(JTA) — רנה גודינז השלימה כמעט את כל הצעדים הדרושים כדי להתגייר ליהדות. ואז הגיעה מגפת הקורונה בראשית האביב.
היא למדה לקראת הגיור אצל הרב ריק ויינר מבית הכנסת בית ישראל, בפרזנו שבקליפורניה, והחלה למלא אחר המצוות והמנהגים היהודיים. כל מה שחסר היה טקס הגיור שישלים את התהליך.
ההלכה היהודית מחייבת את המתגיירים להתייצב בפני בית דין רבני וגם לטבול במקווה. אבל בארצות הברית רוב המקוואות סגורים כעת בשל החשש מהתפשטות הקורונה. בזרם הרפורמי, בו עוברת גודינז את תהליך הגיור שלה, הטבילה במקווה נחשבת לבחירה, לא חובה, ולכן היא והרב ויינר חיפשו ומצאו פתרון יצירתי. "אמרתי לעצמי, מים חיים הם המפתח למקווה, אז שאלתי אותה אם יש לה בבית מי מעיינות מינרליים", נזכר ויינר.
אכן היו לה מים מינרליים, ולאחר שהתייצבה בפני בית דין וירטואלי, גודינז בת ה-42, אימא לשני ילדים, התיישבה בכיסא שבחצר האחורית, ובנה בן ה-11 שפך על ראשה בקבוק של מי מעיינות.
זו הייתה טבילה יוצאת דופן — גודינז הייתה לבושה, ובוודאי לא טבלה את כל גופה במים — ובכל זאת החוויה הייתה עוצמתית ומרגשת. גודינז אמרה כי כאשר יחזרו החיים לשגרה, תדאג גם לטבול במקווה מסורתי. "זה העניק לתהליך משמעות עמוקה, ובמובנים רבים אני מודה על כך", היא אמרה. "בנסיבות הקיימות, לא הייתי משנה דבר".
אחד מכל שישה יהודים אמריקנים עבר גיור, כך העלה סקר מכון המחקר ״פיו״ בשנת 2015. המצטרפים החדשים ליהדות, המונים כ-17 אחוזים מהקהילה היהודית האמריקנית, כמעט ומכסים על מספר העוזבים את הקהילה, ששיעורם עומד על 25 אחוזים. שיטת הגיור משתנה בהתאם לזרמים, אולם אצל כולם כולל התהליך לימודים ממושכים של מקורות יהודיים, מנהגים ומצוות, זאת לצד הטבילה וההכרעה של בית הדין הרבני.
מפגן היצירתיות של גודינז והרב ויינר לא בהכרח מתאים לכולם.
אלפי בני אדם בארצות הברית מצויים בעיצומו של הליך הגיור, ועבור רובם טבילה במקווה היא תנאי הכרחי: אצל אלה שעושים זאת בזרם האורתודוקסי או הקונסרבטיבי, וגם אצל רבים מהמתגיירים הרפורמים, שרבניהם מתעקשים על חובת הטבילה. עבור כל אלה, כללי הריחוק החברתי וההנחיה לסגור את המקוואות, פירושם עצירה מוחלטת של תהליך ארוך ומורכב רגשית בדרכם הארוכה להצטרפות לעם היהודי.
העיכובים האלה מאלצים את מי שהחלו בתהליך הגיור לעבור את המשבר העולמי הזה כשפיסה משמעותית מהזהות שלהם חסרה. ואם לא די בכך, הם גם עומדים בפני שלל קשיים מעשיים, כמו השאלה איך להמשיך להשתתף בפולחן היהודי ובחיי הקהילה בעידן של בידוד חברתי.
אחת מאלה הנאבקות בקשיים אלה כעת היא ליז סקאדלו, תסריטאית מלוס אנג'לס שמתכוננת לרגע הגיור כבר שנים. עוד לפני שהיא ובעלה היהודי נישאו בשנת 2017, הסכימו השניים לגדל את ילדיהם כיהודים. כשסקאדלו הרתה בסתיו האחרון, היא נרשמה לשיעורי גיור מתוך כוונה להשלים את התהליך באביב, עוד לפני תאריך הלידה המשוער ביוני.
מאז עברו השיעורים לזום. אבל סקאדלו בת ה-34 לא תצליח לצלוח את כל תהליך הגיור לפני הלידה. ולכן, היא ובתה ייאלצו להתגייר בהמשך, כשירגישו בטוחות יותר. "מצב הרוח שלי נע בין צער ואבל על שלא הצלחנו להשיג את המטרה שדמיינו לעצמנו, לבין הידיעה שבעצם, במובנים רבים, יש לנו מזל גדול", היא אמרה.
