התסריט מוכר: אדם אפריקני-אמריקני לא חמוש נהרג בידי המשטרה, וסרטון הוידאו המתאר את המפגש בין השניים מצית גל של מחאות.
אלא שהפעם זה שונה. הריגתו של ג'ורג' פלויד במיניאפוליס ב-25 במאי על ידי שוטר לבן שכרע והניח את רגלו על צווארו של פלויד במשך תשע דקות כמעט, הציתה מתקפת פתע של הרס, אלימות וביזה בכל רחבי ארה"ב.
בשבת, הגיעו מפגינים לשכונת פיירפקס, היהודית ברובה, שבלוס אנג'לס וגרמו נזק גם לבתי כנסת ולעסקים יהודים. בריצ'מונד, בירת מדינת וירג'יניה, מישהו ניפץ את הזכוכית בכניסה לבית אהבה, בית כנסת רפורמי בן 200 שנה שהקהילה שלו נוסדה בשנת 1789. בוושינגטון הבירה, הוצתה מסעדה כשרה.
כשמדובר בגזענות באמריקה ,מרבית היהודים האמריקנים מזדהים עם השחורים, ורואים במאבקם תזכורת לניסיון המר שעברו היהודים כמיעוט מדוכא, מהעבדות במצרים ועד לשואה באירופה.
לכן לא מפתיע שיהודים הם בין אלה שיצאו למחות על הריגתו של פלויד.
"אם אנחנו רוצים לעמוד לצד זכויות האזרח, עלינו להגיב למתקפות על אנשים לא לבנים, כפי שהיינו עומדים לצידו של סטודנט לבן שמתמודד עם אנטישמיות בקמפוס, או לצידו של יהודי חרדי שמוכה ברחובות ברוקלין", כתבו שלושה מנהיגים של הקבוצה היהודית הליברלית החדשה ' New York Jewish Agenda' במאמר בעיתון 'פורוורד'. הכותבים הם שתי רבניות ליברליות, רייצ'ל טימונר ושרון קלי ינבאום, ומאט נוסנצ'וק, מי שהיה איש הקשר לקהילה היהודית בממשל אובמה. "עלינו לראות את הכאב שלהם ולהתחייב לפעול נגד הכוחות שגורמים לכך", הם כתבו.
גינויים הגיעו מכל קצווי הקהילה היהודית. אפילו המועצה הרבנית של אמריקה, ארגון הגג של רבנים אורתודוקסים, שרק לעתים נדירות נדרש לנושאים מעין אלה, יצא בהודעה המגנה את רציחתו של פלויד. "אנו עומדים יחד עם כל אלה הלוחמים בגזענות, בחוסר סובלנות ובשנאה", נאמר בהצהרה שפורסמה ביום שני.
עם זאת, כשמוסדות יהודיים נמצאים בעצמם תחת מתקפה במהלך ההתפרעויות, יהודים אמריקנים מוצאים את עצמם בעמדה רגישה של מי שתומכים בהפגנות ובה בעת הופכים קורבן לאלימות שמתלווה אליהן.
"אתמול בערב נופצו החלונות והוצתה אש במקום שלנו בקיי סטריט", כתב הבעלים של מסעדת 'שוק' באתר האינטרנט של המסעדה הכשרה בוושינגטון, אשר מגישה אוכל בסגנון ישראלי. "אנחנו אמנם עצובים שזה קרה, אבל אנחנו ממשיכים לעמוד לצד המפגינים כדי שיוכלו להמשיך ולהשמיע את קולם. בנייתה מחדש של המסעדה שלנו תהיה קלה יחסית לעבודה הקשה שכולנו חייבים לעשות כדי טפל בחוסר הצדק המבני בו נגועות הקהילות שלנו. חיי שחורים חשובים".
קבוצות יהודיות רבות ניסו למצוא את שביל הזהב באמצעות גינוי ההפקרות ופריקת העול, אותם ייחסו לדמגוגים ומחרחרי מלחמה, תוך תמיכה בהפגנות ההמוניות.
לא ברור מי בדיוק אחראי להתקפות על בתי הכנסת. במקרים רבים, הזדנבו להפגנות שלוות קבוצות קטנות של גורמים מסיתים שניפצו חלונות, בזזו חנויות והעלו בתים באש. ישנם כאלה בציבור האמריקני, ובהם הנשיא טראמפ, שמאשימים את תנועת 'אנטיפה' (אנטי-פשיסטים), תנועה אנרכיסטית מהשמאל הקיצוני, בניסיון להסלים את אווירת התסיסה הכללית. אחרים מאשימים את ארגוני העליונות הלבנה בכך שהשתלטו בחשאי את המחאות כדי לשפוך דלק על המדורה ולהצית סכסוך גזעי גדול יותר.
"קבוצות של קיצוניים ומתסיסים חיצוניים מנצלים את המצב כדי לקדם את האג'נדה האלימה והקיצונית שלהם", אמר וויליאם באר, התובע הכללי של ארה"ב.
לא רק אתרים יהודים נפגעו. הם מהווים רק חלק מאינספור עסקים, החל מחנויות Apple, בתי מרקחת ואפילו כנסיות. כולם נפגעו.
