(JTA) – בימים כתיקונם ממלאים את מרכז האמנויות בתיכון ישיבת קהלת שבפרברי פילדלפיה, תלמידים עסוקים. הם יוצרים קערות קרמיקה על האבניים ומפסלים בעץ. ליד המדפסת התלת-ממד ומכונת החיתוך בלייזר בונים תלמידי קבוצת הרובוטיקה חלקים למערכות שפיתחו.
אך מאז שבית הספר הפך לווירטואלי בגלל מגפת הקורונה, מרכז האמנות, המשתרע על פני 120 מ"ר, משמש פרויקט אחר לחלוטין: יצירת מגיני פנים עבור הצוותים הרפואיים המטפלים בחולי קורונה.
עבודות הייצור החלו בסוף מארס והפרויקט כבר הוציא תחת ידיו כ-200 מגינים לחלוקה לצוותי הרפואה והסיעוד בקהילה. כעת הם מגבירים את הייצור כדי לספק כמות כזו מדי יום.
"הצורך פשוט אדיר. כל בתי החולים באזור, גדולים וקטנים, פנו אלינו", אמר הרב גיל פרל, מנהל בית הספר האורתודוקסי-מודרני שמאכלס בימים כתיקונם 260 תלמידים.
לא מעט בתי ספר וארגונים ברחבי ארצות הברית התגייסו למאמץ ומנסים להקל על המחסור בציוד הגנה לצוותים רפואיים. קצתם תופרים מסכות ביד או במכונות תפירה, ואחרים, כמו קהלת, משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת יותר.
בשנה שעברה שדרג בית הספר את מרכז האמנות והוסיף לו מעבדת ייצור הכוללת את מכונת החיתוך בלייזר ושלוש מדפסות תלת-ממד.
לפני כשבוע גילו פרל והמורה לאמנות בבית הספר, דניאל אוסטרוב, שציוד דומה משמש כעת לייצור אספקה מצילת חיים. הם הבינו שיש ברשותם כל מה שדרוש להכנת מגיני פנים – אותם כיסויים מאקריליק שקוף המכסים את פניהם של אנשי הצוות הרפואי באופן מלא כדי להגן עליהם מחיידקים ומווירוסים שעשויים להימצא בטיפות רוק כשמטופלים משתעלים או מתעטשים. מכונת החיתוך בלייזר של המעבדה יכולה לשמש לחיתוך האקריליק, ובמדפסות התלת-ממד ניתן לייצר את רצועות החיבור של המגן.
הייתה רק בעיה אחת: למגן דרושה רצועת גומי מסוג ספציפי המקיפה את ראשו של מי שחובש אותה, והמלאי אצל הספקים המקומיים אזל. פרל פרסם קול קורא במדיה החברתית ובתוך שעות קיבל תגובות מאנשים שהציעו רצועות גומי שמצאו בבתיהם – חלקם אף גזרו אותן מבגדי הילדים ומחיתולי בד.
"התגובות היו מדהימות", אמר הרב.
מרגע שכל החומרים היו ברשותם, אוסטרוב ואשתו סטפני קול, מעצבת גרפית, התפנו לעצב אבטיפוס, שקיבל אישור מבית חולים באזור. בליל ה-24 במארס סיפק פרל את משלוח המגינים הראשון להורים מבית הספר העובדים במקצועות הבריאות. למחרת הוא הביא מלאי נוסף לבית חולים סמוך.
בני הזוג אוסטרוב וקול, העובדים שניהם גם כאמנים, מצליחים לייצר 24 מגיני פנים ביום בשיטה שפיתחו. אך אף שמכונת החיתוך בלייזר חתכה את האקריליק במהירות, מדפסות התלת-ממד עיכבו את הייצור, שכן לכל אחת מהן נדרשו שש שעות להדפסת הרצועות לארבעה מגנים. אוסטרוב וקול הבינו שהם יכולים להכין את הרצועות מחומר עבה יותר שניתן לחתוך במכונת הלייזר.
בתוך שבוע הם עברו לעבוד בשיטת הייצור החדשה במקביל לשימוש במדפסות התלת-ממד. כעת, משליטשו מעט את העיצוב, אוסטרוב וקול סבורים שבאפשרותם לייצר כעת כ-200 מגנים מדי יום.
השניים עובדים ברצף מאז שהחלו את הפרויקט, לעתים אפילו 15 שעות ביום.
"אנחנו בעצם אוכלים, ישנים, חולמים על מגני פנים", אמרה קול.
אבל התגובה של הצוותים הרפואיים, הם אומרים, שווה הכול.
"עד כמה שהעבודה שלנו מעייפת, הם עושים כל כך הרבה מעבר לזה כי הם אלה שבאמת מסכנים את חייהם", אמר אוסטרוב.
בני הזוג ממשיכים ללטש את העיצוב, ומשתפים אותו ברשת כדי שכל מי שיש לו ציוד מתאים יוכל להשתמש בו.
בית הספר "ישיבת קהלת" גייס ברשת 10,000 דולר למימון החומרים, סכום שאמור להספיק להכנת המגינים במשך חמישה שבועות נוספים.
כשדיבר על עבודתו של בית הספר, ציטט הרב פרל מפרקי אבות: "לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
פרל מודע לכך שעבודתם היא רק טיפה בים, נוכח המחסור החמור בציוד הגנה לצוות הרפואי המטפל בחולי קורונה. "אבל״, הוא הוסיף, ״אם אנחנו יכולים לעשות משהו, אם אנחנו יכולים להשפיע ולו במעט, זו האחריות שלנו".