פריז (JTA) – חמש שנים סוערות עברו על תושבי פריז. ממתקפת הטרור על מערכת המגזין "שארלי הבדו" והפיגוע בנובמבר 2015 ועד להפגנות האפודים הצהובים ושביתת התחבורה הציבורית ששיתקה את העיר בסוף 2019.
כעת, כאשר מגפת הקורונה משתוללת והעיר רק מתחילה לצאת מהסגר המוחלט בו הייתה נתונה, הפריזאים ניצבים בפני אי ודאות גדולה עוד יותר.
משבר הקורונה השפיע בדרכים רבות ומגוונות על החיים היהודיים בעיר, גם אצל אלו שהעשייה היהודית שלהם מתמקדת בתחומי האמנות והיצירה הקולינארית. הנה כמה מהסיפורים שלהם:
בתי אוכל יהודי מתרגלים למציאות של אי ודאות
בשנתיים האחרונות החלו מאפיות מודרניות בכל רחבי העיר להציע מאכלים יהודיים, כמו רוגלך, עוגות בבקה וחלות. לכן, כאשר בני הזוג עמנואל מורה ושרה אמויאל פתח את מאפיית "בבקה זאנה" ב-15 בינואר, האופטימיות שלהם הרקיעה שחקים.
המאפים שהוציאו ממטבחם, מעוגות ועד כריכי חלה, משכו עד מהרה את תשומת לב התקשורת הצרפתית, וקהל רב החל לפקוד את המאפייה בשכונת פיגאל שבדרום העיר. אבל בתוך חודשיים, הכל נעצר. "כמאפייה, העסק שלנו נחשב לשירות חיוני ויכולנו להישאר פתוחים, אבל לא הייתה לנו דרך להבטיח את שלומם של אנשי הצוות והלקוחות שלנו", סיפר מורה.
ב-17 באפריל מורה ואמויאל פתחו מחדש את "בבקה זאנה" למשלוחים ואיסוף הזמנות תוך הקפדה על נהלי היגיינה מחמירים ותהליך ייצור ששומר על הנחיות הריחוק החברתי. אולם, העתיד עדיין לוט בערפל.
"אני אופטימי מטבעי, אבל זה ייקח זמן", אומר מורה. "לא כל המסעדות ישרדו".
אצל מסעדת שיש (Chiche) הישראלית, הנמצאת לא רחוק מכיכר הקונקורד שבה נערכות דרך קבע הפגנות ועצרות, העסקים בדיוק התחילו להתאושש משביתות התחבורה הציבורית שאירעו בשלהי השנה שעברה. ג'ונתן ששון-כהן, אחד הבעלים, מעריך שההכנסות ירדו במהלך תקופת השביתות ב-45 אחוזים.
ואז הגיעה הקורונה ועצרה את ההתאוששות.
בשבוע השביעי לסגר, ששון-כהן כבר ביצע משלוחים ללא מגע בימי שישי בהם מכר מזון וגם אביזרים שונים, כמו תיקים, למי שהזמין באינטרנט. עם זאת, לאחר היציאה מהסגר הוא אינו אופטימי. "נכון, היה לנו מזל בצרפת, הודות לסיוע של הממשלה ואפשרות לדמי אבטלה חלקיים, אבל זה לא מספיק", הוא אומר. "אנו עדיין לא יודעים מתי נוכל לפתוח שוב באופן מלא ובאלו תנאים. אם לא נוכל למלא את המסעדה בלקוחות, ייתכן שלא ישתלם לנו לפתוח".
עבור במאי הקליפים, הבידוד פתח הזדמנויות חדשות
אצל פיליפ אנדלמן, אמריקני שגר בפריז ומביים וידאו קליפים בינלאומיים, דברים רבים קרו בפעם הראשונה בעקבות מגפת הקורונה: בפעם הראשונה לא הייתה לו כמעט עבודה, ובפעם הראשונה מזה 11 שנים שבהן הוא חי בפריז, היה לו זמן לבלות עם אשתו ובנו ללא הפרעות.
"בתחילת הסגר השתתפתי במכרז לווידאו קליפ חדש של הרולינג סטונס והיה לי רעיון שחברת התקליטים אהבה, אבל אי אפשר היה לבצעו עם צוות של פחות מחמישה אנשים (בימים כתיקונם, הצוותים שלנו מונים בדרך כלל 30-200 איש), וזה גרם להם לשקול שוב את העניין (וגם לא יכולנו למצוא ביטוח), אז הפרויקט נעצר", הוא סיפר.
אנדלמן מודה כי הזמן הפנוי הלא צפוי שעמד לרשותו נתן לו הזדמנות להתחיל לפתח שני פרויקטים ארוכי טווח שהיו על אש קטנה. בנוסף, הוא גם לימד את בנו וודי לרכוב על אופניים.
"בתוך יום הוא הקיף את גני טולרי", אמר אנדלמן בגאווה.
בזמן הטיולים הללו אנדלמן החל לצלם תמונות של העיר הריקה.
כיכר הקונקורד השוממת, הבוטיקים הסגורים סביב בניין האופרה גרנייה והדממה המרהיבה של נהר הסן הם כמה מהתמונות שהעלה לעמוד האינסטגרם שלו – תמונות שהפכו לכרוניקה של עיר בסגר.
