(JTA) – שאול מושי נפטר בשבוע שעבר בלוס אנג'לס בגיל 94 ואחרי ההלוויה התאספו יותר מ-100 קרובים וחברים בביתו כדי להתחיל את השבעה. זה היה ביום רביעי בערב, לפני שבתי הכנסת ובתי הספר נסגרו, לפני שהברים והמסעדות התרוקנו מיושביהם, ולפני שהעיר הטילה איסור גורף על התכנסות של יותר מ-50 איש בגלל התפשטות נגיף הקורונה.
במשך מספר ימים, השבעה התקיימה כסדרה. מבקרים הגיעו לנחם את אשתו וילדיו של מושי והיו די אנשים למניין המתפללים הנחוץ לאמירת קדיש על הנפטר.
אבל בסוף השבוע, קיום מנהגי האבלות היהודיים החל להיראות כמעשה חסר אחריות.
חלקים נרחבים במדינה נכנסו לסגר בדרגות שונות במאמץ לבלום את התפשטות הנגיף והתכנסויות של קבוצות קטנות כגדולות, גם לצורך תפילה או שבעה, נאסרו ברוב המקומות.
אלמנתו הקשישה של מושי ובתה סיימו את השבעה כמעט לבדן – רק קומץ בני משפחה קרובים ביקר אותן ולא ניתן היה לומר קדיש. "אתה מרגיש שאתה רוצה להיות עם המשפחה", אמר דוד אברמס, חתנו של מושי. "אתה רוצה שינחמו אותך. בזמנים כאלה אנשים רוצים להיאחז זה בזה".
רעיון השבעה, שיוצר מעטפת חברתית תומכת, שבה האבלים מוקפים בחברים ובני משפחה שבאים לנחמם ומביאים מזון, הוא ייחודי לקהילה היהודית ואינו דומה למנהגי אבלות אחרים אצל לא-יהודים באמריקה. אולם בתקופה שבה נגיף הקורונה משבש את שגרת היומיום וריחוק חברתי הופך לצו השעה, פעולות אנושיות בסיסיות כמו ניחום אבלים הופכות בן לילה לאיום משמעותי על בריאות הציבור.
רבנים רבים ברחבי המדינה קראו לחדול מביקורים בבתים ולקיים את ניחום האבלים המסורתי אך ורק דרך הטלפון או האינטרנט. ההנחיה הזאת גרמה ללא מעט כאב לב אצל משפחות יהודיות שמצאו עצמן נאלצות להתאבל בבידוד פיזי, ללא מידת הנחמה שמציעים מנהגי האבלות המסורתיים.
בשיקאגו, ניצול שואה קשיש שישב שבעה על אשתו ביקש מאנשים לתאם ביקור ניחומים לפרקי זמן קצובים. הוא הגביל את הביקורים לחמישה מנחמים בכל פעם וביקש מהם לשמור מרחק כשהיו בבית. בשלב מסוים גם צעד זה נראה עבורו סיכון שהוא אינו מוכן לקחת, והמשפחה ביטלה את השבעה לחלוטין באמצע השבוע. "הם פשוט מפחדים שאנשים בריאים לכאורה ישוטטו בדירתם בתקופה שבה מגפת הקורונה הולכת ומתפשטת", אמר הרב דוד וולקנפלד, רב המשפחה. "זה עצוב מכל כך הרבה בחינות. המשפחה אינה מקבלת את התמיכה המסורתית, את העידוד והחיבוק מהקהילה, שהיא כה זקוקה להם. אנו מקווים שהיהודים יעברו בשלום תקופה קשה זו".
