הוא סיפר. בסך הכול הוחבאו בבית כ-700 יצירות. "זה היה מדהים ובלתי נשכח, לראות את כל האוסף הזה".

וסקובה מספרת שגם היא הייתה המומה מהיקפו של האוסף, שכלל יצירות מסביבות 1910 ועד שנות השלושים, וכן מהסיפורים שסיפר להם סדלצ'ק על חברותה של יחודקובה עם קאודרס.
סדלצ'ק הזמין אותם לחזור ולצלם את האוסף כולו והם אכן עשו זאת בחודש שעבר.
"הוא השאיר אותנו לבד עם כל הציורים", אמרה וסקובה. "הוא הכין לנו קפה, וגם אוכל ושתייה. נדרשו לנו חמש או שש שעות".
שאפל אמר שמלאכת הצילום הייתה קדחתנית. הם צילמו את היצירות בזו אחר זו, כמעט מבלי להתעכב.
ובכל זאת, "היה רישום אחד ששנינו עצרנו ובהינו בו", סיפר שאפל. "זה היה… תיאור יפהפה של ילד קטן שנערה בוגרת יותר מנחמת אותו, ומתחת נכתב, 'האם פחדת, קטנצ'יק?' נראה היה שהילד התעורר מחלום בלהות. אנחנו די משוכנעים שמדובר בגרטרוד ובאחיינה [קורנליוס], היחיד מבני משפחתו שניצל".
הציורים, אמר שאפל, הפיחו חיים בעבר וקירבו אותו אלינו – וכך גם את גורלה של קאודרס, שנפלה קורבן "לרוע השטני ביותר שידעה האנושות בעידן המודרני". "גם לאנשים שחיו אז היו אותם רגשות ואותה שבריריות כמו שלנו".
סדלצ'ק אמר לשאפל ולווסקובה כי היה רוצה לראות את היצירות מוצגות בתערוכה בצ'כיה, ואת הדיוקנאות המשפחתיים מוחזרים לבני משפחתה של קאודרס בניו זילנד.
כריסטינה ריחובה, דוברת המוזיאון היהודי בפראג, אמרה ל-JTA, כי בכוונת המוזיאון ללמוד את "הנושא המרתק הזה" ולמסור "תשובה קונקרטית בהקדם האפשרי" לשאלה האם המוזיאון יוכל להציג כמה מיצירות האמנות של קאודרס.
וסקובה אומרת כי מאז נחשפו היצירות, היא גילתה שקאודרס היתה אמנית נחשבת, אם כי לא מאד מפורסמת. בביקורות שנכתבו על תערוכות שלה משנות השלושים "היא מוזכרת כאחת מטובי האמנים של אותם ימים".
"זה יהיה נחמד אם תקבל את הכבוד המגיע לה", הוסיפה ואמרה. "ולא רק משום שהייתה יהודייה, או משום שמתה איך שהיא מתה — אלא בתור אישה. נשים לא זכו אז לכבוד הראוי… אסור שישכחו אותה, אחרי שנתגלתה שוב מחדש".