משפיעניות המזון הישראליות משגשגות באינטרנט
לפני המגפה, שרון היינריך וגלי הדרי, שתיהן תל אביביות במקור, ערכו סיורים מתוקים שישה ימים בשבוע תחת השם Paris Chez Sharon. הן הביאו אורחים למטבחיהם של שפים קונדיטורים מובילים וארגנו סדנאות בלעדיות עם האופים והשוקולטיירים האהובים עליהן. שרון וגלי, שכבר התפרסמו בישראל, התקשו לעמוד בביקוש לסיורים.
בין לילה, הכול עמד מלכת. לפתע היה לשתיים שפע של זמן, אותו הן ניצלו כדי לתכנן רעיונות עסקיים חדשים, לבנות אתר אינטרנט חדש, להשקיע במותג המקוון של שרון (קרוב לחצי מיליון עוקבים באינסטגרם), לפרסם סרטונים חדשים (וטעימים), להיות בקשר עם מעריצים מרחבי העולם באמצעות הרצאות זום. הן גם ערכו צ'טים חיים באינסטגרם עם שפים מובילים כמו ניקולס פצ'יאלו ואנג'לו מוזה.
הן אולי לא ייפגשו עם לקוחות פנים אל פנים בחודשים הקרובים, אבל גלי יצאה מתקופת הסגר עם כמה תובנות פילוסופיות. "במקרה שלנו, בילינו יותר זמן איכות יחד וזה חיזק אצלנו את התפיסה שהחיים שלנו צריכים להתמקד פחות בקניית חפצים חומריים ויותר בחוויות מספקות", היא אמרה.
דרך חדשה עבור אומנים להציג את עבודותיהם
לתמרה פייה, מעצבת ומנהלת אומנותית צרפתית-אוסטרית, הסגר נתן זמן להקדיש מחשבה לעבודתה.
"קיבלתי השראה מחברתי לאה נאמר, שתערוכת האדריכלות שלה בארגנטינה בוטלה ברגע האחרון בשל המגפה", היא סיפרה. "רציתי להעביר את החוויה לרשת בצורה שתהיה יותר מסתם סיור וירטואלי, אז התחלתי לבנות לה אתר אינטרנט".
תמרה ניצלה את הסגר כדי לשוב ולהתחבר רגשית עם לאה, אדריכלית צרפתית-ארגנטינאית. ימי העבודה של שתיהן היו ארוכים, אבל הן הקפידו לעשות קידוש ולהדליק נרות שבת.
כעת הן עובדות יחד על אתר אינטרנט אשר, לדברי תמרה, ישמש פלטפורמה וירטואלית מקוונת טובה יותר, שבה אומנים וחוקרים יוכלו להציג את עבודותיהם. "בפלטפורמה ייעודית שתציג חוויות של עבודות אחרות טמון פוטנציאל רב, וזה הצעד הבא שלי", אמרה תמרה.
בתי הכנסת נהנים מפריחה מקוונת
לוח האירועים של קהילת גשר, בית הכנסת הפרוגרסיבי התלת לשוני (צרפתית, אנגלית, עברית) היחיד באזור פריז, עמוס מאז החל הסגר. חברי הקהילה הצליחו לשמור על קשר, החל מליל סדר וירטואלי ששודר בלייב ביוטיוב וכלה בשיעורי יהדות, מפגשי מועדון קריאה ותפילות שחרית בזום בהובלת הרב טום כהן.
"המכות הפוקדות אותנו כיום (משבר הקורונה הוא, ללא ספק, קריאת השכמה, אבל גם המשבר הסביבתי, שינויי האקלים והטרור, אם נזכיר כמה מהמכות בחיים המודרניים), בדומה לעשר המכות, אינן רק מכשול המונע מאיתנו ליהנות מחירות אמיתית ומגאולה רוחנית", כתב כהן בדף הפייסבוק שלו בשבוע שלפני הפסח. ״הן מאותתות לנו לפעול לקראת שינוי ביום שאחרי, כאשר נצא מבתינו".
הרבה דלפין הורווילר מ-MJLF (התנועה ליהדות ליברלית בצרפת, קהילה רפורמית) ועורכת כתב העת "תנועה" המתפרסם מדי רבעון, היא אחת הדמויות הציבוריות היהודיות הבולטות בצרפת. מאז תחילת 2020 היא הופיעה בעמוד השער של המגזין Elle והשתתפה במכירה פומבית למטרות צדקה למען ארגון דיור מוגן לצד כמה מהשמות המשפיעים בענף האופנה בצרפת.
הקהילה הרפורמית שלה, הגדולה בפריז, עברה באופן חלק לתפילות, הרצאות ושיעורי תלמוד שבועיים מקוונים. "בתוך שבועות ספורים הצלחנו להתכנס יחד מבלי בעצם להיות ביחד", היא סיפרה.
בפעילויות הווירטואליות השתתפו אלפי יהודים ולא-יהודים מכל העולם שחיפשו נחמה והנחיה מהורווילר וקהילת MJLF. "ייקח זמן עד שנוכל להתכנס יחד פיזית, אבל דבר אחד בטוח: לא הכול יחזור לקדמותו", אומרת הורווילר. "לקחי המשבר יילכו עמנו".
