טאירובה, אוקראינה, (JTA) – במשך כמה ימים מדי שבוע, נושאים רוחות הים השחור את ניחוח הכוסברה ברחבי העיירה הקטנה השוכנת ליד אודסה.
הניחוח משתלב היטב עם ריחות הבישול של ארוחות הצהריים האוקראיניות המסורתיות במטבחי התושבים בפרוור זה, שרוב תושביו בני מעמד הפועלים. הכוסברה, שכיחה כל כך במזרח התיכוני, היא טעם זר כאן, אורח לא מוכר במטבח האוקראיני המסורתי והתפל.
איך הגיעה הכוסברה ללבה של השכונה האוקראינית הזו?
הכול חלק ממיזם חדשה של יהודי אוקראינה לייצור סחוג תימני, בתקווה לסייע לקהילה לגייס כספים להם היא נחוצה למימון צרכי יהודי האזור בתקופה של מצוקה כלכלית.
בתחילת השנה חנכה הקהילה מפעל ליצור סחוג בתוך דירת מגורים שהוסבה במיוחד לצורך זה. המפעל הזעיר, היחיד מסוגו באוקראינה, ואולי אף במזרח אירופה כולה, מקווה לרכב על גל הפופולריות הגוברת של החומוס כאן. אחרי הכול, מה זה חומוס בלי קצת סחוג?
עד לפני מספר שנים, כך לפי אתר החדשות Depo, חומוס לא היה מוכר כלל באוקראינה. אבל מגמת העלייה בצריכה של הממרח המזרח תיכוני בכל רחבי העולם, לא פסחה גם על מזרח אירופה. "הסחוג מצליח מפני שעד לפני כארבע-חמש שנים, לא היה לתושבי אודסה הלא-יהודים מושג מה זה חומוס", אומר אנטולי קסלמן, ראש סניף ״חסד״ באודסה, ארגון צדקה יהודי מקומי שעומד מאחורי רעיון הקמת מפעל הסחוג. "אבל בשנתיים האחרונות הגיע החומוס לרוב המרכולים במדינה".
מה שהניע את קסלמן להקים את המפעל הם הקשיים הכלכליים הגוברים עימם מתמודדים יהודי אוקראינה.
עלות שירותים בסיסיים כמו גז וחימום התייקרה פי שבעה מאז שנת 2013, כשפרצה המהפכה באוקראינה והמדינה מצאה את עצמה בעימות צבאי מול רוסיה. המצב הכלכלי הקשה הגדיל את מספר הפונים לארגון ״חסד״ בבקשת סיוע, ובה בעת הגביל את יכולתם של התורמים המקומיים לתת כתף ולממן את פעילויות הארגון. מאז 2010, אומר קסלמן, התרומות המקומיות התכווצו בכ-80 אחוזים.
כחובב חומוס ותיק, קסלמן החל לחשוב איך ניתן לחבר בין הנוכחות הגוברת של הממרח בשוק האוקראיני, לבין מצוקות הקהילה היהודית המקומית. "אני אוהב חומוס, אבל חומוס בלי סחוג זה לא זה", אמר קסלמן, שנהג להיעזר בחברים ובני משפחה שביקרו בישראל לקבלת אספקה של סחוג.
הוא הצליח לשכנע איש עסקים מקומי להמיר דירת מגורים בעיירה טאירובה למפעל לסחוג. אחר כך, גייס קסלמן חברי קהילה לעבודה במפעל ומצא רב מקומי, אברהם וולף, שמפקח על הכשרות. המוצר, המשווק תחת השם המאיים "נשיפת הדרקון", מאושר למכירה על ידי משרד הבריאות של אוקראינה.
התוויות המעטרות את צנצנות הסחוג של ״נשיפת הדרקון״ נושאות את דיוקנו של בוריס וולקוב, יהודי מבוגר הנמנה על 5,500 האנשים הנהנים מסיועו של ארגון ״חסד״ באזור אודסה. הוא חובש כיפה ואת פניו מעטר זקן לבן. וולקוב הסכים – אחרי הסתייגויות לא מעטות – לקצר את הזקן לכבוד צילומי הלוגו.
מאז החל המפעל לייצר לפני שישה חודשים, הוא מכר 1,700 צנצנות סחוג במשקל כ-110 גרם, במחיר השווה ל-2.50$ לצנצנת – מחיר גבוה יחסית למדינה שבה המשכורת החודשית החציונית היא כ -400 דולר.
חנויות המתמחות באוכל כשר היו הראשונות שהציבו את המטבל החריף על מדפיהן, אך הפריצה הגדולה הגיעה באוגוסט, כשרשת המרכולים ״קופּיקה״, שלה למעלה מ-70 סניפים ברחבי דרום אוקראינה, הסכימה למכור את הסחוג. המכירות, מספר קסלמן, זינקו באופן דרמטי.
רשת ״קופיקה״ ויתרה על הרווחים ממכירת הסחוג והיא מעבירה את כל תשואותיה על המוצר לארגון ״חסד״, שנהנה מאז מרווח של כמה אלפי דולרים, אשר כבר שימש למימון פעילויות והוצאות רפואיות של 26 ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
הכספים לא היו יכולים להגיע בזמן מתאים יותר. המימון שמעניקים ארגון הג׳וינט (JDC), שבסיסו בארה״ב, ושותפיו באוקראינה עמד בשנה שעברה על כ-50 מיליון דולר – שלושה מיליון דולר פחות מהתקציב השנתי של ״חסד״. סכום הסיוע נמצא בירידה בשנים האחרונות, למרות הגידול בצרכים.
היוזמה באודסה היא חלק ממאמץ רחב יותר של הג׳וינט לעודד את מוטביה באזור להקים מיקרו-מיזמים רווחיים. כמו למשל ספר הבישול של מתכונים מקומיים שפרסם סניף ״חסד״ בקישינב, מולדובה, או החנות לבגדים יד שנייה שנפתחה על ידי הקהילה היהודית בז׳פוריז׳יה שבמזרח אוקראינה.
במפעל הסחוג, דירת שלושה חדרים עם מרפסת המשמשת לצינון סירי הסחוג המהבילים, עובדים קוסטיה אליאבּיב, בן 35 ואלה דונסקיה, בת 32, הסובלים ממוגבלות שכלית ונתמכים על ידי ארגון ״חסד״, יחד עם אמהותיהם, ואורזים את צנצנות המטבל החריף.
"קיבלנו כל כך הרבה מהארגון, זה טוב להחזיר להם טובה", אמרה טניה, בת 59, אמה של אנה. "וזוהי גם הזדמנות להיות יחד עם אנשים במצב שלי. זה מזכיר לי את התקופה שבישלתי עם בני משפחה ושכנים בדירה משותפת בתקופת הקומוניזם".
לדברי לובה, אמו בת ה-71 של קוסטיה, איש מהמתנדבים לא העז לטעום את הסחוג. "אבל", היא אומרת, "זה מריח נהדר".
