(JTA) – ביום אחד בחודש מארס, הטילו ראשי "חסד של אמת", ארגון קבורה יהודי בברוקלין, על 700 מתנדבי הארגון משימה חדשה בנוסף למלאכה הקדושה שלה התחייבו. מעתה, היה עליהם גם לטפל בניירת.
בשל מגפת הקורונה, הגופות הלכו ונערמו, וסיוע לבתי לוויות בעבודה הפקידותית הפך לצורך חיוני כדי להבטיח טקסי קבורה יהודית מכובדת, לא פחות מהצורך ברחיצה הגופות ושמירה עליהן לפני קבורתן.
בין פורים שחל ב-10 במארס לבין פסח שהסתיים בשבוע שעבר, ערך ארגון הקבורה כ-500 טקסי טהרה – פי חמישה ממספר הטקסים שביצע בחודש ממוצע לפני פרוץ המגפה.
מלאכת הקבורה היהודית בארצות הברית נתונה במידה רבה בידיהם של מתנדבים בארגוני חברה קדישא מקומיים, שמעניקים מזמנם כדי לסייע בשמירה על הלכות המת בהתאם למסורת היהודית. משפרץ משבר הקורונה, ולאחר שמקומות העבודה של רבים מהמתנדבים נסגרו ממילא, הם הגבירו את עבודתם. עטויים בציוד מגן, האריכו המתנדבים את משמרותיהם, רק כדי לעמוד בדרישה הגוברת לקבורה יהודית של קורבנות המגפה.
"מאז שאנשים נמצאים בהסגר, הם יכולים לשבת בבתי הלוויות ופשוט לעשות טקס אחר טקס", אומר הרב מאיר ברגר, מנהל פעילות חברה קדישא.
אבל האם זה נבון לעשות כן?
בזמנים שבהם כמעט כל היבטי החיים היהודיים הקהילתיים האחרים נעצרו מלכת, או עברו לפעילות באינטרנט כדי לבלום את התפשטות המחלה, אנשי ארגוני החברה קדישא ניצבים בפני דילמות קשות כיצד לבצע את הטקסים בצורה בטוחה – או אם בכלל.
על הכף עומדת לא רק בריאותם של אנשי ארגוני הקבורה היהודיים, שרבים מהם מבוגרים, אלא גם החשש לוותר על אחת המצוות המקודשת ביותר, מתן כבוד למת. עבור המאמינים, תהליך הטהרה נחשב חיוני להכנת הגוף למעבר לעולם הבא. בניגוד לסדר פסח שנחגג מדי שנה, ההזדמנות לביצוע טקס קבורה של אדם ניתנת רק פעם אחת.
"אנחנו מאוד רוצים להמשיך לבצע את המצווה", אמרה מלכה פרנק, חברה בחברה קדישא עצמאית שאינה משויכת לזרם דתי מסוים, שבה הותאמו טקסי הטהרה לחובת הריחוק החברתי.
לפני המגפה, כאשר אנשי חברה קדישא שבה מתנדבת פרנק,New Chevra Kadisha of Greater Pittsburgh, ביצעו את טקס הטהרה, הם התכנסו בחדר בבית הלוויות. תחילה ביקשו מחילה מהנפטר ולאחר מכן יצקו מים על הגופה וקראו פסוקים ותפילות. בסיום הטקס הם הלבישו את הגופה בתכריכים לבנים והניחו אותה בארון מתים ושוב ביקשו מחילה על כל טעות שייתכן שעשו במהלך תהליך הטהרה.
כעת הם נפגשים בזום עם מסך המכוון על המקום שבו שוכבת הגופה. הם משתמשים בקנקני מים וקערות ריקות הניצבות ליד המחשבים בביתם, ויוצקים מים מכלי אחד למשנהו תוך ציטוט הפסוקים ומדמים את יציקת המים על הגופה עצמה. אנשי ארגון הקבורה מכנים תהליך זה "טהרה וירטואלית", שנועדה לכבד את המת ובה בעת לאפשר לאנשי חברה קדישא להישאר בבטחה בבתיהם.
ההחלטה להפסיק את כל טקסי הטהרה הפיזיים הייתה קשה, אומרת פרנק. כאשר אנשי החברה קדישא נפגשו ב-15 במארס כדי לדון בהמשך פעילותם בזמן התפרצות הקורונה, בתי הספר כבר היו סגורים, ומושל פנסילבניה, טום וולף, הודיע על מצב חירום ביום המחרת. "היו מי שהתנגדו נמרצות לביצוע טקסי טהרה, והיו מי שהיו מוכנים להמשיך עם ציוד מיגון אישי מתאים", אומרת פרנק.
