וושינגטון (JTA) – ג'יימס מקלר, טייס מסוקי קרב שהשתתף בקרבות בעיראק, אינו מסתיר את יהדותו.
עורך הדין בן ה-47 מתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית על מושב פנוי בסנאט האמריקני מטעם מדינת טנסי, ולא פעם במהלך הקמפיין הוא מדבר על היותו יהודי. מקלר, שסיכוייו לנצח לא נחשבים לגבוהים, הוא רק האחרון ברשימה ארוכה של יוצאי צבא יהודיים שעשו הסבה לפוליטיקה.
זו תופעה שלא רבים בישראל מודעים לה.
בנובמבר 2017 חוללה ציפי חוטובלי, אז סגנית שר החוץ, סערת רוחות בקרב יוצאי הצבא היהודיים כאשר אמרה למראיין, שיהודי אמריקה הם "אנשים שאף פעם לא שולחים את ילדיהם להילחם למען ארצם".
היא לא ידעה על ארגון ותיקי המלחמות היהודיים, או על הגנרל דיויד לי גולדפיין, יהודי שעדיין משמש ראש מטה חיל האוויר האמריקני. חוטובלי התנצלה.
באותו זמן, המערכה לקראת הבחירות לקונגרס הייתה בעיצומה. באותה עת כיהן בבית הנבחרים יוצא צבא יהודי אחד, הרפובליקני לי זֶלדין מניו יורק. שני יוצאי צבא יהודיים אחרים שהתמודדו לקונגרס מטעם הדמוקרטים הצליחו להיבחר ב-2018: מקס רוז מניו יורק ואיליין לוריא מווירג'יניה. כמו כן נכנסה לקונגרס אליסה סלוטקין, דמוקרטית ששירתה ב-CIA.
ג'ייסון קנדר, יוצא צבא ודמוקרט, כמעט והדיח את הסנטור רוי בלנט במיזורי ב-2016, על אף שמדובר במדינה שנוטה מאוד לצד הרפובליקני. באחד מתשדירי הבחירות שלו, קנדר פירק והרכיב רובה סער בעיניים מכוסות. יוצאי צבא יהודיים היו מועמדים גם בבחירות המקדימות בווירג'יניה ובווירג'יניה המערבית ב-2018.
יהודים בצבא ארצות הברית מספרים לא פעם שהם נאלצים להתמודד עם הרושם השגוי שיהודים אינם משרתים כלל או משרתים פחות משיעורם באוכלוסיה. (קשה לקבל מספרים מדויקים, אך על פי ההערכות, יהודים משרתים בצבא בשיעור מעט גבוה יותר מייצוגם הכללי באוכלוסיית ארה"ב, שהוא כ-2%).
הדבר הראשון שבולט לעין באתר הקמפיין של מקלר, אשר עדיין משרת במילואים במשמר הלאומי, הוא ההצהרה הבאה: "אני בעל, אבא, איש אמונה, וקצין בצבא".
אשתו, שאנה גולדסטין, היא רבּה בבית הכנסת The Temple בנאשוויל. לאחרונה סיפר מקלר לעיתון הגדול ביותר במדינתו, The Tennessean, שפגש את אשתו לאחר ששב מסבב לחימה בעירק, כאשר "ממש רציתי להתחבר מחדש לדת של ילדותי".
בראיון שקיימנו עם מקלר, הוא דיבר על הדרך שלו בפוליטיקה, וגם על איך זה להיות נשוי לרבּה. הנה קטעים מן השיחה.
על ניצחון בטנסי
סקר שנערך בפברואר הראה שמקלר משתרך אחרי מי שכנראה יתמודד מולו, הרפובליקני ביל הגרטי, 55% לעומת 33%. הגרטי, ששירת עד לשנה שעברה כשגריר ארה״ב ביפן, זוכה לתמיכת הנשיא טראמפ. (יש עשרות מתמודדים במירוץ, אולם התקשורת המקומית מהמרת שלאחר הבחירות המקדימות ב-6 באוגוסט, המאבק יהיה בין מקלר להגרטי). מקלר גייס עד כה תרומות בגובה 1.6 מיליון דולרים למימון הקמפיין שלו; מכובד – אבל הרבה פחות מה -7.1 מיליון דולר שהשיג הגרטי.
מקלר אומר ששיעור ההצבעה בבחירות לנשיאות בנובמבר, וגם הכלכלה והתמוטטות מערך הבריאות, יסייעו לו להדביק את הפער, משום שהמצביעים יפנו נגד הממסד הרפובליקני.
"הדברים לא משתפרים בטנסי. אנחנו מובילים בכל הארץ בסגירת בתי חולים במרחב הכפרי. יש לנו מגיפת אופיואידים שעושה שמות ביישובים אצלנו. אין שום פתרון ארצי לזה. מלחמת הסחר פוגעת בכלכלת טנסי יותר מאשר בכל מדינה אחרת".
