(JTA) – הארי אנטן, פרשן הבחירות של CNN, מפגין את יהדותו כמעט בכל הופעה שלו בטלוויזיה.
כמי שגדל בשכונת הברונקס, אנטן מדבר במבטא ניו-יורקי כבד ונוהג לברך ב"שלום" בסיום הופעותיו התכופות על המסך. מילת הברכה העברית נשמעת לאנטן, שחגג את בר המצווה שלו בישראל ושסבתו ניהלה אתר נופש יהודי בהרי הקטסקיל, טבעית לגמרי. "זה מי שאני", סיפר אנטן, בן ה-32, בראיון ל-JTA.
המומחיות של אנטן היא ניתוח סקרי בחירות. לפני שהצטרף ל-CNN הוא עבד באתר החדשות FiveThirtyEight של נייט סילבר, הנחשב למוביל בתחום. חשבון הטוויטר הפופולרי של אנטן, @ForecasterEnten, הכניס אותו לרשימת "50 היהודים שכולם צריכים לעקוב אחריהם בטוויטר" בשנה שעברה.
הנה קטעים מהראיון של אנטן ל-JTA בהם הוא מספר על הקריירה שלו כפרשן בחירות, עברו המשפחתי, והרקע היהודי שלו.
JTA: לפני המגפה, היית מגיע למשרד מדי יום או שעבדת מהבית?
אנטן: לפני שהכל התחיל, נהגתי לבוא למשרד ברוב הימים. ברור שקטעי טלוויזיה ופודקאסטים הוכנו במשרד, אבל כשאני כותב לבד זה קורה בעצם בכל מקום. עכשיו, כל העבודה שלי מתבצעת מהסלון שלי או מחדר השינה.
ספר לנו קצת על ילדותך בריברדייל– מה היו נקודות הציון היהודיות המרכזיות?
היה לנו בית כשר, כלים מופרדים לבשר ולחלב, וכלים נפרדים עבור פסח, כמובן. כשהייתי צעיר יותר הלכנו לבית הכנסת בחגים ולפעמים בשבת. השתתפתי במחנה בית הכנסת של ריברדייל, כשהייתי ממש צעיר, ואפילו הלכתי לגן הילדים של בית הכנסת. למדתי בבית הספר הציבורי של ריברדייל, שבו רוב התלמידים יהודים, למרות שבית הספר, כמובן, לא היה יהודי.
למדתי עברית בבית הכנסת לזמן מה ואחר כך עם מורה פרטי, ואת בר המצווה חגגתי בישראל. אני עדיין זוכר את רוב ההפטרה שלי, והייתי יכול לדקלם אותה בשבילכם עכשיו, [וכאן הוא פותח בשינון של כמה פסוקים מהזכרון] – ואני יכול להמשיך עוד ועוד.
ראיתי את אבי בוכה רק פעמים ספורות בחיי, אבל אחת מהן הייתה בחגיגת בר המצווה שלי, כשעמדנו על פסגת מצדה. מבחינתי, חשוב לי להיות מאד ברור לגבי מי שאני. אני לא רוצה לשקר לאנשים, אני לא רוצה להיות משהו שאני לא, אבל אני יהודי, וגאה בעובדה שאני יהודי, ואני רוצה שאנשים יידעו את זה.
כל פעם שאנחנו רואים אותך בטלוויזיה, אתה אומר "שלום". מאיפה זה בא, ומדוע התחלת במנהג הזה?
בכנות מלאה, הסיבה היא פשוט שאני – אני. זה מי שאני. אני חושב שיש אנשים שחושבים שאני צריך להיות כל הזמן מכופתר בחליפה ועניבה. יש כאלה שזה מתאים להם, שזה בדיוק מי שהם רוצים לראות.
