ריו דה ז'נרו (JTA) – זה לקח לא פחות מ-10 הזמנות וביטולים, טיסות המשך ארוכות, ומידה גדושה של אי ודאות, אולם בסופו של דבר, קבוצה של 31 יהודים מברזיל הצליחה בשבוע שעבר לעלות לארץ, גם בתקופה בה התנועה בעולם משותקת בגלל התפרצות הקורונה.
הם נחתו בישראל ב-26 במארס בסיועה של עמותת "הקרן לידידות". עבור קצתם, המסע מדלת לדלת נמשך 50 שעות מפרכות.
"היה נדמה שהכול מסודר. תכננו את העלייה שלנו במשך שנתיים", אמרה אילנה בנדרובסקי בשיחת טלפון מביתה החדש שברעננה, שבה מתגוררת קהילה של כ-300 משפחות שעלו מברזיל.
קבוצת העולים החדשים הייתה אמורה לטוס ב-30 מארס, אולם שבוע לפני המועד הודיעה חברת התעופה LATAM כי היא מבטלת את טיסתה. לאחר מספר נסיונות, שלא צלחו, לשנות את ההחלטה, התברר כי האפשרות הטובה ביותר עבור העולים היא טיסת החירום האחרונה של חברת אל על להבאת ישראלים לארץ ב-25 במארס. הטיסה הייתה אמורה לצאת מסאו פאולו ולכן העולים מריו דה ז׳ניירו היו צריכים לטוס לסאו פאולו בבוקר ה-24 במארס ולבלות שם את הלילה.
"האלטרנטיבה הייתה נסיעה בת שש שעות במיניוואן עם 21 מזוודות, אשר למזלנו נחסכה מאיתנו. זה היה מרוץ נגד הזמן", סיפרה בורדמן, שנמצאת כעת בבידוד בדירה שכורה עם בעלה לואיס ובנותיה יאנה ומאיה, בנות ארבע ושנתיים.
כאשר העולים מריו הגיעו לסאו פאולו והתארגנו לשנת הלילה במלון, התברר שטיסת אל על בוטלה. האופציה הבאה הייתה טיסת טורקיש איירליינס, שהייתה אמורה להמריא באותו הלילה.
הם עזבו מיד את המלון ועלו על הטיסה הארוכה לאינסטנבול, שם נאלצו להמתין תשע שעות עד לטיסת ההמשך לישראל. שתי יממות אחרי שיצאו מביתם, הם נחתו בנמל התעופה בן גוריון.
"חששתי מהמצב בברזיל, מקריסה של בתי החולים", סיפרה ג'יאנה ניסקי, בת ה-70 ל-JTA. "פחדתי מאוד מביטולי הטיסות. אם לא היינו באים עכשיו, אי אפשר לדעת מתי היינו יכולים לעלות לארץ".
יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות, הודתה כי מי שרוצה היום לעלות לארץ ניצב "מול אתגרים מורכבים" ו"אי ודאות קיצונית".
ניסקי, שנסעה עם בעלה סרג'יו, בן ה- 72, חששה שלא תצליח לצאת מברזיל. "שלושת ילדינו ושמונת נכדינו גרים מחוץ לברזיל. חשבתי שנמות לבד בסאו פאולו ולא נראה יותר את המשפחה", היא אמרה. "הוקל לי מאוד. כעת אני בטוחה".
