מאוטהאוזן, אוסטריה (JTA) – תחת שמי תכלת בוהקים, כשברקע האלפים האוסטריים ופסגותיהם המושלגות, דרכה לראשונה בחייה כף רגלה של רחלי קרייסברג במאוטהאוזן – מחנה הריכוז הנאצי הגדול, שבו נכלאו על ידי הנאצים כ-200,000 אסירים בין 1938 ל–1945.
פחות ממחצית הנכלאים במחנה זה שרדו את מלחמת העולם השנייה. אחד מהם היה סבה של קרייסברג, שמעון ויזנטל – מי שלימים יהפוך לגדול ציידי הנאצים.
ביום ראשון האחרון הובילה קרייסברג את הטקס המרגש לציון 75 שנה לשחרור המחנה ב–1945 בידי כוחות ארה"ב. האירוע במאוטהאוזן, מרחק שעתיים נסיעה מוינה, היה שיאו של סוף שבוע של לימוד יהודי עם פעילויות מגוונות בתחומי התרבות, המוסיקה והחברה, שארגן בוינה ארגון ״לימוד FSU", הפועל לחיזוק זהותם היהודית של צעירים דוברי רוסית ברחבי העולם. זו הפעם השניה שהארגון, שהוקם בשנת 2006, מקיים את הכנס במערב אירופה, אחרי האירוע הראשון שהתקיים בלונדון ב2017.
המשתתפים, שהניפו כרזות עליהן נכתב "לעולם לא נשכח, לעולם לא עוד", צעדו בדממה ליד הצריפים שבהן שוכנו האסירים, יהודים ולא–יהודים מ–28 מדינות, וליד אנדרטאות שהקימו אחרי המלחמה ממשלות חלק מהמדינות האלה וביניהן צרפת, איטליה, ספרד, לוקסמבורג ובריה"מ.
למרגלות מנורה שחורה מפלדת אל-חלד, שגובהה כ-5 מ', אשר הוקמה לזכר 38,120 היהודים שנספו במחנה, הדליקה הקבוצה נרות, והחזן הראשי של וינה, שמואל ברזילי, שר את "אני מאמין" ונשא תפילות לעילוי נשמת 6 מיליון הקרבנות היהודיים שנספו בשואה.
"בפברואר 1945 הגיע סבי לכאן, לתחנה האחרונה בצעדת המוות", סיפרה קרייסברג, בת 53, שהגיעה לטקס מישראל. "הוא היה חלוש וחולה מכדי לעבוד במחצבה, אז שלחו אותו למה שהיה אמור להיות בית החולים, אך למעשה היה המקום אליו שלחו אנשים כדי למות. כנגד כל הסיכויים הוא שרד. משקלו בתום המלחמה היה רק 35 ק"ג".
חיילים מהדיוויזיה המשוריינת ה-11 של צבא ארה"ב שיחררו את המחנה ב–5 במאי 1945.
אחרי המלחמה הציע ויזנטל לסייע לאמריקנים בזיהוי הפושעים הנאציים ומשתפי הפעולה שלהם. הוא התאחד עם אשתו צילה, ששרדה מחנה עבודות כפייה בגרמניה, ובגיל 37 עקר ויזנטל לעיר הסמוכה לינץ ופתח במפעל חייו.
"אחת הדירות הראשונות שבהן חי בלינץ שכנה באותו רחוב שבו גרה אשתו של אדולף אייכמן. זה היה ראשיתו של חיפוש בן 15 שנה אחר אדריכל ׳הפתרון הסופי׳, שם הקוד שנתנו הנאצים לניסיון המקיף והמתוכנן לחסל את כל היהודים", סיפרה קרייסברג.
"הוא תרם רבות למאבק בהכחשת השואה כשחיפש וזיהה את השוטר אשר עצר את משפחתה של אנה פרנק באמסטרדם", אמרה קרייסברג. "במהלך 96 שנות חייו מלאות המשמעות, הביא שמעון ויזנטל לדין 1100 נאצים ומשתפי פעולה איתם".