אולם בניגוד לבתי העסק והמוסדות האחרים שנהרסו או הוצתו, ההתקפות על בתי כנסת לוו במסרים אנטישמיים ואנטי-ישראלים. זמן קצר לאחר שפרצו המהומות במינאפוליס בשבוע שעבר, הושחת ספסל מחוץ לבית הכנסת המקומי 'שיר תקווה' בצלבי קרס. בלוס אנג'לס תקפו פורעים את בתי הכנסת 'קהילת יעקב' ו'תפארת צבי', ובקהילת 'בית ישראל' רוססו על הקירות הכתובות ,פאק ישראל' ו'תשוחרר פלשתין'.
שחורים ויהודים באמריקה מנהלים מערכת יחסים מורכבת.
בימי המאבק לזכויות האזרח בשנות ה-60, היו היהודים בני הברית הלבנים הבולטים ביותר של האפריקנים-אמריקנים. הרב אברהם יהושע השל, מהחשובים ביהדות הקונסרבטיבית, צעד לצידו של מרטין לותר קינג ג'וניור בשנת 1965 בצעדה המפורסמת באלבמה, מסלמה לברמינגהם. שני פעילי זכויות אזרח צעירים, שנרצחו במיסיסיפי בשנת 1964 לצד עמית שחור לאחר שסייעו לשחורים להירשם לבחירות, היו יהודים.
בשנת 2013, כשנולדה תנועת 'חי שחורים חשובים' לאחר שחבר המושבעים בפלורידה זיכה את רוצחו הלבן של טרייבון מרטין, עוד גבר אפריקני-אמריקני חף מפשע ולא חמוש, תמכו יהודים רבים במאמץ להבליט את האלימות נגד השחורים ואת הגזענות המובנית באמריקה. סקר שנערך בשנת 2017 על ידי מכון המחקר Institute for Social Policy and Understanding, מצא ש-57 אחוז היהודים תומכים בתנועה – הקבוצה השנייה בגודלה בהשוואה לכל קבוצה דתית אחר, מייד לאחר המוסלמים (שחמישית מהם שחורים).
עם זאת, בעוד יהודים מזהים את עצמם כקבוצת מיעוט הנתונה לאפליה, אפריקנים אמריקנים נוטים לראות ביהודים אליטה רבת עוצמה שנהנית מייצוג יתר בעסקים, בתקשורת ובממשלה. רבים משייכים את היהודים לאוכלוסיה הלבנה הפריבילגית ולממסד הלבן אותו הם מגנים כנגוע בגזענות.
"הקהילה היהודית הפכה לאחת הקבוצות הדתיות המצליחות ביותר במדינה מבחינה כלכלית", כתב השבוע במאמר מערכת ב-JTA הכומר השחור מאלבמה, אנתוני איי. ג'ונסון. "אני מבקש מהקהילה היהודית להשתמש בכוחה הפוליטי והכלכלי לעזור לנו לפרק את הגזענות הממוסדת ולשים קץ לעליונות הלבנה, במיוחד במוסדות אכיפת החוק, בבתי המשפט ובחברה בכלל".
מסקר שבוצע על ידי הליגה נגד השמצה עולה כי רק כרבע מהאוכלוסייה האפריקנית-אמריקנית מחזיקה בדעות אנטישמיות, אך השכיחות של אנטישמיות בקרב שחורים כמעט כפולה ביחס לשיעור האנטישמיות באוכלוסייה האמריקנית הכללית.
לכתובות הגרפיטי המופיעות על בתי כנסת במהומות המתרחשות בימים אלה יש שורשים הנעוצים בהצטלביות (intersectionality) – העיקרון לפיו קבוצה מדוכאת אחת לוקחת על עצמה לייצג את כל הקבוצות המדוכאות. וכך, כאשר תנועת 'חיי שחורים חשובים' פרסמה בשנת 2016 מצע מדיניות רשמי, היא תמכה במאבק הפלשתיני, כינתה את ישראל "מדינת אפרטהייד" וטענה שישראל מבצעת "רצח עם" בעם הפלשתיני.
בינתיים, עבור יהודים שחורים זה רגע טעון במיוחד.
"אם עוד יהודי המייצג את היהודים הלבנים ינסה לומר לי שהם לא נהנים מפריבילגיות של לבנים, (לא שהם לא לבנים, אלא שאין להם פריבילגיות של לבנים) מפני שהם יהודים / השואה/ יהודים מסולקים מבתי ספר – אני אשתגע", כתבה ג'וליין ראשון, יהודי ואפריקני אמריקני, במאמר ב-JTA.
"אני לא צריכה להתעסק עם אנשים שאומרים לי שהסיפור שלי (החלק השחור) לא קיים מפני שהסיפור שלי (החוויה האשכנזית) כן קיימת. אבל אני כן מתעסקת בזה", אמרה ראשון, שעובדת ב- TribeHerald Media, ארגון תקשורת המשרת יהודים שאינם לבנים. "אני בטוחה שחלק מהסיבה שאלוהים ברא אותי בעורה של אישה יהודיה מעורבת, צאצאית של ניצולי הקינדר-טרנספורט, של חייל מלחמת העולם השנייה שגורש מהגימנסיה בהמבורג בשל היותו יהודי, ושל שני שחורים דרומיים מוירג'יניה, היא לעזור לנו כעם להתמודד עם שנאת החינם שלנו, ולקחת אחריות על היותנו אור לגויים, באמצעות עזרה לזולת ולא באמצעות יישור השורות והתכחשות לכאבם של אחרים בגלל שהכאב שלנו עדיין טרי".
