אמסטרדם (JTA) – בשנים האחרונות מקדיש עצמו דני רוטשטיין לפרויקט שבוער בעצמותיו: קידום המורשת הנשכחת של יהודי מיורקה.
רוטשטיין, יליד ניו יורק שהשתקע באי הנופש הספרדי ב-2014, הוא מייסד "מיורקה היהודית", סוכנות התיירות היחידה במקום שמתמחה בהיסטוריה העשירה, הטראגית והמסתורית של יהודי האי.
למיורקה מגיעים יותר מעשרה מיליון תיירים מדי שנה, והעסק של רוטשטיין, שאותו הקים לפני כשנה וחצי, הצליח תודות לשילוב בין הייחודי בין האנרגיה המידבקת, כישורי הארגון ומיומנות השיווק שלו.
לאחרונה, סגר רוטשטיין עסקה לאירוח ל-400 תיירים יהודים שהזמינו חופשה במלון, שהיה אמור להפוך כשר בעבורם. זו הייתה ההזמנה הגדולה מסוגה בתולדות האי ועמדה להניב רווח גדול לרוטשטיין.
"התכוננו לראות סוף סוף הכנסות גדולות הקיץ", אמר רוטשטיין. אבל אז, "הכול נעצר לגמרי".
וזאת משום שספרד נכנסה לסגר מוחלט כדי לעצור את התפשטות נגיף הקורונה, שגרם עד כה למותם של 27,000 בני אדם. החודש, במקום לקבל את פני התיירים, החל רוטשטיין במשלוחי מנות פלאפל וחומוס כדי לפרנס את בנו בן השנה ולכסות את ההוצאה על בית שרכש לאחרונה במרכז פלמה, בירת האי.
רוטשטיין הוא בין המפעילים הרבים של עסקי תיירות ברחבי העולם כולו שנכנסו לשיתוק בגלל מגיפת הקורונה, ששמה קץ באופן פתאומי ומוחלט לנסיעות הפנאי, מבלי שחידושן נראה באופן. עתיד עסקי התיירות היהודיים, שממילא משרתים קהל לקוחות מוגבל ופועלים עם שולי רווח צרים, עלול להיות רעוע במיוחד.
רוטשטיין, אחד ממייסדי פסטיבל 'לימוד' היהודי במיורקה, שמילא תפקיד מפתח בהעלאת המודעות להיסטוריה הייחודית של יהדות מיורקה, מגבש עתה מודל שיאפשר לו להמשיך להציע סיורים בווידיאו, בעיקר כדי לייצר עניין לקראת התחדשות תנועת התיירים, בבוא העת. אבל הוא יודע שעומד בפניו מאבק קשה ואפילו שוקל כעת לעזוב את האי ואת הקריירה שחלם עליה.
"זה תפס אותנו בנקודה רגישה כשהדברים ממש עמדו להתחיל להמריא, אבל לפני שהייתה לנו הזדמנות להתבסס", אמר. "זה מאוד מתסכל".
בוורשה, מימון בן-עזרא בן ה-61 מעריך שהמסעדה הכשרה שלו, 'בכיף' – מבתי האוכל הכשרים הבודדים בבירת פולין – תקרוס בתוך שבועיים.
בן-עזרא, שף יליד ישראל שהשתקע בפולין לפני 13 שנה, השקיע לאחרונה 100,000$ כדי להרחיב ולהעביר את העסק המצליח שלו בתגובה לזינוק בביקורים של תיירים ישראלים ויהודים במדינה בשנים האחרונות.
"חתמתי על חוזה שבועיים לפני שהמשבר היכה בנו", סיפר בן-עזרא, אב לילדה בת שמונה מאשתו היהודיה-הפולניה.
ההרחבה שידרגה את המזללה השכונתית שהכילה 20 מקומות ישיבה למסעדה בת 90 מקומות ישיבה, שתי קומות, ומערך שמאפשר לשרת קבוצות גדולות. בן-עזרא העביר את המסעדה לאזור בו שכן הגטו היהודי, אתר חובה לתיירים יהודים, ושכר חלל לצד מוזיאון הגטו היהודי בוורשה, שמתוכנן להיפתח בשנה הבאה.
"זה היה אמור לתת לנו לראשונה אפשרות לשרת קבוצות ממצעד החיים", אמר בן-עזרא. "זה היה אמור לעזור לנו להחזיר את ההשקעה".
אולם המצעד של שנה זו נדחה למועד בלתי ידוע בגלל מגיפת הקורונה. בן-עזרא לא הצליח לצאת מן החוזה שלו על המבנה החדש, שלא לדבר על הכספים שכבר השקיע בהקמת המסעדה. כדי לגמור את החודש, הוא מספק כעת שירותי הסעדה. אולם בוורשה יש לא מעט עסקים כאלה, וקהל פוטנציאלי שמונה רק אלפים בודדים של יהודים.
"אני תקוע. אני מרגיש כאילו אני שוקע בחול טובעני", אמר בן-עזרא.
שלא כמו ורשה ומיורקה, אמסטרדם מוכרת כמוקד משיכה לתיירים יהודים מזה שנים.
