(JTA) – המתפללים הקבועים בבית הכנסת של ניי-סור-סן, פרבר של פריז, קוראים למסדרון הראשי שלו "פקק התנועה".
המונח, המושמע בדרך כלל תוך גלגול עיניים, מתייחס לצוואר הבקבוק שנוצר כמה פעמים ביום מחוץ למשרדי בית הכנסת הפופולרי, השוכן בבניין באוהאוס משנות השלושים של המאה ה-20 ואשר הפך לקטן מדי עבור הקהילה היהודית הגדלה של האזור.
בית הכנסת כה עמוס במתפללים, עד כי מתקיימות בו שתי תפילות שחרית ברצף. המתפללים היוצאים מהתפילה הראשונה עוצרים לעתים קרובות לפטפט עם אלו שמגיעים למשמרת התפילה השנייה.
מטרד זה הוא כעת רק זיכרון יקר עבור משה טייב, אחד מרבני בית הכנסת.
בזמן ההפסקה שהוא נוטל מהתקנת לוחות פיברגלס לאורך מסדרון בית הכנסת הריק מאדם, טייב אומר כי הקלת הצפיפות בבית הכנסת היא רק אחת מאינספור הדרכים שבהן יהדות צרפת משנה את פניה בעקבות מגפת הקורונה.

לפחות 1,300 יהודים מתו בצרפת מהנגיף, כך דיווחה חברה קדישא הצרפתית לעיתון מקור ראשון. אולם נתון זה כולל רק מי שנקבר בקבורה יהודית מסורתית על ידי החברה קדישא, לכן סביר שמספר הנפטרים גבוה הרבה יותר.
בכך הופכת צרפת לאחת המדינות שבהן מספר הנפטרים היהודים מנגיף הקורונה הוא בין הגבוהים בעולם, אם לא הגבוה ביותר. נכון ליום שלישי, בישראל, המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם, מתו מקורונה 258 בני אדם בלבד מקורונה.
גם לפי הנתונים השמרניים של החברה קדישא, ולאור העובדה שיהודי צרפת מונים כ-500,000 נפש ומהווים 0.75% מכלל האוכלוסייה בצרפת, הרי שמספר הנפטרים היהודים מנגיף הקורונה מהווה קרוב ל-5% ממניין הקורבנות במדינה, עם קרוב ל-27,000 נפטרים.
“החום של הקהילה שלנו הוא פיזי: הרבה חיבוקים, נשיקות, טפיחות על השכם", אומר טייב. "זו אחת הסיבות שיהדות צרפת כה נפגעה מהנגיף, וזה יצטרך להשתנות בעתיד הקרוב".
צרפת הסירה השבוע כמה מהמגבלות המחמירות שהטילה באמצע מארס, ומספר בתי ספר נפתחו על פי שיקול דעתם של מנהליהם. אולם בתי הספר היהודים בצרפת נשארו ברובם סגורים, וגם בתי הכנסת.
"עוצמת המהלומה גרמה ליהודי צרפת לנקוט משנה זהירות", אומר טייב. "עדיין לא יצאנו מכלל סכנה וכולם מפחדים מגל התפרצות שני".
מנהיגי יהדות צרפת, קהילה ספרדית בעיקר שחבריה בעלי קשרים משפחתיים הדוקים ומעגלים חברתיים גדולים, מסכימים כי תרבות הקרבה היא, כנראה, אחת הסיבות לאחוז הנפטרים היהודים הגבוה מבין כלל מקרי המוות מהנגיף בצרפת. אבל יש גם גורמים אחרים.
ז'יל טייב, נשיא קריף (CRIF), ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת, אומר כי סיבה נוספת לשיעור ההדבקה הגדול בקרב היהודים בצרפת, קשור לכך שיהודים רבים עובדים כרופאים וכאנשי צוות רפואה אחרים. הם מצאו עצמם בחזית בשלב מוקדם מאוד, לעיתים אפילו לפני שהיו ברשותם אמצעי הגנה נאותים", אומר ז'יל טייב.
אחד מהם היה פול אלון, רופא משפחה בן 60 שניהל במשך שלושה עשורים מרפאה בלה קורנב, אחת הרשויות המקומיות העניות ומוכות הפשע ביותר בצרפת. הוא נפטר מנגיף הקורונה ב-23 באפריל. אלון חי עם משפחתו בפרבר של המעמד הבינוני סיינט בריס סו פורה וקיבל הצעות רבות להצטרף למרפאות רווחיות בשכונות יוקרה, סיפר בנו אלי ל-Le Quotidien. "הוא תמיד סירב, והעדיף לעזור לאנשים הגרים בדיור ציבורי, הנשכחים, במקום שבו חיו", אמר אלי. הוא סיפר עוד כי עם פרוץ המגפה, אביו החל להפעיל את המרפאה לבדו, ללא מזכירה או סייעת כדי לעזור להפחית את הסיכון להדבקה. הרשות המקומית לא סיפקה לו ציוד מגן, הוא אמר.
