לוס אנג'לס (JTA) – בשלושים השנים האחרונות התגורר ארט, מאמן טניס לשעבר בן 49, עם אמו. לפני קצת יותר משנה איבדה האם את דירתה ועברה לגור אצל אחד מאחיו, אבל לארט לא היה לאן ללכת והוא החל לישון במכוניתו.
המשמעות, מבחינתו של ארט, הייתה לחפש מדי ערב מקום בו יוכל לחנות – ולישון – ללא הפרעה. היו מקרים שבהם חנה במגרש של סופרמרקט והתעורר כשמולו עובדים המנסים לגרור את מכוניתו, או משטרה שהוזעקה למקום. מיותר לציין שהחנייה הלילית לא סיפקה לו אפשרות להתקלח או ללכת לשירותים.
"הקצב שלך משתבש. אתה מרגיש כמעט כמו זומבי", נזכר ארט. "היום פשוט ממשיך ומתגלגל אל תוך היום הבא".
מצב העניינים אצל ארט, שביקש להזדהות רק בשמו הפרטי, השתנה אחרי שהמוסדות היהודיים בעיר הזמינו אותו וחסרי דיור מקומיים אחרים לישון בשטחם.
במסגרת תוכנית הנקראת 'חנייה בטוחה אל-איי', שייסדו שלושה חברים בבית כנסת רפורמי מקומי, הופכים מגרשי חנייה, שבדרך כלל עומדים ריקים בלילה, לאתרים בטוחים לאלפי תושבי העיר חסרי בית הישנים במכוניותיהם.
בלילות הראשונים חנה ארט לצד בית כנסת, אחר כך במגרש של מעון יהודי לטיפול בהתמכרויות. בלילה, המאבטח המוצב במקום שומר עליו ועל חסרי הבית האחרים שישנים במקום. יש במקום שירותים ניידים, ולפני שהחלה המגיפה העולמית, הייתה לו גישה למקלחת בזכות מינוי חינם למכון כושר.
"הם מציעים סוג של מקום מקלט", סיפר ארט ל-JTA בתחילת חודש מארס, במהלך ארוחת ערב ב'עיקר', בית הכנסת שסיפק את מגרש החנייה לשנת הלילה שלו עד שעבר לאחרונה למעון הטיפולי 'בית תשובה'.
את 'חנייה בטוחה אל-איי' הגה סקוט סֵייל יחד עם פּאט ואַיירה כהן, שלושתם חברי בית הכנסת 'ליאו בק טמפל'. את הרעיון קיבלו ב-2010 מיוזמה דומה בסנטה ברברה, הנמצאת כ-180 ק"מ מצפון ללוס אנג'לס.
סייל אמר שההשראה שלו באה מעיקרון הכנסת האורחים ביהדות.
"הייתי אומר שזה העיקרון המרכזי ביהדות שאני תומך בו, ואני חושב שגם פאט יסכימו איתי, ולכן זה היה העיקרון המרכזי – שהדלתות שלנו תהינה פתוחות, אם זה בפסח לאליהו הנביא ואם זה לזר שעובר ליד הקהילה שלי", אמר סייל.
שלושת השותפים עבדו קשה עד שהצליחו להפוך את החזון שלהם למציאות, בעיקר בגלל חוק עירוני בלוס אנג׳לס שמונע מארגונים לשכן אנשים בלילה.
"אם בוחנים את כל האמצעים שבארגז הכלים לטיפול בחסרי דיור, חנייה בטוחה הוא אחד מהם", אמר ג'ון מייסרי, מנכ"ל הארגון The People Concern, המטפלת בחסרי דיור. "זה לא הפתרון היחיד. זה פתרון שיש לו יישום מאוד ספציפי המתאים לסוגים ומספרים מאוד ספציפיים של בני אדם במצב של חוסר דיור… אבל בשביל אלה שיש להם כלי רכב זו יכולה להיות התערבות מאוד אפקטיבית".
ל'חנייה בטוחה אל-איי' יש כעת תקציב של 1.8 מיליון דולר, שרובו מגיע מן הרשות לשירות לחסרי דיור בלוס אנג'לס. הארגון מפעיל בעיר תשעה מגרשים ובהם מספר כולל של 150 מקומות חנייה. חלק מן המגרשים הם ציבוריים – של ספריות, בנייני עירייה ומחלקת הבריאות של המחוז. אחרים שייכים לארגונים פרטיים, ביניהם 'בית תשובה', כנסיה אפיסקופלית, ועד לאחרונה, בית הכנסת 'עיקר'.