סקאדלו לומדת בתוכנית מילר להיכרות עם היהדות, באוניברסיטה האמריקאית ליהדות בלוס אנג'לס, תוכנית הגיור הגדולה מסוגה בצפון אמריקה.
"הגישה הכללית גורסת שלימודי הגיור נמשכים, גם אם החלקים הטקסיים והרשמיים של התהליך הוקפאו ברובם", אמר הרב אדם גרינוולד, מנהל התוכנית.
עבור סקאדלו, העובדה שלא הצליחה להשלים כמתוכנן את תהליך הגיור העלתה אל פני השטח שורה של דאגות. היא חוששת מהדבקה בקורונה כאשר תגיע העת לטבול את בתה התינוקת במים, ובמוחה מתרוצצים גם תרחישי אימים אחרים. "גם אם הסיכוי לכך קלוש, אם משהו יקרה לה בשבועות הראשונים לחייה ולא נספיק לגייר את בתנו, אם תקרה איזו טרגדיה, האם הבת שלנו לעולם לא תהיה יהודיה?" שאלה סקאדלו. "ברור שאני מייחלת לתינוקת בריאה ומאושרת, ברור שאני מקווה שלא יקרה לה כלום, אבל קשה לי שלא לרקום בראשי כל מיני תרחישים".
כמו כן, היא תוהה כיצד ישפיע הגיור על זהותה של בתה.
"טכנית, היא תצטרך להתגייר, אבל האם זה ישנה את האני הפנימי שלה ואת הזהות היהודית שלה?" היא שאלה.
הדברים תלויים באוויר גם מבחינתם של 18 מתגיירים שהיו אמורים להשלים את התהליך ביוני בבית הכנסת אנשי אמת, קהילה קונסרבטיבית בשיקגו.
החזנית אליזבת ברק, שמנהלת את התוכנית, מקווה שתלמידיה יוכלו לכל הפחות להתייצב בבית הדין ביוני — גם אם זה רק וירטואלית — ובעת הצורך גם להשלים בהמשך את הטבילה במקווה. לדבריה, בהחלט ייתכן שתבחר לערוך את הטבילה באגם מישיגן הסמוך — שהרי מקווה מים טבעי יכול להחליף את המקווה המסורתי.
לדברי ברק, תלמידי הגיור מקבלים בהבנה את העובדה שהתהליך מתעכב.
"כולם כנראה מבינים שמדובר בתקופה יוצאת דופן, ולכן הם יושבים בשקט ומחכים בסבלנות", היא אמרה.
בפני אלה שעוברים גיור אורתודוקסי, ישנם אתגרים נוספים. שמירת השבת היא מעמודי התווך של אורח החיים היהודי המסורתי, אבל קשה להתרגל לכך ללא תמיכת הקהילה.
"מצוות רבות אפשר לבצע בצורה אופטימלית רק כחלק מקהילה, והיום חסרה מאוד הקהילתיות הזאת", הסביר הרב אלי ויינשטוק מקהילת ישורון בניו יורק.
הוא ניסה להרגיע את תלמידיו המתגיירים, שכן רבים מהם מתוסכלים מאוד מחוסר היכולת להשלים את הגיור כמתוכנן. "במקום להתקדם, כפי שהיה בעבר, רבים עומדים היום במקום וטוחנים מים, ואנחנו נאלצים למצוא דרכים לתקשר ולהמשיך לעודד אותם", אמר ויינשטוק.
בובי אפרסון, מוסיקאי שמתגורר בפולברוק שבקליפורניה, תכנן להתגייר לקראת יום הולדתו ה-40 שחל במארס, והוא עושה זאת בליווי הרב של "נפש" בלוס אנג'לס, מניין שאינו משתייך לאף אחד מהזרמים הגדולים ביהדות אמריקה.
"זה פשוט נשמע לי כמו נקודת ציון רצינית, כמו אבן דרך", הסביר אפרסון את החלטתו.
מגפת הקורונה אמנם מנעה ממנו להשיג את היעד, אבל אפרסון נהנה להמשיך להשתתף במניין הן בימי חול והן בשבתות, גם אם כיום הוא עושה זאת בתפילות וירטואליות. הוא גם מסייע לקדם את המניין ברשתות החברתיות.
"[הגיור ביום ההולדת שלי] היה אמור להיות טקס יפהפה", אמר אפרסון. "אבל לפחות אני מצליח בכל זאת להיות מעורב בקהילה ואפילו משרת אותה, ובזה אני מתוודע לצדדים נוספים של חיי הקהילה ושל הקהילות בכלל, עוד לפני שאני צולל פנימה".
