תמרה בּוֹרוֹנינה, ניצולת שואה בת 82 המתגוררת באוקראינה, בקושי מצליחה לעמוד בתשלומים לדירתה הקטנה באודסה מן הקיצבה החודשית שלה, שגובהה 65 דולרים.
אבל הקשיים החומריים הם רק חלק מהבעיה.
בורונינה היא אלמנה, ובתה היחידה נפטרה ב-1999. כעת, כשאינה יכולה לבקר במרכז הקהילתי היהודי המקומי, ששימש חבל ההצלה החברתי שלה, היא מחכה בקוצר רוח לביקור של העובדת הסוציאלית, אחת ההזדמנויות היחידות שלה לשיחה פנים אל פנים.
"ההפסד הגדול ביותר שהנגיף הזה והסגר גרמו לי הוא הבדידות", אמרה בורונינה על מגיפת הקורונה. "אני אדם מאוד חברותי ותקשורת חשובה לי אפילו יותר מאשר עזרה חומרית".
במדינות ברית המועצות לשעבר חיים כיום כחצי מיליון יהודים, רובם ברוסיה ובאוקראינה. אלפים רבים מהם הם קשישים שהחליטו לוותר על ההזדמנות לעלות לישראל או להגר לארצות הברית, משום שהרגישו מבוגרים מכדי להסתגל לארץ חדשה.
"הם כלואים בין ארבעה קירות, חלקם בבתים רעועים. אצל חלק מהם, הרצון לחיות הולך ואוזל", אמרה מיכל פרנק, מנהלת מחלקת ברית המועצות לשעבר בארגון הג'וינט, אשר מושיט עזרה לבורונינה ולנזקקים יהודים אחרים. "לפני הנגיף, הם יכלו או ללכת למרכז הקהילתי היהודי, או, אם היו רתוקים לביתם, לקבל ביקורי בית של עובדת סוציאלית. בשביל חלק מהם, המגיפה הפכה את זה למסובך או לבלתי אפשרי. אנחנו נתמודד עם ההשפעה שיש לזה על מצבם הנפשי עוד הרבה זמן אחרי שהעניין ייגמר".
לפני פרוץ מגיפת הקורונה, סיפק הג'וינט ליהודים המבוגרים החיים במדינות ברית המועצות לשעבר חוגים כגון יוגה, התעמלות, קרמיקה, שפות וציור, וגם חברה מבורכת, דרך רשת של עשרות מרכזים קהילתיים ומרכזי יום יהודיים.
כעת, מכיוון שאי אפשר לקיים את המפגשים בגלל הצורך בריחוק חברתי, הקים הארגון קו חם לענייני קורונה, המאוייש על ידי מתנדבים שהוכשרו במיוחד למשימה. זוהי אחת התוכניות היחידות מסוגה לאוכלוסייה היהודית הקשישה באזור. המתנדבים ואנשי הצוות בששת המוקדים הטלפוניים משוחחים במשך חצי שעה עם כל אחד מהיהודים הקשישים שבטיפולם על פי רשימה של מקבלי שירות הנעזרים בקביעות בסיוע מהג'וינט, ומוודאים שיש להם כל מה שהם צריכים.
לג׳וינט, שהוקם בתקופת מלחמת העולם הראשונה, יש ניסיון רב בסיוע ליהודים במצוקה ובתקופת השואה הוא סייע רבות לבריחת יהודים ואחר כך לטיפול בעקורים. אחרי נפילת ברית המועצות, הארגון פרס רשת שהעניקה סיוע חומרי ליהודים רבים שנקלעו לעוני קיצוני.
אבל עכשיו, אומר גורם בארגון, האתגר הוא לא הסיוע החומרי, אלא הצורך להקל על הבדידות שהמיט משבר הקורונה על יהודים קשישים שאיבדו את המסגרות החברתיות והתרבותיות שלהם.