אבל אם לצטט מוסיקאי יהודי מפורסם, "עליי להיות אני", במילותיו של סמי דיוויס ג'וניור. וזה מי שעליי להיות. ומבחינתי, זה אומר לא לענוב עניבה, וזה אומר להגיד "שלום" כי זה מה שאני עושה בדרך כלל. אני באמת מגיע לזה מתוך תחושת נוחות בלהיות עצמי. בסופי השבוע, אני מאחל לאנשים "גוד שאבס". זה פשוט נימוס ולהיות מי שאני. (הנה כמה דוגמאות להופעותיו של אנטן בטלוויזיה).
מה הבוסים שלך חושבים על זה? האם אי פעם שאלו אותך, "מה הקטע עם ה'שלום'"?
אף לא בוס אחד העביר אי פעם ביקורת. אני חושב שלכל היותר הם יגידו לי "שלום" בחזרה. הם מאד תומכים בכך שאתנהג בטבעיות.
סבתך ניהלה אתר נופש בהרי הקטסקיל, ספר לנו על כך
סבתי אסתר [גולדשטיין-שטראסברג], אמה של אמי, ניהלה את מלון אחוזת אסתר בהרי הקטסקיל, שהייתה אתר נופש אליו הגיעו יהודים רבים במהלך הקיץ. היא ניהלה את המלון הקטן הזה בכל קיץ, והוא נמכר, כמדומני, לפני 50 שנה, אם איני טועה.
דוד של אמי – אח של סבתא – היה היועץ המשפטי של מלון קונקורד, אשר היה אחד מאתרי הנופש הגדולים בהרי הקטסקיל, למשך תקופה ארוכה.
בהסתכלות לאחור, איך החוויה של בחירות 2016 השפיעה על עבודתך כמנתח סקרים פוליטיים בבחירות הנוכחיות?
זו שאלה נהדרת, ואני חושב שיש לה הרבה תשובות. אני חושב שיש לא מעט אנשים טובים שאחרי 2016 איבדו אמון בסקרים. אבל נתקלתי גם בבוגרי 2016 שלמעשה בוטחים כיום יותר בנתוני הסקרים.
אני חושב שהטעות הכי גדולה שלנו ב-2016 לא הייתה בבחירות הכלליות – ואני מדבר על אנשים שמסתכלים על סקרים באופן יומיומי – אלא בבחירות המקדימות. כשטראמפ נכנס למירוץ, כשהוא ירד באותן מדרגות נעות [באירוע פתיחת הקמפיין ביוני 2015], המון אנשים, כולל אני, חשבו, "הבחור הזה לא הולך להגיע רחוק". התוצאות שלו בסקרים היו ירודות. אין ממש תקדים היסטורי בעידן המודרני למישהו בלי ניסיון שנכנס וזוכה במועמדות של מפלגה. ואכן, תוצאות הסקרים הראשוני לגביו היו, כידוע, לא מעודדות. אבל חודש אחר כך, היה ברור שאנשים מתחברים אליו ואני חושב שרבים מאיתנו לא הצליחו להאמין למה שקורה לנגד עינינו. הסתכלנו על זה כמו "אין תקדים היסטורי לזה, הוא לא קיבל תמיכה מאף אחד".
אם רק היינו מסתכלים יותר מקרוב על נתוני הסקרים, ומבינים שלבחור הזה יש סיכוי אמיתי לזכות לפי הסקרים , מצבנו היה טוב יותר.
לגבי 2020, אחד הדברים שהיה חשוב לי לעשות הוא להבטיח שאנחנו לא מזלזלים יותר מדי בנתוני הסקרים.
ובשעה שברור היה שסגן הנשיא לשעבר ג׳ו ביידן לא היה המועמד המוביל במרוץ למינוי הדמוקרטי עד לחודש מארס 2020, הוא בכל זאת היה בעמדה טובה. זו הסיבה שאמרתי לכל אורך הדרך "תראו, לג'ו ביידן יש את הסיכוי הכי טוב לזכות מכל אחד מהמועמדים".
