(JTA) אמסטרדם– רובע התרבות היהודי, הממוקם בתוך מה שהייתה בזמנו השכונה היהודית ההיסטורית של העיר ההולנדית, מקבץ מאות שנות היסטוריה אירופית בתוך מתחם של לא יותר מכמה רחובות.
הוא כולל את המוזיאון להיסטוריה יהודית; מוזיאון ילדים יהודי, הראשון מסוגו באירופה; בית הכנסת הפורטוגזי, מבנה יפיפה מהמאה ה-17 שעדיין משמש כבית תפילה; ספריית עץ חיים, הממוקמת מתחת לבית הכנסת הפורטוגזי; תיאטרון הולנדסה סכאובורך, אשר שימש את הנאצים לריכוז היהודים בתקופת השואה; ועוד מצבות זיכרון. ישנו גם מוזיאון שואה לאומי, שנמצא כעת בהליכו שיפוץ ואמור להיפתח מחדש ב-2022.
לפני מגפת הקורונה, משך אליו הרובע היהודי למעלה מ-350,000 מבקרים בכל שנה וסיפק לתיירים ולמקומיים חלון אל ההיסטוריה והתרבות היהודים של הולנד ואירופה. מוזיאון הילדים היהודי אירח אלפי מבקרים מבתי ספר יסודיים בהולנד במסגרת טיולי יום. המוזיאון הראשי, שבו שוכנות שתי החנוכיות היקרות בעולם, בנוי ממה שהיה בעבר ארבעה בתי כנסת אשכנזיים לפני השואה.
כעת מתעורר החשש כי כאשר יפתח מחדש הרובע, אחרי הסרת הסגר שהוטל כדי לעצור את התפשטות הקורונה, יהיה קשה להחזיר את החיים התרבותיים בו לשגרה.
הרובע התרבותי היהודי אמור לפתוח מחדש את שעריו ב-1 ביוני, והצוות מנסה כעת לגבש מתווה לחזרה לשגרה. מכירות כרטיסים – דמי כניסה עולים בערך 20 דולרים ותקפים לכל המוסדות ברובע – יתבצעו באופן מקוון בלבד ומראש, כך שתנועת מבקרים מהרחוב תופסק לגמרי.
בשנת 2019 נרשמו כ-360,000 ביקורים ברובע, אבל השנה, אומר אמיל שרייבר, מנהל ארגון-הגג של מוסדות הרובע היהודי, ״אם נקבל 135,000 ביקורים, זו תהיה תוצאה טובה. צריך פשוט להיות ריאלי״.
גם הפעילות האינטראקטיבית שבבסיס הרובע התרבותי עומדת להשתנות. המוזיאון היהודי פיתח פילוסופיה הנקראת "אני שואל", המעודדת מבקרים לפתוח בשיחות עם מדריכים ולא רק להתבונן במוצגים בצורה פסיבית. ב-2015, מגזין המוזיאולוגיה "מוזיאונפיל" הקדיש כתבה נרחבת לשיטה החלוצית והציע לשכפל אותה למוזיאונים אחרים.
אבל עכשיו, אומר שרייבר, יתכן שיהיה צורך להתאים את השיטה למציאות חדשה, בה מגע אישי בין המבקרים לצוות ישמר למינימום ההכרחי.
כמה אזורים בתוך הרובע היהודי, כמו תצוגת אוצרות הקהילה בבית הכנסת הפורטוגזי, צפופים מכדי לאפשר שמירה על שני מטרים של ריחוק חברתי. מעבר לשינויים במסלולי תיירים, המבקרים יידרשו ללבוש מסיכות ולהמנע מהתקהלויות.
"אני מתגעגע ללכת ברובע, לשמוע אנשים מדברים בקפיטריה על מה שהם ראו, לשמוע אותם משבחים או מתלוננים, לא משנה", אמר שרייבר. "אני מתגעגע לחיים ולאינטרקציה של המקום הזה".
קולו של שרייבר הדהד במוזיאון הריק, כשערכנו את הראיון מוקדם יותר החודש.
"עשינו הרבה דברים בצורה מקוונת ונמשיך לעשות, אבל עבורי זה לא אותו דבר", הוא הוסיף.
הרובע היהודי שימש שער ליהדות עבור אנה-מריה ואן הילסט, מדריכת תיירים בת 32 מאמסטרדם, שהתגיירה לפני עשור. היא סיפרה שמה שקסם לה הייתה המסורת היהודית לשאול שאלות. ואן הילסט החלה להגיע לבית הכנסת של הקהילה היהודית הליברלית ברובע מתוך סקרנות כאשר הייתה בת 13, הרבה לפני שהתגיירה. הנגישות והגיוון של המוסדות השונים המרכיבים את הרובע היהודי אפשרו לה לפתח את זהותה היהודית בהדרגה ובאופן נוח, היא סיפרה. בהמשך, החוויות במקום אף סייעו בבחירת הקריירה שלה.
