לונדון (JTA) – ג'רזי הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר בבריטניה – אי אוטונומי הקרוב יותר לחופי צרפת מאשר לבריטניה, מקלט מס לעשירי הממלכה, והשריד האחרון לתקופה שבה הכתר הבריטי שלט בשטחים נורמנים.
עובדה קצת פחות ידועה היא שג׳רזי משמשת גם בית לקהילה יהודית קטנה בעלת היסטוריה ייחודית, קהילה שההיסטוריה שלה עוצבה על ידי הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, כשג׳רזי היה השטח הבריטי היחיד שנכבש על ידי הגרמנים.
הקהילה, שאוכלוסייתה הרשמית מונה 49 בני אדם ושגילם הממוצע הוא מעל 70, נאבקת זה זמן בהתדלדלות במספר החברים. כעת היא גם מתמודדת עם הקשיים הנוספים שמערימה מגפת הקורונה העולמית.
בחודש מאי, לכמה שבועות, דווקא רשמה הקהילה היהודית הזעירה של ג׳רזי היסטוריה. בית הכנסת שלה, הממוקם בבית ספר מתודיסטי קטן בפינה הדרומית-מערבית של האי, היה בית הכנסת היחידי בכל רחבי הממלכה הבריטית שהורשה לקיים תפילות. בכל שאר אזורי בריטניה נסגרו בתי הכנסת כבר באמצע מארס והחלו להיפתח מחדש רק אחרי חמישה חודשים. אולם בג'רזי, פגיעת הנגיף הייתה קלה יותר ותושבי האי הורשו לשוב לבתי התפילה שלהם מוקדם יותר מאשר בחלקי הממלכה האחרים.
באמצע מאי, החלה הקהילה לקיים שוב את תפילותיה במתכונת מלאה, גם אם תחת המגבלות החדשות שנקבעו כדי לעצור את התפרצות הנגיף. 12 מתפללים הורשו להשתתף, מסכות וכפפות הוזמנו מבעוד מועד, הכיסאות הורחקו זה מזה למרחק של שני מטרים, וספרי התפילה שהיו בשימוש אוחסנו בהסגר למשך שבוע אחרי השימוש בהם.
את אולם התפילה, בבניין שנבנה בשנות השבעים של המאה הקודמת, לא מילאו הזמירות הרגילות, המושרות במבטא לונדוני מובהק, מכיוון שנאסר לשיר.
"אם זה הנורמלי החדש, זה בהחלט לא נתן תחושה של נורמלי", אמר אחר כך אחד המתפללים.
הקהילה משלימה עם הצטמצמותה
המגיפה המחישה את בידודה של הקהילה היהודית של ג׳רזי, שרוב חבריה גרים במרחק נסיעה קצר מבית הכנסת בעיר סנט ברלאד, ומיעוטם – האדוקים יותר – מתגוררים במרחק הליכה מבית הכנסת.
מאז החלה התפרצות הקורונה, הושמו איי התעלה בהסגר כללי ובמובנים רבים, הקשר עם הממלכה נותק. מבחינתה של הקהילה היהודית הקטנה, המשמעות הייתה גם הפסקת אספקת המזון הכשר לאי וניתוק הקשרים הפיזיים עם הקהילות היהודיות האחרות ברחבי בריטניה.
בימים כתיקונם נוהגים רבים מבני קהילת ג'רזי לבקר בשאר חלקי בריטניה באופן תכוף כדי לבקר בני משפחה, להשתתף בתפילות בבתי כנסת אחרים, או לרכוש מזון לחגים.
את תפילות הימים הנוראים ולעתים גם את תפילות השבת מוביל זה שנים מלקולם וויזמן, שלמרות שלא הוסמך לרבנות, החליט להקדיש את חייו לחיזוק החיים היהודיים בקהילות נידחות. מאמר שפורסם ב-JTA בשנת 1976 דיווח כבר אז על כך שוויזמן פקד כחמישים קהילות כאלה בשנה וסייע להם לקיים תפילות בציבור.
"יש אמרה ביידיש – 'קשה להיות יהודי', אבל זה לא כל כך קשה", אמר סטיבן ריגל, נשיא הקהילה היהודית של ג׳רזי. "אתה רק צריך לארגן את חייך כך שיתאפשר לך לחיות חיים יהודיים. זה מה שאנחנו עושים כאן בג'רזי וכך גם התנהלנו בשבועות האחרונים".
"אם אין לך ברירה, אתה מסתדר עם מה שיש," הוא הוסיף.
הבעיות עמן מתמודדים יהודי ג׳רזי מוכרות לקהילות קטנות רבות אחרות ברחבי בריטניה.
בימי הזוהר של ג׳רזי בשנות ה-70׳, פרחו עשרות קהילות יהודיות קטנות באזורים רבים בממלכה. אולם מאז, ככל שגברה מגמת התרכזותם של היהודים בלונדון ובמנצ׳סטר, הלכו קהילות אלה ונעלמו.
אניטה ריגל, גיסתו של סטיבן ריגל, שעקרה לג'רזי ב-1960 בגיל 16, ראתה את התופעה הזאת לנגד עיניה בשנות חייה באי.
"בשנות השישים באו לגור כאן המוני אנשים", היא סיפרה בשיחת טלפון לא מזמן.
יהודים בריטיים בני המעמד הבינוני הגיעו באותן שנים לאיי התעלה כדי לעבוד בענף הפיננסים, שכן האיים נחשבים למקלטי מס. הייתה זאת חבורה של אנשים מעשיים, הגונים ובעלי ניסיון חיים – בהם רואי חשבון, עורכי דין ובעלי מקצוע אחרים. לפי ההערכות, מנתה הקהילה היהודית בשיאה בין 80-120 חברים, מתוך אוכלוסייה של פחות מ-100,000 תושבים בג׳רזי.