בלונג איילנד, בפרבר של העיר ניו יורק, גרדה גרבטצקי, בת 90, החלה להפגין סימני מחלה ביום חמישי. היא אושפזה בבית החולים בשישי בערב והתגלתה כחולה בנגיף הקורונה בראשון בערב. במשך כל הזמן היא הייתה בבידוד ונאסר עליה לקבל מבקרים. לאחר שנפטרה ביום שני, בתה ונכדה, שהיו שניהם בבידוד בעצמם, לא היו יכולים להיפגש ולנחם זה את זו, ונאלצו להסתפק בשיחת וידאו. "בימים כתיקונם, היינו יושבים באותו חדר, בוכים ומחזיקים ידיים. אנחנו משפחה מאוד קרובה", אמר נכדה של גרבטצקי, ג'פרי סורנסון. "לא יכולנו לעשות זאת. כל מה שרציתי היה לחבק את ההורים שלי. עשינו שיחת וידאו כדי שנוכל לראות זה את זה בוכים, זה אמנם נשמע נורא, אבל הייתי צריך לראות אותם".
מצב החירום שנכפה על הציבור בגלל התפרצות נגיף הקורונה, הוביל גם לפתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם הקושי בקיום המנהגים הדתיים הקשורים באבל על הנפטר.
לפי ההלכה, מחויבים האבלים לומר קדיש מדי יום במשך שנת האבלות, זאת בתוך מניין מתפללים המכונסים יחד במקום אחד פיזי, לא באופן מקוון. אולם התנועה הקונסרבטיבית, בגילוי דעת שפרסמה השבוע, הביעה תמיכה בגישה מקלה שתאפשר קיום מניין וירטואלי, בתנאי שכל המשתתפים יוכלו לראות זה את זה ולענות אמן כמנהג התפילה. "ההיתר לקיים מניין אך ורק באופן מקוון, בין אם לכל התפילות הדורשות מניין או לאמירת קדיש בלבד, מוגבלת ל'שעת הדחק', כאשר בזמן נתון במשך שבועות לא ניתן לכנס מניין מבלי לסכן חיי אדם", נאמר במכתב רבני התנועה הקונסרבטיבית בנושא. "ההיתר מוגבל גם לאזור שבו רוב בתי הכנסת חויבו להסגר, או שקיימת המלצה לעשות כן בשל המשבר".
מנהיגים יהודיים אחרים מנסים בימים אלה להבטיח שהלכות אבלות יהודיות אחרות ימשיכו להתקיים באופן רגיל ככל האפשר. "כבוד וניחום", עמותה המעניקה סיוע בנושא קבורה ומנהגי אבלות יהודיים, ערכה מפגשי הדרכה מקוונים כיצד לקיים בצורה בטוחה מנהגי יהדות בנושא הכנת הגופה לקבורה. "אסור שנגיף הקורונה ימנע טיפול בגופות", אמר דוד זינר, מנכ"ל הקבוצה. "מה שהשתנה הוא שצריך לדאוג שהאנשים החיים שעושים עבודה ינקטו משנה זהירות".
ובעתיד הקרוב, הכל עלול להיות מסובך אפילו יותר.
באיטליה, שבה נגיף הקורונה הכה קשות, דווח כי לוויותיהם של מספר נפטרים נדחו. אם מספר הקורבנות שגובה נגיף הקורונה ימשיך לגדול בארצות הברית ובשאר מדינות העולם בהן ישנם ריכוזים יהודיים, ייתכן מצב שבו יהיה קשה למצוא מספיק מתנדבים שישמרו על הגופות לפני הקבורה, כפי שדורשת ההלכה היהודית.
לעת עתה, יהודים אבלים מנסים להתמודד עם המציאות המשתנה כל הזמן.
כך, למשל, שלום פרידמן, שטס מביתו בניו ג'רזי לדנוור להלוויית אמו ביום רביעי שעבר. הוא תכנן לחזור לביתו כדי לשבת את הזמן שנותר לשבעה עם משפחתו, אבל הרב ייעץ לו להישאר בדנוור, כיוון שהתכנסויות ביתיות כבר נאסרו בניו ג'רזי והוא לא יוכל לומר קדיש. הוא נאלץ לבחור בין לשהות בתקופה קשה זו עם משפחתו, או להצליח לומר קדיש על אמו. "חוסר היכולת לומר קדיש הולך להיות קשה", מודה פרידמן, שמתכנן לחזור לחוף המזרחי בהמשך השבוע. "אבל אנשים מתקשרים להביע תנחומים. זה מאוד עוזר".