מחצית מהקצבים הכשרים של הקהילה היהודית בצרפת נדבקו גם הם מהנגיף, לדברי הרב ברונו פישזון, הממונה על הבשר הכשר ב-Consistoire, הארגון האחראי לניהול שירותי הדת היהודים אורתודוקסים בצרפת. התפרצות המחלה בקרב הקצבים יצרה מחסור בבשר כשר במדינה, אשר מאז בא על פתרונו, אמר פישזון ל-Actualite Juive.
ובין הסיבות למכה הקשה שספגו יהודי צרפת, מונים בקהילה גם את חג הפורים. החג, שבו מרבין בשמחה, חל בתחילת ההתפרצות המגפה בצרפת, זמן קצר לפני שננקטו צעדי החירום. ההתכנסויות והחגיגות בפורים נחשבות לאחד מגורמי ההדבקה העיקריים של הנגיף גם בקרב יהודי ארה"ב. בצרפת, פורים נחגג בחגיגות שמחות בהתכנסויות של מאות אנשים בבתי כנסת הומי אדם.

הקהילה היהודית איבדה כמה מנהיגי קהילה שחלו בנגיף.
אנדרה טובול, רב המשתייך לתנועת חב"ד, שעמד בראש אחד מבתי הספר היוקרתיים בצרפת, נפטר במארס מנגיף הקורונה. אנדרה, בן 64 במותו, היה אדם מלא אנרגיה, ופטירתו התקבלה בזעזוע בקרב חברי קהילה רבים.
קורבן נוסף הוא קלוד ברוש, שנפטר ב-27 באפריל בגיל 72. הוא כיהן כנשיא ה-UPJF, ארגון אנשי העסקים היהודים בצרפת, אשר קידם נמרצות את הקשרים הכלכליים בין צרפת לישראל והיה אחד ממנהיגי המאבק באנטישמיות.
בניי-סור-סן, הקהילה מתאבלת על כמה מהמתפללים הוותיקים שלה.
אחד מהם, פנסיונר בן 83 בשם אלבר, נהג להישאר להתפלל בשתי משמרות התפילה, ולפטפט עם חברים על כוס קפה, נזכר משה טייב.
"אובדן של אנשים כאלה מותיר חלל עצום", אומר טייב. זה אובדן גדול".
בניי, שבה חיים כמה אלפי יהודים, אירעו עשרות מקרי מוות מהנגיף, אומר טייב, אב לשלושה בן 65.
"מספר האבידות הגיע לשיא לפני שבועיים-שלושה, כאשר מדי יום היינו שומעים על אדם אחר שאנחנו מכירים, או שהכרנו את ילדיו, והייתה תחושה של פחד אמיתי. הפחד עדיין קיים", הוא אומר.
מתפלל קבוע נוסף, אדם בן 75 בשם סרז', נפטר לפני שבועיים, לאחר שהיה מאושפז מספר שבועות במצב אנוש כשהוא מחובר למכונת הנשמה. "בדומה לאחרים, עקבנו מדי יום אחר מצבו של סרז', והתפללנו לשלומו. בסוף בנו סיפר לנו שתפילותינו לא נענו", אומר טייב. הקהילה התפללה למען סרז' מדי יום במה שטייב מכנה מניין וירטואלי – שיחת ועידה שבה התקיימו תפילות בראשות רב, במניין של 10 מתפללים.
דניאל שבתא, יהודי מניי שהתפלל מדי פעם בבית הכנסת, החל להשתתף במניין הווירטואלי כמעט מדי יום במהלך תקופת הסגר.
"אני עובד בבית קפה והוא נסגר, אז זה נותן לי תחושה של המשכיות", אמר שבתא.
עם הקלת הסגר בפריז ובאזורים אחרים, אנשים הרשו לעצמם לנוע שוב בחופשיות בפארקים שנותרו נטושים במשך כמעט חודשיים. זו הקלה גדולה, אומר טייב, אבל חיי הקהילה היהודית עדיין בסגר.
"כקהילה, אנו עדיין מחכים לאור בקצה המנהרה", הוא אומר.