ימים ספורים אחר כך, המליץ ״כבוד וניחום״, ארגון המספקת שירותי הדרכה ויעוץ בנושא קבורה יהודיים, לחדול מטקסי טהרה שבהם אנשי חברה קדישא מתכנסים יחד לצדו של המת. החברה קדישא של פרנק, בפיטסבורג, צייתה להמלצה ומיהרה לתרום את ציוד המיגון האישי שכבר רכשה למוסד סיעודי ולבית חולים.
דוד זינר, מנכ"ל "כבוד וניחום", אמר כי לא היו תקדימים רבים למשבר הנוכחי. כשמשווים את מגפת הקורונה למגפת האיידס ולהתפרצויות אחרות שאירעו מאוחר יותר, זינר מצביע על הבדל חשוב. "בכל המקרים הקודמים, לא חששנו מאנשים חיים, היינו מודאגים רק מהשאלה עד כמה המחלה של הנפטר מדבקת", אמר זינר. "כאן מדובר במשהו שונה: אנו חוששים מאנשים חיים שמפיצים את המחלה".
למעשה, ייתכן שקיים סיכון מסוים במגע עם גופה של קורבן שנפטר מנגיף הקורונה.
מחקר רפואי שהתפרסם באחרונה מצא כי עובד בתאילנד נדבק בנגיף לאחר שבא במגע עם גופה של קורבן שנפטר מקורונה. מחברי המחקר הציעו שעובדי חדרי מתים ובתי לוויות ינקטו אמצעי זהירות דומים לאמצעים הננקטים על ידי צוותים רפואיים, כמו לבישת ציוד הגנה אישי ושימוש באמצעי חיטוי.
ברגר מ"חסד של אמת" אומר, כי ארגון חברה קדישא שלו התייעץ עם משרד החוקר הרפואי של העיר ניו יורק ונאמר להם כי הסיכון להידבק מגופה קטן. "הצלת חיים חשובה יותר מביצוע טהרה", אומר ברגר, אבל באותה נשימה גם דיבר על החשיבות הניסיון להמשיך בטקסי הטהרה עד כמה שאפשר תחת הנסיבות החדשות.
הוא ציין כי יהיה זה טראומטי מבחינה רגשית לומר למשפחות הנפטרים כי הם אינם יכולים לבצע טהרה ליקיריהם. "מעפר באנו ואל עפר נשוב", אמר ברגר, שהדגיש את חשיבות תהליך הטהרה למעבר הנפטר לעולם הבא. "אנו מנסים לקבור מהר ככל האפשר, מפני שאנו מאמינים שכאשר אדם נפטר, הגופה רוצה לחזור לאדמה".
בשל ציווי רגשי זה, המשיכו כמה ארגוני קבורה יהודיים לפעול בזמן המגפה. חלקם צמצמו את העבודה לקבוצות של שני אנשים כדי להפחית למינימום את חשש ההדבקה, ואילו אחרים שינו את התהליך והחליט שיציקת המים תהיה על השק בו נמצאת הגופה ולא ישירות על הגופה כדי להגביל חשש הידבקות מהנפטר.
"אין שתי קבוצות שעושות בדיוק אותו הדבר", אמר זינר.
"זה שילוב באמת מעניין של פרקטיות, רוחניות ותפילה", הוא הוסיף, בהתייחסו להכנות הפיזיות של הגופה וחשיבותו הרוחנית של התהליך. "כאשר אנו מלמדים את הדברים, אנו מלמדים שהטקסים מיועדים לאדם, לנשמה שלו, למשפחה שלו, לקהילה, לאנשים שעושים אותה. איננו יכולים להפריד ביניהם".
אנשי החברה קדישא בפיטסבורג, גילו שביצוע טהרה וירטואלית מהבית מעניקה נקודת מבט חדשה על הטקס. "אנו עושים זאת בגפינו, לבד, וזה לכשעצמו די חזק", אמרה פרנק. בסיום הטקס הוירטואלי, בדיוק כמו בסיום טקסי טהרה לפני פרוץ המגפה, נוהגים אנשי החברה קדישא לאפשר למשתתפים בטקס לדבר על החוויה שעברו.
"אנשים אמרו שזה חזק באותה מידה כמו ביצוע טקס הטהרה בפעם הראשונה", סיפרה פרנק. "כל החוויה מקבלת רמה אחרת של קדושה".