ארגונים יהודיים רבים נרתמו בחודשים האחרונים למשימת הסיוע לאוכלוסיות הפגיעות במדינות ברית המועצות לשעבר.
קבוצות המסונפות לתנועת חב"ד, אשר נחשבת לאחת המובילות בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר בעידן הפוסט סובייטי, מספקות אלפי ארוחות וציוד מגן ליהודים קשישים בסיכון מזה שבועות באוקראינה, רוסיה ובלרוס.
פרוייקט אחד של חב"ד למתנדבים צעירים, EnerJew, מנסה לטפל ישירות בבעיית הבדידות שנכפתה על קשישים רבים בגלל המגיפה. כל אחד ממתנדבי התוכנית קיבל שמות של כמה חברים מבוגרים בקהילה והוא דורש בשלומם באופן קבוע בטלפון ולפעמים גם עוצר לביקור אישי על סף דלתם, במסגרת מגבלות הריחוק החברתי.
פעילי EnerJew חילקו עד כה יותר מ-2,500 חבילות ליהודים נזקקים בברית המועצות לשעבר, בנוסף לשיחות הטלפון ולמפגשים בפתח הבתים, סיפר מנהל הפרויקט, קונסטנטין שולמן.
ברוסיה ובאוקראינה תועדו, בהתאמה, 8,200 ו-1,000 מקרי מוות מנגיף הקורונה, מה שמציב אותן במקום נמוך בטבלה העולמית בשיעורי התמותה. בשתי הארצות האלה יחד חיים כ-500,000 יהודים, ומספר המתים מביניהם עומד על פחות ממאה.
המרכזים הקהילתיים ומרכזי היום היהודיים סגורים לקהל, אך רבים מהם עדיין מקיימים פעילויות, שנערכות במסגרת מגבלות הריחוק החברתי ומשודרות בשידור חי באינטרנט. (לא ברור כרגע כמה יהודים מעל גיל 70 ו-80 מצליחים ליהנות משידורים אלה, אמרה פרנק). באוקראינה יש כוונה לחלק מחשבי טאבלט לעשרות מקבלי שירות קשישים.
נאדיה גַסילינה, בת 80, המתגוררת באודסה גם כן, מקבלת אף היא סיוע מן הג'וינט. עובדים סוציאליים משאירים לה אספקה על מפתן דלתה, כדי שלא תצטרך לצאת מביתה במהלך המגיפה.
"הסגר שינה את החיים שלנו בצורה קיצונית", אמרה גסילינה. "מרכז היום שלנו היה חלון אל העולם שבחוץ מבחינתי".
שיחות טלפון וביקורי בית עוזרים, אמרו גסילינה ובורונינה. אבל הן סופרות את הימים עד שיוכלו לחזור ולהפגש עם חבריהן.
בכמה קהילות יהודיות יזמו מתנדבים מקומיים פרויקטים משלהם כדי להקל על הבדידות. בעיר גוֹמֶל בבלרוס, למשל, החל מרכז המתנדבים של הג'וינט לפרסם בפייסבוק סדרת פוסטים לקשישים ובהם הדרכה כיצד להשתמש בשירותים מקוונים, כגון קניית מצרכי מזון במשלוח הביתה.
סרטון הדרכה הסביר לצופים הקשישים איך להזמין תרופות באינטרנט במשלוח לבית מרקחת סמוך בגומל. משם אספו המתנדבים את ההזמנה והביאו אותה לכתובתו של הקשיש תוך שמירה על ריחוק חברתי.
הפתרונות הזמניים עוזרים באופן כללי, אומרת סבטלנה איגְנַטייֶבָה, בת 74 מאודסה. אבל הם אינם תחליף להשתייכות ל"משפחה המורחבת" שמצאה במרכז היום המקומי שלה.
"איך אפשר להסתפק בטעימה, כשרגילים לארוחה שלמה?" היא שאלה.