הדיבור על יהדותו נותן לו נקודות זכות בקרב הבוחרים בטנסי
"כשאני נוסע ברחבי המדינה, רוב תושבי טנסי רוצים לדעת לגבי הדת. הם רוצים לדעת שנוח לי לדבר על כך שהאמונה שלי מנחה אותי. וכמעט תמיד, הרוב הגדול של תושבי טנסי הם פתוחים ומסבירי פנים, ומאוד מוכנים לנהל שיחות על דת ורוצים מישהו כמוני, שהוא איש של אמונה".
דברים דומים אמרו לי גם שני יהודים המייצגים את אזור העיר ממפיס, טנסי, בבית הנבחרים של ארה"ב, הדמוקרט סטיב כהן והרפובליקני דיויד קַסטוף.
הוא ישמח אם יהודים אחרים ילכו בעקבותיו
"מה שאני באמת רוצה הוא ליצור מודל של שירות. זה לא משנה אפילו אם זה שירות פוליטי או שירות צבאי. … אם אוכל לשמש השראה למנהיגים יהודים צעירים, אבל בעצם לאנשים מכל הדתות לשרת, ואז אביא לחקיקה שתעזור לתמרץ את השירות הזה, אהיה גאה בהישג הזה".
הוא תומך נלהב של ישראל: שאלתי את מקלר על הצעתו של ברני סנדרס להתנות את הסיוע האמריקני לישראל כדי להשפיע על מדיניותה.
"אני חושב שלארצות הברית יש מגוון שלם של כלים הנותנים לה כוח להשפיע על קשריה עם ארצות אחרות, אבל משהו כמו הסיוע שאנחנו מספקים לישראל הוא חשוב באופן כל כך יוצא מן הכלל", אמר. "יש דרכים אחרות להשפיע על פעולותיה של ישראל באמצעות הערוצים הדיפלומטיים שלנו, ואנחנו צריכים להשתמש בדרכים האלה".
שירותו הצבאי דירבן את חידוש הקשר שלו עם היהדות
סיפורו של מקלר הוא סיפור יהודי אמריקאי מוכר: כמו רבים אחרים, הוא איבד עניין ביהדות אחרי הבר-מצווה שלו, אבל כשבגר, החל להתעניין מחדש במורשת הדתית שלו. מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר היא שדחפה אותו להתגייס לצבא. בעירק, כך אמר, "נהייתי הרבה יותר מודע לדת שלי. הרגשתי כאילו אני היהודי היחיד בכל המדינה, מה שלא היה לגמרי נכון, אבל כמעט. מאוד ריגש אותי העניין שגילו אחיי ואחיותיי לנשק בדת שלי, והיו לנו כמה שיחות ממש מעניינות על זה, במיוחד בתקופת החגים. כך שכל החוויה גרמה לי להיות מודע יותר לכך שאני יהודי, הרבה יותר ממה שהייתי בעצם לפני כן".
זה הוביל להיכרות עם אשתו הרבּה
״כשחזרתי, החלטתי לבקר בבית הכנסת הקרוב, שהתברר כבית הכנסת הרפורמי של נאשוויל. הייתי מוצב בפורט קמפבל, מרחק כ-45 דקות. באתי לשם בשמחת תורה. אחר כך הייתה סעודה, והמארגנים הושיבו אותי בשולחן של הרבּה. שאנה גולדסטין שירתה כרבה בבית הכנסת כבר שנתיים באותו שלב והחלה להות איך תצליח להכיר בחור יהודי נחמד בטנסי. ואני באתי ישר מעירק ומהתעסוקה הקרבית שלי. הסתובבנו יחד כמה פעמים – היא חשבה שהיא מראה את העיר לחבר חדש בבית הכנסת, אבל אני ידעתי שאנחנו יוצאים לדייט".
בזמן מגיפת הקורונה הוא היה עסוק יותר בתפקידו כבעלה של רבּה:
"בהחלט עזרתי עם התפילות הווירטואליות שקיימנו. אבל זה אומר בעיקר לשמור על הכלבים והילדים שיהיו בשקט ויאפשרו לה לנהל את התפילות ולעזור לקהילה".
רק אל תשאלו אותו על פרקי אבות:
"אם יש משהו שאני שומע כל הזמן, זה מאנשים שאומרים לי, 'כן, אתה נראה כמו בן אדם ישר, עם הכוונות הכי טובות, אבל וושינגטון מקולקלת ואתה לא תוכל לתקן אותה'. התשובה שלי היא מאז ומעולם שהעובדה שאני לא יכול לתקן הכול לא משחררת אותי מן החובה לנסות".
אני אומר לו שהוא זה עתה ציטט מפרקי אבות: 'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה'.
מקלר בתגובה: "אני כנראה אמור לדעת את זה".