שנית, אני חושב שהייתה אי הבנה/הוצאה מהקשר של מה שלדעתי הוא מרווח הטעות האמיתי של הסקרים. זה אומר, עד כמה הסקרים עשויים להשתנות בזמן עד לבחירות, עקב דברים שפשוט לא נלקחים בחשבון בטעות דגימה – נשאלים שלא משיבים לסוקרים, שגיאות במתן המשקל הנכון לכל קבוצה, וכיו״ב. בפועל, התפקיד שלי הוא להבטיח שאנשים ידעו על זה. בסוף השבוע שלפני הבחירות ב-2016, אמרתי, "תראה, דונלד טראמפ נמצא בסך הכל במרחק טעות דגימה אחת מניצחון. זה ממש לא יהיה מטורף אם הוא יזכה בשלב הזה".
ולסיום אני חושב שאציין את מה שחשוב כל כך לדעת: זה מאד קל להגיד לאנשים מה התוצאה הכי סבירה. מה שקשה, ומה שאני לא בטוח שקהילת הסטטיסטיקאים עושה מספיק, הוא להסביר לאנשים, "אוקיי, מה התוצאה הבלתי סבירה במצב הזה? ואיך אנחנו מגיעים לתוצאה הבלתי סבירה הזו?" דונלד טראמפ, בשלב זה, אינו הבן אדם שהכי סביר שינצח בבחירות בנובמבר. אז איך מגיעים לנקודה שבו הוא אכן מנצח? מה צריך לקרות, ומה הסיכוי של דבר כזה לקרות?
בוא נדבר על הקול היהודי. על פניו, בכל בחירות הרפובליקנים אומרים שזו השנה שבה יגרמו ליותר יהודים להצביע עבורם ונראה שזה אף פעם לא קורה בפועל. טראמפ ניסה להושיט יד לקהילה– האם ראית סימני הצלחה במאמציו האלו?
לא ממש. אני חושב כמובן, כפי שרמזת, שזה דבר שעולה באופן קבוע. אבל הגענו למעשה לנקודה שבה הדמוקרטים זוכים ל-45 עד 60 אחוזים מהקול היהודי, ולא ראיתי שום דבר שיעיד על שינוי במגמה הזאת. ככל שמועד הבחירות יתקרב, כמובן שיהיו לנו יותר נתונים, אבל בשלב שבו אנו נמצאים, לא ראיתי שום דבר שיעיד על שינוי משמעותי.
ראינו מספר סקרים מ-2020 ואנחנו יודעים שהיהודים, ברוב גדול, אינם מרוצים מתפקודו של דונלד טראמפ כנשיא. אני חושב שההפרש בין התומכים בו למתנגדים בקרב יהודים, הוא בערך 40 אחוזים. אנחנו יודעים שדמוקרטים זוכים ליותר תמיכה בקרב מצביעים יהודים. בנוסף, אני מנחש שהפער גדל עכשיו אחרי שביידן זכה במינוי והגדיל את היתרון שלו. אז לא ראיתי שום דבר שמעיד על כך שטראמפ יקבל יותר מ-30% מהקול היהודי, ולא אתפלא אם יקבל אפילו פחות מזה.
ישראל עברה שלוש מערכות בחירות בשנה האחרונה. האם יש לך תובנות לגבי הפוליטיקה בישראל?
מבחינת פוליטיקה השוואתית, אנחנו תמיד תוהים מה היא שיטת הממשל הכי טובה. אנחנו רוצים נשיא חזק? אנחנו רוצים מערכת פרלמנטרית? אם בחרנו במערכת פרלמנטרית, מה יהיה אחוז החסימה? ישראל הוכיחה שזו לא השנה הכי נהדרת למערכת הפרלמנטרית, בכך שאף צד לא הצליח להשיג רוב שיאפשר לו לשלוט.
אני חושב שביבי נתניהו היה ראש הממשלה במשך רוב חיי, או קרוב לכך, וזה דבר מאוד מוזר, במיוחד כי לאורך חייו של אבי, ישראל בחרה מנהיגים מהשמאל. כמובן, זה לא המקום שבו ישראל נמצאת היום. יש מרכז, אבל אני לא בטוח שנותר הרבה מהשמאל.