"התחלתי להגיע למוזיאון הילדים היהודי כמתבגרת", היא נזכרה. "אהבתי שתמיד יש איש צוות שתפקידו להשיב על שאלות. זה לא היה פשוט מוזיאון שבו אתה מביט במוצגים, זה היה מקום של דו שיח". במבט לאחור, היא חושבת שאולי הקשתה על הצוות יותר מדי בשאלותיה. "אני לא בטוחה שהם חיבבו אותי כמו שאני אותם", אמרה.
כשהתבגרה והידע שלה ביהדות העמיק, ואן הילסט ״עלתה כיתה״ למוזיאון היהודי הראשי. היא החליטה ללמוד היסטוריה יהודית באוניברסיטת אמסטרדם. במהלך לימודיה, קיבלה גישה ל"עץ חיים״, אוסף ספרים עתיק במוזיאון אשר אינו פתוח לציבור הרחב, למעט חוקרים וסיורים מודרכים בקבוצות. "בדרכים רבות, שם גיליתי מה זה אומר להיות יהודיה", היא אמרה על הספרייה.
בשבוע שעבר, בעודה הולכת דרך הרובע התרבותי הנטוש כעת, ואן הילסט דיברה בצער על הצורך להשאיר את האזור סגור, בדיוק בתקופה שבה הוא נחוץ במיוחד. "כאשר ישנה עליה באנטישמיות, כאשר תאוריות קונספירציה על יהודים והווירוס מתפשטות, הרובע היהודי צריך להיות פתוח ולספר את סיפורה האמיתי של היהדות", היא אמרה.
הרובע היהודי מעסיק כמה עשרות עובדים ופועל במחזור שנתי של 10 מיליון דולר. משרד החינוך ההולנדי מכסה בערך מחצית מהתקציב. השאר מגיע ממכירת כרטיסים, מהפקת כ -200 אירועים שנתיים, חנויות וקפיטריה, כמו גם תרומות וסבסוד ממקורות לא-ממשלתיים, אמר שרייבר.
בית אנה פרנק, שאינו שייך לרובע היהודי אך אירח למעלה ממיליון מבקרים בשנה שעבר, מתמודד גם הוא עם ירידה דרסטית במספר המבקרים בגלל המגפה.
המוזיאון, שנבנה בבית שבו אנה פרנק ובני משפחתה הסתתרו מהנאצים, שוכן באגף קטן עם דלתות צרות ומרחבים צפופים. המבנה האדריכלי הזה, אשר מעביר באופן בלתי-אמצעי את תחושת הסגר שבה חיו בני המשפחה במסתור, מקשה על שמירת הריחוק החברתי הנדרש כעת, סיפר מנהל המוזיאון רונלד ליאופולד בראיון לערוץ AT5 ההולנדי בחודש שעבר.
בגלל הביקוש הגבוה, חייב בית אנה פרנק כבר לפני שנים רכישת כרטיסים מוקדמת, אשר מתבצעת שבועות מראש בצורה מקוונת. לפני המגפה, הורשתה כניסה של 78 מבקרים בכל 15 דקות, אבל מאז ה-1 ביוני, מספר המבקרים שניתן להכניס יופחת ב-80%, אמר ליאופולד.
גם הרובע היהודי וגם בית אנה פרנק עברו התאמות לעידן המקוון של ההסגר. בית אנה פרנק הפיק סדרה של פוסטים בוידאו בלוג של שחקנית בתפקיד אנה פרנק. הרובע התאים עצמו לסיורים וירטואליים ברשתות החברתיות והעביר בשידור חי את פרויקט הבתים היהודים הפתוחים השנתי, שבו אנשים המתגוררים בבתים של קורבנות שואה מזמינים מבקרים לשאול שאלות ולשמוע את סיפורם של דייריהם הקודמים. סיורים מקוונים נוספים כללו את תור הזהב של יהדות הולנד במאה ה-17, כאשר בית הכנסת הפורטוגזי נבנה, והציגו את האמנות הצבעונית של הצייר ההולנדי-יהודי אלי קונטנט.
ואן הילסט הייתה אחת מאלה שהדריכו סיור וירטואלי של בית הכנסת הפורטוגזי זמן קצר לאחר שהוטל הסגר. ״לא ציפיתי לזה, אבל זו הייתה הרגשה מאוד מיוחדת להיות שם כמעט לגמרי לבד – המקום בדרך כלל כל כך מלא באנשים. הוא אפילו עוד יותר מלכותי כשהוא שקט", היא נזכרה.
אבל גם מאוד מעציב, ואן הילסט הוסיפה.
"זה גרם לי להבין שאנשים לא יכולים לשמוע את מה שיש לרובע היהודי התרבותי יש לספר", היא אמרה. "זה שובר לי את הלב".
