(JTA) –מייק פינסילבר החל לפקוד באופן קבוע את בית הכנסת ״בית אל״ מיד אחרי טקס בר המצווה המאוחר שלו, בשנת 2012. התפילה היומית לצד אותה קבוצה קטנה של חברים בקהילה הייתה "חוויה מופלאה", סיפר פינסילבר, עוזר משפטי בן 62, והוא נהנה להיות מעורב בחיי הקהילה בבית הכנסת הקונסרבטיבי, ששוכן בסאות' אורנג', ניו ג'רזי.
אך כעבור מספר שנים פינסילבר קודם למשרה חדשה שהצריכה נסיעה יומיומית לניו יורק, וההשתתפות במניין היומי הפכה למשימה בלתי אפשרית. "החיים שלי חזרו לאותה שגרה מתוחה, לקום בבוקר, לעלות לאוטובוס, לנסוע לעבודה. לא היה בזה שום יסוד רוחני", הוא אמר.
כל זה השתנה בחודש שעבר ודווקא תודות למגיפת הקורונה. בית הכנסת החל לשדר את כל פעילותיו בסטרימינג, במקום לקיים תפילות בנוכחות אישית, על מנת לצמצם את סכנת ההתפשטות של נגיף הקורונה. כעת פינסילבר שוב מתפלל מדי יום עם אותו מניין מגובש. בגלל ההתפרצות, נסגר המשרד שלו והוא אינו צריך לנסוע עוד מדי יום ולהפסיד את המניין.
"המגיפה העולמית הזו באמת מבהילה, ולכן העוגן הרוחני הזה הוא עבורי מתנה משמיים", אמר פינסילבר.
והוא לא היחיד בקהילת בית אל שמקפיד כעת יותר על השתתפות בתפילת השחרית. לפני פרוץ משבר הקורונה הנוכחות הממוצעת עמדה על 15-20 מתפללים, וכיום לא פחות מ-30 חברים בקהילה מתחברים לרשת מדי יום ביומו כדי להשתתף בתפילה. מכיוון שבני משפחה רבים צופים לא פעם במסך אחד, יש המעריכים שעד 50 איש משתתפים בתפילה הלכה למעשה.
"החוויה הזאת פקחה את עינינו, כי פתאום הבנו כמה מהאנשים שנהגו להצטרף לתפילה בעבר לא הצליחו לעשות זאת", הסביר הרב ג'סי אוליצקי.
ומה שקורה כעת בבית אל חוזר על עצמו בחלקים נרחבים מהעולם היהודי. לאחר שבתי כנסת רבים העבירו את הפעילות לרשת, רבנים מספרים על זינוק בנוכחות, גם בזכות הנגישות המוגברת וגם משום שיהודים רבים מבקשים נחמה בימי המגיפה הקטלנית.
הרב אליעזר שנל, מרצה לפסיכולוגיה קלינית בישיבה יוניברסיטי שחוקר את הקשר בין הדת לבין בריאות הנפש, מסכים שהכמיהה לדת גוברת לא פעם דווקא בתקופות קשות. "זו תקופה של חוסר וודאות, אם בגלל המגיפה ואם בגלל הקריסה הכלכלית שמתלווה אליה. אנשים מחפשים אי של יציבות", הסביר הרב.
עם זאת, שנל ציין כי לא רק הרעב ליציבות הוא שמעודד לאנשים להתחבר לשירותי דת וירטואליים.
"יש להביא בחשבון את העובדה שרוב האנשים מתוחים, הם מפחדים והם כמהים להיאחז במשהו גדול יותר כמו הדת", הוא אמר. "ישנו גם היסוד החברתי, כי אנשים חשים בודדים; וישנו גם המרכיב הטכנולוגי, כי זה משהו שאנחנו יכולים לעשות היום בקלות רבה יותר מאי פעם״.
ויש גם מרכיב נוסף – הזמן הפנוי הרב שעומד כעת לרשות הציבור.
בימים כתיקונם, מתחרים בתי הכנסת שאינם אורתודוקסיים על זמנם ועל תשומת לבם של חברי הקהילה, ולא פעם נדמה שהעבודה, העיסוק בספורט תחרותי, או בפעילויות בית ספריות, נראו לחברי הקהילה מושכים יותר מהשתתפות בתפילות ופולחנים דתיים. אבל כשמגפת הקורונה הפכה על פיה את חיי היומיום וביטלה למעשה את הפעילויות האחרות, נראה שלחברי הקהילה יש פחות ופחות דרכים ליהנות מחברת בני אדם.
