(JTA) – כמאה וחמישים פעילים יהודים התכנסו בסוף החודש שעבר בחצר מרכז קהילתי יהודי בלוס אנג׳לס. על המסך הוקרנה דמות מאויירת של ברני סנדרס, חבוש מעין כיפה היתולית גדולה על רקע של מגיני דוד ומגש גדול של סלמון מעושן, מנת הדגל של כל מעדנייה יהודית.
האירוע הוגדר כערב של קומדיה והתנדבות למען ברני. בצד הקומי היו הבדיחות היהודיות הרגילות והחיקויים המקובלים של המועמד, בצד ההתנדבות נרשמו המשתתפים לפעילות לקראת הבחירות המקדימות בקליפורניה, שהתקיימו ביום שלישי אחר כך, מבטיחים לסייע לטלפן לבוחרים ולהזכיר להם לצאת ולבחור בברני כמועמד המפלגה לנשיאות.
האירוע, תחת הכותרת ״יהודים למען ברני״, היה קצת לא שגרתי. לא רק בגלל שהוא נעדר את תחושת ההתלהבות, שלא לומר אקסטזה, שמאפיינת כנסי בחירות של סנדרס ושל תומכיו, אלא מכיוון שעצם הרעיון של התמקדות בבוחרים יהודיים הוא בבחינת חידוש עבור סנדרס.
ברני סנדרס, לרגע המועמד המוביל בצד הדמוקרטי וכעת שני במרוץ, אך עדיין נושף בעורפו של ג׳ו ביידן, החליט להשקיע קצת יותר בפניה ליהודי ארצות הברית ולהיפתח יותר בנוגע ליהדותו ולרקע המשפחתי שלו, נושאים מהם העדיף להתעלם בבחירות הקודמות.
באופן מוזר, דווקא המועמד היהודי הבולט ביותר במרוץ, מי שנמצא קרוב יותר מכל יהודי אחר בהיסטוריה האמריקנית לכניסה לבית הלבן, הוא זה שזוכה בתמיכה המועטה ביותר בקרב יהודי ארצות הברית. סקר חדש שהתפרסם בסוף פברואר, מצא שסנדרס אהוד פחות בקרב בוחרים יהודים, מכל מתמודד אחר במרוץ הדמוקרטי.
וזה, בסופו של יום, הפרדוקס הגדול שמתעורר עם נסיקתו הפוליטית של ברני סנדרס.
המועמד היהודי מצליח לעורר רגשות מעורבים בקרב יהודי ארצות הברית: מצד אחד גאווה בלתי מוסתרת על הצלחתו של סנדרס, שלא רק נמנה על הקהילה היהודית אלא גם מדבר בהיגוי יהודי-ברוקלינאי כבד, ונראה כמו הסטריאוטיפ של כל סבא יהודי אמריקני מבוגר ונרגן. אבל מצד שני יש גם הסתייגות – הן מעמדותיו הכלכליות הסוציאליסטיות שאינן מתיישבות עם המעמד הכלכלי הגבוה בו נמצאים רבים מיהודי אמריקה, והן מגישתו כלפי ישראל, שמטרידה לא מעט בוחרים יהודים שהיו רוצים גישה חיובית יותר כלפי הממשלה בירושלים.
שאלת יחסו של סנדרס לישראל עלתה לכותרות בשבועות האחרונים אחרי שהחליט להחרים את וועידת איפא״ק, שהתקיימה באחרונה בוושינגטון, בגלל שהארגון ״נותן במה לגזענים״. כשנשאל אחר כך במהלך עימות על יחסו לישראל, הוא כינה את ראש הממשלה נתניהו ״גזען ריאקציונרי״ ואמר כי כנשיא ישקול להחזיר את שגרירות ארה״ב לתל-אביב.
סנדרס אינו הדמוקרטי היחיד שמתח ביקורת על ישראל או על נתניהו. אבל הוא עושה זאת באופן המפורש והבוטה ביותר.
אחרי הודעתו של סנדרס כי הוא מחרים את כינוס איפא״ק, צייץ ג׳ון לווין, הכתב הפוליטי של ה״ניו יורק פוסט״: ״אם סנדרס יהיה המועמד, טראמפ יזכה ברוב בקרב הבוחרים היהודיים״. הציוץ פתח ויכוח ער ברשתות החברתיות – האם אכן יתכן שמועמדותו של סנדרס תגרום לכך שיהודים ישנו את גישתם ההיסטורית ויצביעו לראשונה עבור מועמד רפובליקני?
זה לא הולך לקרות.
הסקר האחרון שהתפרסם מראה אמנם כי יהודים מעדיפים פחות את סנדרס בתור מועמד, אבל גם כך, הוא מנצח בקלות את טראמפ בקרב היהודים. 65% מהם יצביעו עבור סנדרס, רק 30% לטראמפ.
כי יהודים אמריקנים, אחרי הכול, אינם בוחרים את נשיאם לפי יחסו לישראל. מחקר אחר מחקר, סקר אחר סקר מעידים כי יהודים אמריקנים אמנם תומכים בישראל ואמנם רוצים שהמועמד שלהם יהיה פרו-ישראלי (בהגדרה המאד רחבה של המונח), אבל זה לא מה שמכריע בלכתם לקלפי. נושאים של כלכלה, ביטוח בריאות, חברה והגירה תופסים מקום חשוב בהרבה בתהליך קבלת ההחלטות של הבוחרים היהודיים.