את רוב העבודה עושה ארגון 'חנייה בטוחה אל-איי' – המתנדבים מבצעים הערכה של הפונים וגם מספקים ביטוח צד ג', מאבטח ובית שימוש.
סייל והזוג כהן ניסו בתחילה לצרף לתוכנית את מגרש בית הכנסת שלהם, 'ליאו בק', אך גילו שהאזור אינו מבוקש – רק מעטים מחסרי הדיור עבדו או קיבלו שירותים שם.
ולכן הארגון היהודי הראשון בלוס אנג׳לס שהשתתף ביוזמה החל מנובמבר 2018 הוא בית הכנסת ׳עיקר׳, קהילה בת 800 משפחות שאינה משתייכת לזרם יהודי כלשהו. "נראה לנו ברור שאנחנו צריכים להשתמש בבית שלנו כדי לתת מענה למשבר של בני אדם שחיים בעירנו בלי דיור", אמרה ברוּק ווירטשַפטֶר, מנהלת הארגון הקהילתי של בית הכנסת.
בינואר השנה פתח 'בית תשובה' את המגרש שלו. במארס החליט 'חנייה בטוחה אל-איי' לאחד את שני המגרשים הסמוכים, שאף אחד מהם לא הגיע למלוא הקיבולת, כדי לחסוך בהוצאות – הפעלת כל מגרש עולה 200,000$ בשנה. החונים ב'עיקר' עברו למגרש של 'בית תשובה' משום שהוא גדול יותר ומגודר.

ההזדמנות לעזור לתושבים במצוקה מצאה הד בלבם של אנשי מרכז הגמילה, אמר אדם סיגל, מנהל הפיתוח הקהילתי של המרכז. "כקהילה שמורכבת מאנשים שהתמודדו עם קשיים בשולי החברה שלנו, אנחנו מבינים שאנחנו עכשיו במצב שמאפשר לנו לעזור לאלה שעומדים מול אתגרים דומים", הוא אמר.
לדברי סיגל, הפיכת מגרש החנייה של המרכז לאזור לינה בטוח "עברה חלק" ונתקבלה בברכה על ידי חברי הצוות ודיירי הקהילה, ששמחו להזדמנות "לנצל את מלוא הפוטנציאל של השטח הזה".
מגיפת הקורונה, שפגעה באוכלוסיית חסרי הדיור בעיר פגיעה קשה, גרמה להשעייה של חלק ממרכיבי התוכנית.
חברי 'עיקר' גייסו כסף כדי לרכוש לכל משתתף בתוכנית מינוי לחדר כושר, כדי שיהיה להם מקום להתקלח. עם סגירת חדרי הכושר, אפשרות זו ירדה מעל הפרק. גם ארוחות הערב שהתקיימו פעמיים בחודש בבית הכנסת ואיפשרו למשתתפים ולמתנדבים להיפגש יחד, הופסקו זמנית.
ארוחות אלה נועדו לטפח את הקשרים הקהילתיים. השולחנות נערכו עם מפות, צלחות וסכו״ם מהודר. המתנדבים ומשתתפי התוכנית עמדו יחד בתור למזנון הצמחוני הכשר. אחר כך שיחקו ביחד משחקי לוח. "אנחנו רוצים שתהיה הרגשת חמימות והרגשה של ארוחת ערב עם אירוח, שבה אנשים יושבים יחד ויוצרים קשרים, לא כמו באירוע צדקה", אמרה ווירטשפטר.
בזמן שבו בתי כנסת רבים מגבירים את האבטחה, אמרה ווירטשפטר כי ההשתתפות בתוכנית הפכה את 'עיקר' למקום בטוח יותר.
"זהו אזור שבו יש לא מעט דרי רחוב וכל מיני דברים אחרים שקורים, ואנחנו ממש חושבים שהמבנה שלנו בטוח יותר בלילה עם אנשים שיש לנו אמון בהם, שפשוט רוצים מקום בטוח לישון בו", אמרה.
ואכן, אשה בת 54 ששהתה במגרש החנייה של 'עיקר' במשך יותר מעשרה חודשים עם בנה בן ה-23 הסבירה עד כמה התוכנית חיונית לאנשים במצבה. "שוטרים לא מטרידים אותך", אמרה האשה, שביקשה להישאר בעילום שם. "יש לך מקום בטוח לבוא אליו וללכת לשירותים ולחנות ולחבר את [המכשירים] הרפואיים שלך, מקום לאוטו ולטעון את הטלפון".