ויזנטל נפטר ב–2005. מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס ומכון ויזנטל לחקר השואה קרויים שניהם על שמו.
"התכנסנו כאן היום להעלות את זכרו של שמעון ויזנטל ולבכות את אובדנם של קרבנות כה רבים", אמר בטקס במאוטהאוזן חיים צ'סלר, מייסד "לימוד FSU". "אנחנו ב'לימוד FSU ' גאים לכבד את מפעל חייו אחרי המלחמה – איתור הפושעים הנאציים, ואת מסירותו ברדיפה אחריהם וחשיפתם".
מי שעוד הייתה שם היא ורוניקה יופה, שסבה נאנדור קליין, שרד אף הוא את איימי מאוטהאוזן.
"הוא גורש לאושוויץ בראשית המלחמה. הוא היה רק בן 14", מספרת יופה, שנולדה בבלרוס ומתגוררת כעת בגרמניה, שם היא פעילה במסגרת הארגון. "הנאצים אילצו אותו להחליט אם הוא הולך עם אמו או עם אביו. הוא אמר שילך עם אביו. זאת גם הייתה הבחירה של אמו. התמזל מזלו. אילו נשאר באושוויץ, היה נספה".
ליופה, מדענית בת 31, היה זה הביקור השני במאוטהאוזן. הראשונה התקיים ב–2017. "לא ציפיתי לשוב למקום הזה, אך חלק מאנשי הקבוצה שלנו מעולם לא ביקרו במחנה", היא אומרת. " אני מאוד מתרגשת היום – עצובה, כמובן, אך גם שמחה שפגשתי את רחלי קרייסברג, וגאה על כך שיש אנשים כמו סבינו ששרדו והחיים נמשכים".
יו"ר "לימוד FSU", מתיו ברונפמן, איש העסקים ופילנתרופ מניו יורק, ניצל את ההזדמנות לגינוי אדישות מנהיגי העולם והציבור הרחב, אשר בוחרים להתעלם מהאנטישמיות באירופה בימינו.
"כדי שהרוע ישגשג, די בכך שאנשים טובים לא ינקפו אצבע", אמר ברונפמן, מצטט את האמירה המפורסמת. "כשאני עומד כאן היום בפאתי עיר השוק השוקקת בעלת אותו השם כשם המקום הנורא הזה, כשאני מתבונן בכפרים הציוריים המשבצים את הגבעות היפות מסביב, קשה באמת ובתמים להבין כיצד כה רבים בחרו לעמוד מנגד מבלי לומר או לעשות דבר".
עוד הוסיף: "לכן זהו אחד הלקחים החשובים שנוכל להפיק: לעשות ככל יכולתנו לחנך את הדורות הבאים. לעולם לא לעמוד מנגד לנוכח אי-צדק הנעשה לנגד עיניך. עלינו תמיד לנקוט צד, ותמיד להשמיע קול".
ברונפמן סיים את דבריו בציטוט מדבריו של חתן פרס נובל וניצול השואה, אלי ויזל, כשידידו הקרוב ומייסד הארכיון שלו, יואל רפל, נוכח בין המשתתפים בטקס. ״עלינו תמיד לנקוט צד. הניטרליות משחקת לידי המדכא, לעולם לא מסייעת לקרבן. השתיקה מעודדת את המענה, לעולם לא את המעונה. ההיפך מאהבה אינו שנאה, זוהי האדישות", ציטט ברונפמן. "לעולם לא לשכוח, לעולם לא עוד".
המאמר הופק בשיתוף ובחסות לימוד FSU, אשר מקדם מסגרות לימוד פתוחות, פלורליסטיות ודינמיות ברחבי העולם, למען יהודים בני כל הגילאים והרקעים, שלהם שורשים בברית-המועצות לשעבר. כל זאת, תוך אימוץ המסורות היהודיות האינטלקטואליות, התרבותיות והדתיות המעוגנות בחוויה משותפת זאת. המאמר הופק בידי צוות התוכן של JTA.
עוד על "לימוד FSU": www.limmudfsu.org