ובכל זאת, יש בקהילה מי שמנסה להילחם בסנדרס. קבוצת ״רוב דמוקרטי למען ישראל״, בראשות פעילים יהודים דמוקרטים מן הזרם המרכזי, רבים מהם תומכי איפא״ק, מגייסת כספים כדי לתמוך במועמדים דמוקרטים פרו-ישראלים ולהקשות על אלה שהיא רואה כבעייתיים. הקבוצה, אשר הצהירה על תמיכתה בג׳ו ביידן, שפכה מאות אלפי דולרים על מודעות טלוויזיה נגד ברני במדינות איווה ונוואדה בהן נערכו בחירות מקדימות. אלא שהם לא דיברו על ישראל. המודעות תקפו את ברני על כך שלא יוכל לנצח את טראמפ, על הסוציאליזם שלו, ועל מצבו הבריאותי. ״יש לי כמה דאגות בנוגע לבריאותו של סנדרס, כי היה לו התקף לב״, אומרת אישה אחת בתשדיר. ״אני לא מרגישה שברני סנדרס יצליח מול טראמפ״, אומרת אחרת. התקשורת האמריקנית הדגישה כי המודעות החריפות ביותר נגד טראמפ עד כה, הגיעו דווקא מקבוצה פרו-ישראלית.
תשומת הלב מתמקדת לרוב בהתקפות של סנדרס על נתניהו או בקריאתו להתנות סיוע בטחוני לישראל בכך שתמנע מסיפוח ותקל על המצב ההומניטרי בעזה. אבל עמדתו מורכבת יותר. הוא חסיד נלהב של פתרון שתי המדינות, מצהיר בכל נאום על מחויבותו לביטחון ישראל ולשלומה, והביע התנגדות לתנועת ה-BDS. מתנגדיו מציינים שלא די בכך וכי סנדרס היה צריך להרחיק מעליו תומכים דוגמת חברות הקונגרס אילהן עומאר וראשידה טאליב, שתומכות בחרם ושהסתבכו בעבר באמירות בעלות גוון אנטישמי.
סנדרס, בן 78, נולד בברוקלין למשפחה יהודית ממעמד הפועלים. משפחתו היגרה לארה״ב ממזרח אירופה כדי להימלט מהפוגרומים. רבים מבני משפחתו שנשארו באירופה, נספו בשואה. כשהיה בן 22, בא סנדרס לישראל והתנדב בקיבוץ שער העמקים למשך מספר חודשים, לפני ששב לאמריקה לקריירה פוליטית ארוכה של נבחר ציבור סוציאל-דמוקרט.
כשרץ לנשיאות בפעם הראשונה, לפני 4 שנים, נמנע סנדרס כמעט לחלוטין מלדבר על יהדותו ועל אמונותיו. הפעם, משהו השתנה. סנדרס מקפיד לספר על הרקע היהודי שלו ואף אמר כי זהו אחד הגורמים שעיצבו יותר מכל את תפיסותיו ועמדותיו. באחרונה הוציא סרטון וידאו שבו הרחיב על כך. ״אני יהודי ואני מצפה בכיליון עיניים להיות הנשיא היהודי הראשון במדינה״, הוא אומר בתשדיר. בראיונות מספר סנדרס כי הוא אינו שייך לבית כנסת או לארגון יהודי כלשהו, אבל מדגיש את הקשר שלו ליהדות. בחנוכה האחרון, כשגל הפגיעות ביהודים באזור ניו יורק גאה, בא סנדרס לאירוע הזדהות המוני בברוקלין והדליק את הנרות בחנוכייה.
סנדרס היה גם בין הראשונים בקרב המועמדים למנות איש צוות שמטרתו לשמור על קשר עם הקהילה היהודית.
בקרב יהודי אמריקה, ישנן גישות הפוכות בנוגע ליהדותו של סנדרס.
עבור מבקריו, הוא לא יהודי מספיק. ״הוא יהודי כמו סנדביץ׳ עם בשר חזיר. הוא יהודי כמו שקרל מרקס היה יהודי״ סנט בו הפרשן הימני בן שפירו. ואילו חבר מועצת עיריית ניו יורק קלמן ייגר, יהודי אורתודוקסי, הוסיף בטון סרקסטי: ״אינני יודע כיצד ברני סנדרס הפך לפתע לרב הראשי של יהודי ארצות הברית״.
אלא שאצל יהודים ליברלים באמריקה, אשר מהווים את הרוב הגדול של הקהילה (רק 10% מיהודי ארה״ב הם אורתודוקסים, רק 25% מזדהים כרפובליקנים), סנדרס הוא המייצג המובהק ביותר של מה זה אומר להיות יהודי אמריקני: ליברלי, שואב אמונה ב״תיקון עולם״ ממורשתו היהודית, ער למצוקות מהגרים, מיעוטים ונדכאים, ונלחם למען צדק חברתי. תפיסתו של סנדרס את יהדותו כמורשת תרבותית ולא בהכרח כדת, משקפת את עמדתם של של למעלה מ-60% מיהודי ארה״ב.
הפרשנים הפוליטיים סבורים שיהיה קשה לראות את סנדרס זוכה במועמדות הדמוקרטית. ההפסדים שלו ב״יום שלישי הגדול״ והתנופה לה זוכה יריבו ביידן, מנבאים שהמירוץ יסתיים כנראה עם סנדרס, שוב, מסתפק במקום השני. רבים מיהודי אמריקה יחושו הקלה אם ביידן אכן ינצח. הם מכירים אותו שנים ומזדהים עם התפיסות החברתיות והכלכליות שלו. הם גם חשים בנוח יותר עם גישתו כלפי ישראל. סנדרס אולי היה יכול להיות הנשיא היהודי הראשון, אבל ליהודים באמריקה, זה שיקול משני.