השילוב בין אתרי מורשת יהודית ייחודיים לתיירים מבוגרים יותר ומשפחותיהם, לבין שירותים המושכים בדרך כלל מבקרים צעירים יותר, הציב את בירת הולנד בצמרת רשימת יעדי הנופש של ישראלים במשך עשרות שנים.
אך גם כאן מעמיד משבר הקורונה בספק את המשך הישרדותן של כמה חברות המוכוונות אל תיירים יהודים.
הבעיה של "We Are Amsterdam״, סוכנות המציעה שייט תעלות ומפעילה סיורים באמסטרדם, היא החובה לשמור על ריחוק חברתי גם אחרי שיחודשו הביקורים של תיירים ישראלים.
גיא קוטנר, ששירת בחיל הים הישראלי, השיק את העסק לפני שנתיים יחד עם ידידו ההולנדי טימו האקר. העסק פרח, ומשפחות וקבוצות חברים הזמינו סיורי-שיט ככל שיכול צוות החברה לקלוט. החברה, שהעניקה במהלך הסיורים מבט על סצינת חיי הלילה מזווית אישית בנוסף למידע על ההיסטוריה היהודית, החלה לאחרונה לפנות גם לתיירים מסין.
קוטנר והאקר העבירו את משרדיהם לבניין חדש ברחוב הֶרֶנגרַכט, אחד היקרים באמסטרדם, והגדילו את כוח האדם ל-25 עובדים, לפני שנגיף הקורונה שם בבת אחת קץ לתיירות. כעת מתחילה בירת הולנד לאפשר לעסקים לשוב לפעילות, אך בשל כללי הריחוק החברתי, גם אם יחזרו תיירים לבקר בעיר, לא תוכל "אנחנו אמסטרדם" להכניס לסירות שלה, שאורכן כ-10 מטרים, די לקוחות כדי להרוויח מהפעלתן.
"כל המודל העסקי שלנו מבוסס על חוויה הרבה יותר אישית ואינטימית שאנחנו מציעים לעומת החוויה שמקבלים בספינות התעלה הגדולות האלה, שמספקות סיור מודרך דרך אוזניות ב-17 שפות", אמר קוטנר.
כמו רוטשטיין במיורקה ובן-עזרא בוורשה, השותפים לעסקי הסירות בהולנד בדקו דרכים לאפשר לעסק שלהם להמשיך לצוף. בעזרת מצלמות תלת-מימד, יצרו שיט וירטואלי אינטראקטיבי בתעלה, שבו יכולים הצופים לגלול את המסך סביב ולקבל מבט של 360 מעלות על אמסטרדם כפי שהיא נראית מנתיבי המים שלה. אולם השיט הווירטואלי בתעלה ניתן חינם, ונועד לשמש כלי שיווקי ודרך "להמשיך להפגין נוכחות", אמר קוטנר. "זה לא עוזר לכסות את ההוצאות הקבועות".
החברה גם מציעה טיולים יבשתיים, ביניהם סיור יום לעיירה חיטהורן. אולם הריחוק החברתי הקטין למחצית את קיבולת המיניבוסים, המכילים עשרה מושבים, כך שטיולים כאלה כבר אינם מכסים את העלות, אמר קוטנר.
משבר הקורונה פוגע גם באתרי תיירות יהודיים לא מסחריים. בפראג, אמרו כמה מראשי הקהילה, צפוי הפסד של מיליוני דולרים מהכנסות מכירת כרטיסים לרובע התרבות היהודית בעיר, הפסד שיגרור אחריו מחסור במשאבים למימון פעילות רווחה לקהילה היהודית.
בהונגריה פרץ ויכוח סביב ההחלטה של פדרציית הקהילות היהודיות מז'יהיס (Mazsihisz) לחדש את החוזה שלה, בסך 290,000$, עם חברה פרטית המטפלת בהיבטים התיירותיים של בית הכנסת ברחוב דוהאני, אתר תיירות פופולרי שהניב הכנסות נאות לקהילה. הכנסות אלה מוטלות כעת בספק.
ובכל זאת, לקהילות היהודיות באירופה, שרבות מהן פועלות באמצעות מימון הניתן כפיצוי על רכוש יהודי שאבד או הוחרם במהלך השואה, יש סיכוי טוב יותר לשרוד מאשר לגורמים פרטיים המתפרנסים מתיירות יהודית.
אחת מהן היא של אנה-מריה ון הילסט, מדריכת תיירים בת 32 מאמסטרדם המתמחה בהיסטוריה היהודית של העיר. ון הילסט איבדה באחת את מקור הכנסתה.
"לא נכנסתי לעבודה הזאת כדי לעשות כסף, אני עושה את זה משום שזה משהו שבוער בי", אמרה ון הילסט, שהתגיירה לפני למעלה מעשור. "אבל פתאום זה נפסק ולא ברור מתי ואיך אפשר יהיה לעשות את זה שוב, ואני, וגם רבים אחרים במגזר הזה, מפקפקים פתאום בבחירות שלנו וחושבים מחדש על הכול".