בקהילות האורתודוקסיות, לעומת זאת, המצב שונה. בית הכנסת 'ישראל הצעירה מוודמיר', קהילה אורתודוכסית הפעילה בלונג איילנד ומונה כ-1300 משפחות, מקיימת ביום חול טיפוסי עשר תפילות שחרית שמושכות אליהן בסך הכול 500-600 מתפללים. מספרים דומים של חברים משתתפים גם בתפילות מנחה וערבית.
בימים אלה, בית הכנסת מקיים בימי חול תפילות בזום, אבל הנוכחות דלה הרבה יותר – כ-20-30 איש בלבד בתפילת השחרית, ועד 100 שמצטרפים לתפילות מנחה וערבית. (בדומה לבתי כנסת אורתודוקסיים אחרים, גם בקהילת 'ישראל הצעירה מוודמיר' לא מציעים תפילה וירטואלית בשבת).
זה קשור כמובן לעובדה שבניגוד לבתי הכנסת הרפורמיים והקונסרבטיביים, רבים מהאורתודוקסים אינם מאפשרים מניין וירטואלי, גם לא לאמירת קדיש על הנפטר. "לדעתי, רבים ודאי חושבים לעצמם, 'ממילא אני לא מתפלל במניין, אז למה לי להגביל את עצמי לשעה ספציפית בזום, עדיף שאשא את התפילה לבד בבית'", הסביר הרב הרשל בילט.
בכמה מבתי הכנסת הקונסרבטיבים והרפורמים הוחלט להוסיף שעות תפילה בתגובה להתעניינות הגוברת. בבית הכנסת שיר תקווה, קהילה רפורמית המונה 575 משפחות בוויילנד שבמסצ'וסטס, התכנסו בימים שלפני הקורונה כ-100 איש לתפילת השבת, וכ-20 מתפללים נוספים צפו בתפילה באמצעות שירותי הסטרימינג. אבל כעת, לאחר שנרשמו 600 צפיות ויותר באתר האינטרנט, בדף הפייסבוק ובערוץ היו-טיוב של הקהילה, השיקו בבית הכנסת גם סדר הבדלה מקוון בכל מוצאי שבת.
"אנשים מחפשים קשר רוחני בעת הזאת, וקהילת בית הכנסת, או הקהילה הדתית בכללותה, חשובה לדעתי עוד יותר מתמיד, משום שהיא מעניקה לאנשים תחושה של חיבור, בעולם שבו כולם מכונסים בבתיהם", אמר הרב דני בורקמן.
בבית הכנסת הרפורמי רודף שלום בצפון מדינת וירג׳יניה, משתתפים בדרך כלל כ-250-350 מתפללים בתפילות השבת הרגילות. אף שחלה ירידה בכמה מהשירותים הווירטואליים מאז פרוץ המגיפה, בשירותים אחרים נרשמה עלייה חדה והם צברו מעל 500 צפיות. בית הכנסת נהג לשדר את התפילות בסטרימינג עוד לפני משבר הקורונה, אך לאחרונה החלו לעשות זאת לא רק באתר אלא גם בדף הפייסבוק, שזכה ל-500 צפיות נוספות. רוב המשתתפים הם חברי הקהילה, אבל יש גם צופים מחוצה לה.
הרבה איימי שוורצמן אמרה כי היא אינה בטוחה שהנוכחות המוגברת תימשך לאורך זמן, אך היא מקווה שמי שהציץ בתפילה המקוונת, ירצה לשוב גם בפעמים הבאות. היא חזתה בעליות דומות גם בתקופות קשות אחרות, בין השאר כשבית הכנסת שלה הפך לזירת הפגנה של קבוצה אנטישמית, לאחר פיגועי הטרור של 11 בספטמבר וגם בעקבות הירי בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג.
"כשכל זה יגמר — ומי יודע מתי זה יקרה — ונחזור לחיים הרגילים שלנו, אני מאמינה שבית הכנסת ידע לנצל טוב יותר את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו, כמו חברי הקהילה עצמם, ומצד שני אני סבורה שנחזור פחות או יותר לשגרה" גם מבחינת שיעורי הנוכחות, היא אמרה.
ובכל זאת, שוורצמן טוענת כי רמת העניין הגבוהה גורמת לה לחשוב כיצד אפשר להמשיך ולנצל את הטכנולוגיה כדי למשוך את הקהילה. "אני חושבת שהחוויה הזו תשנה אותנו לטובה במובנים רבים", הסבירה. "אחד מהם, לדעתי, הוא שהקהילות, כולל הקהילה שלי, ילמדו לאמץ ולהטמיע את הטכנולוגיה הרבה יותר מבעבר".