"אנשים נפטרו ואחרים עזבו. איש לא בא במקומם. גם הילדים שלי עזבו", סיפרה אניטה ריגל, שהייתה האישה הראשונה באי שעסקה בעריכת דין. "מפליא שאנחנו עדיין מחזיקים מעמד…אנחנו משתדלים ככל שנוכל".
סטיבן ריגל משתדל להאמין בעתיד, אבל מתקשה להבטיח שהקהילה תשרוד.
"מטבעי אני אופטימיסט, אבל אני גם אדם מעשי", הוא אומר. "אני רואה כיצד הקהילה נאבקת כדי לשמור קיומה מבחינה מספרית וכדי לשמור על המיומנויות הנדרשות לנו כדי להשאיר את הקהילה בחיים״.
"רק מעטים מביננו מסוגלים לקרוא עברית בצורה רהוטה, למשל. כשאני אלך לעולמי, ואחרים ילכו, מי יבוא במקומנו?" הוא שאל.
תקופה אפלה יותר
בהיסטוריה של יהדות בריטניה, מוכרים איי התעלה בעיקר בגלל הפרק האפל בתולדותיהם.
הכיבוש הגרמני של האיים ב-1940, שנמשך עד מאי 1945, נתפס כהערת שוליים בדפי ההיסטוריה של בריטניה בימי מלחמת העולם השנייה. אך לא כך עבור האוכלוסייה היהודית המצומצמת שנותרה באיים כשהגרמנים הגיעו. 30 היהודים שהתגוררו שם נאלצו לחיות תחת חוקים אנטישמיים שכפו הכובשים, ושאכפה הפקידות הבריטית.
באולדרני, אי קטנטן ונידח עוד יותר המרוחק מספר קילומטרים מג'רזי, ניצבת אנדרטה המספרת באנגלית, צרפתית, עברית ורוסית, את תולדות היהודים ששרדו את הכיבוש הנאצי באיים או הובאו לשם על ידי הגרמנים. הנאצים הקימו באי מחנות עבודה ואלפי עובדי כפייה, וביניהם מאות יהודים מצרפת, נאלצו לעבוד, לפעמים עד מוות, בבניית "החומה האטלנטית" של היטלר, שמטרתה הייתה למנוע מהבריטים להגיע לתוך היבשת האירופית. חופי האיים משובצים עדיין בשלדי פלדה ובשרידים של בונקרים מבטון. לאורך קו החוף ניתן לזהות את התושבות עליהן הוצבו תותחי הגרמנים.
ביום הזיכרון לשואה זוכרים בג׳רזי את 22 לוחמי המחתרת הלא-יהודים שגורשו מהאי ונרצחו בימי הכיבוש. בין אנשי המחתרת היו כאלה שנעצרו בשל הפצה חשאית של חדשות ששמעו במקלטי הרדיו שלהם שכוונו לתחנת הבי.בי.סי, וכן כומר שגורש למחנות משום שהוקיע את הגרמנים בדרשותיו בכנסיה.
ויכוח על הזיכרון
שלוש נשים יהודיות שהגיעו בימי המלחמה לגרנסי, האי השכן, לאחר שנמלטו מאוסטריה ומגרמניה, גורשו לצרפת באפריל 1942 ומשם שולחו למותם באושוויץ.
בגרנסי הוחל בציון יום הזיכרון לשואה רק ב-2015. לוח הזיכרון הקטן שמנציח את שלוש הנשים היהודיות נחנך ב–2001 ונפל קורבן למעשי ונדליזם חוזרים ונשנים. שלוש הנשים גם הונצחו באי ג׳רזי הסמוך, באנדרטה בצורת מגדלור.
לאחר המלחמה, במקום להעניש את אלה שאפשרו לגרמנים להיכנס, כדוגמת משפטי משתפי הפעולה שנערכו אז ברחבי אירופה, הניחה ממשלת בריטניה לאירועים לשקוע לתהומות הנשייה. מושלי האיים זכו בעיטורי כבוד על "ההגנה" שסיפקו לאוכלוסיות האיים.
אחד מהם היה ויקטור קארי.
בימי הכיבוש קארי היה בעל התפקיד המשפטי הרם ביותר בגרנסי, סיפרה ההיסטוריונית ג'ילי קאר מאוניברסיטת קיימברידג'. "משפחת קארי נחשבת למשפחה חשובה שמילאה תפקידים בכירים באי". שיתוף הפעולה עם הכובשים הנאצים לא פגע במוניטין שלה וכיום, משפחת קארי עדיין נהנית מהשפעה רבה באי. נכדו של ויקטור קארי, דה ויק קארי, היה השופט העליון בבית המשפט המקומי ושימש בתפקיד הטקסי של ראש האי בין השנים 1999 ל–2005.
תושבי גרנסי ״היו איטיים הרבה יותר" בהתמודדות עם עברם, אומרת אניטה ריגל.
אבל גם בג׳רזי הדיון בשאלת היחס לעבר הבעייתי עדיין לא הושלם.
מרתה ברנסטין, מזכירת הקהילה היהודית של ג'רזי, שמנהלת גם את תוכניות החינוך היהודי בבתי הספר של ג'רזי, אומרת שבפני תושבי האי עדיין ניצבת דרך ארוכה. "נראה לי שעדיין לא מדברים על היקף שיתוף הפעולה עם הגרמנים באיי התעלה", היא אמרה. "כשיש מי שמנסה לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת, ולו במקצת, אנשים מתחילים לחוש שלא בנוח".
