ניו יורק (JTA) – שמונה לביבות גורמה צנועות הסעירו באחרונה את עולם הטוויטר היהודי.
בגיליון החג של המגזין Food & Wine שיצא לאחרונה, הופיע מאמר שכותרתו "8 דרכים להכנת לביבות תפוחי האדמה הטובות ביותר שאכלתם אי פעם". אז מה הבעיה? שתיים מהלביבות המהודרות כללו תוספות לא כשרות בעליל.
בלביבה אחת היו שרימפס וקלאמרי, פירות ים שיהודים שומרי כשרות נמנעים מלאכול, ובשנייה היה שילוב של בשר וקרם פרש – ערבוב של חלב ובשר.
הגבתי בציוץ חוזר עם תמונה מהמאמר ושאלתי (בצורה רטורית) מה הביג דיל, לנוכח העובדה שרוב יהודי אמריקה אינם שומרי כשרות ולאור מעמדם הדומיננטי של שפים יהודיים כמו אינה גרטן, שהצורה העדינה שבה הכינה קוקטייל שרימפס גרמה לי להזיל ריר, אף על פי שאני שומרת כשרות (ואכילת פירות ים תגרום לי מיד לתגובה אלרגית).
למרות שאני יהודייה אורתודוקסית והמסורתיות היהודית אינה זרה לי, לא העלתי על דעתי כמה הדים יעורר המאמר בקרב יהודים מכל קשת הזרמים הדתיים, לטוב ולרע.
לא עבר זמן רב ותגובות לציוץ שלי החלו לזרום בהמוניהן: מקצת המגיבים נעלבו מעומק ליבם מנוכחותו של אוכל טרף במתכונים של חג יהודי שכל מהותו עוסקת במאבק בהתבוללות. יש מי ששמח שמגזין אמריקאי חילוני הזכיר בכלל את חנוכה, וחלק לא ידעו מה דעתם בנדון.
בעקבות עשרות הערות מלאות מחשבה ועמית עקשן אחד למקצוע, החלטתי לצאת למשימה עיתונאית ולמצוא את האדם שמאחורי הלביבה השנויה במחלוקת.
מרקוס ג'ייקובס בן ה- 34 הוא שף במסעדת "מארג'יז גריל" שבמרכז ניו אורלינס ומי שעומד מאחורי המתכונים והשיטות להכנת לביבות מסורתיות שהופיעו במגזין Food & Wine. האוכל במארג'יז, אם נצטט את המסעדה עצמה, "שואב השראתו מבר אוכל דרום-מזרח אסיאתי ושפע הרכיבים המקומיים שיש למדינות הדרום שלחופי המפרץ להציע" – והצצה מהירה תגלה שבתפריט יש ייצוג נכבד למנות לא כשרות.
ביום שני דיברתי עם ג'ייקובס שהיה בסידורים של אחר הצהריים. הוא יליד אוהיו שגדל בבית יהודי רפורמי, עבד במטבחים מגיל 14 וחי בניו אורלינס מאז 2009. יש לו גם זקן היפסטרי באורך של חסיד, מה שמוסיף אירוניה נהדרת לעניין.
ג'ייקובס תיאר את הלביבות כ"משהו שלא בהכרח מתאים לאופי המסעדה שלנו", שהיא בעיקר מסעדת ברביקיו שהמנות שלה מתחלפות בהתאם "לרכיבים הטובים שיש כרגע בשוק".
אבל כאשר נפתחה "מארג'יז גריל" לפני שלוש שנים, ב-20 בדצמבר, ג'ייקובס, שותפתו העסקית קייטלין קארני בת ה-35, וטבח יהודי נוסף שהעסיקו, התחילו לטגן לעצמם לביבות כאוכל מנחם ומוכר. הצוות גם העמיד במסעדה חנוכיות כדי לציין את חג החנוכה, וכאשר השמועה התפשטה, כפי שאומר ג'ייקובס, "העניין קיבל חיים משל עצמו".
"כאשר נודע לאנשים שאנחנו מדליקים נרות, אומרים את הברכות ומגישים לביבות, קיבלנו תמיכה עצומה. הקהילה היהודית בניו אורלינס בדרך כלל לא מפותחת", סיפר לי ג'ייקובס ותחושת הקהילתיות שהמסעדה הלא כשרה בעליל התחילה לטפח הייתה מוחשית.
קארני וג'ייקובס גדלו כיהודים – וכמו רוב היהודים, הם מעולם לא שמרו על כשרות.
"אנחנו לא האנשים הכי שומרי מצוות", אומר ג'ייקובס. "אבל אתה מגיע למסעדה עם אווירה לא רשמית ואוכל לביבות, ויש בזה משהו קצת מוכר והרבה נוסטלגיה".
אמנם האוכל בהחלט אינו כשר, אך ג'ייקובס אומר שהמסורת עשתה רבות לבניית הקהילה בניו אורלינס. "אימהות של סטודנטים באוניברסיטת טוליין המקומית התחילו להזמין עשרות לביבות לילדיהם", הוא סיפר.
ג'ייקובס לא היה מודע לכעס שאנשים הביעו בטוויטר אחרי פרסום המתכונים.
"ניו אורלינס היא עיר כל כך לא רשמית מבחינות כה רבות, עד שבעיר עצמה לא נתקלנו בתגובות זועמות. אנחנו לא בית כנסת, אנחנו מסעדה שמגישה שרימפס וסרטנים ורגל חזיר מטוגנת", הוא אומר. "וכל טענה שאנחנו אמורים להיות כשרים [מפספסת את העיקר]."
"אני תמיד מדבר עם אנשים אם הם רוצים לדבר או להתלונן, זה חלק מהעבודה שלי כאדם בענף המסעדנות. אבל אנשים לא צריכים לקחת דברים כל כך קשה. אנחנו לא עושים משהו במטרה להעליב את העם היהודי".
מבחינתי, אם שף יהודי רוצה לעשות אדפטציה ולהתאים מתכונים מסורתיים לתרבות שלו כדי שיערבו לחך החילוני, אז למה לא?
למעשה, סוגיה זו ממחישה את הדיון הישן נושן בשאלה למי שייכות היהדות והמסורות שלה. חנוכה היה במקור קרב עקוב מדם בין מיעוט של מכבים פונדמנטליסטים דתיים לבין רוב הלניסטי שכלל יהודים רבים. למי בסופו של דבר שייכת היהדות כיום – הרוב היהודי החילוני או המיעוט הפונדמנטליסטי הדתי?
אם היהדות היא בראש ובראשונה דת, אז יהודים אורתודוקסים כמוני יטענו בקלות שהם היורשים האמיתיים והבלעדיים של המסורת – ולכן מתנגדי הלביבות צודקים בכך שהם רואים בלביבות שאינן כשרות עלבון.
אבל אם היהדות היא באותה מידה גם תרבות, היסטוריה, אנשים ורעיון, אזי ל-90 אחוזים מהיהודים האמריקאים שאינם אורתודוקסים – שרובם אינם שומרים כשרות – יש הצדקה לגיטימית לא פחות לתבוע בעלות על המורשת היהודית, ובכלל זה לשנות מסורות, גם אם יש מי שייעלב.
על פי ה- American Jewish Population Project, בניו אורלינס רבתי, שממנה יצאו לביבות המחלוקת, חיים כ-15,000 יהודים. בשל גורמים כלכליים ותרבותיים שונים, רוב חברי הקהילה הם יהודים רפורמים או חילונים. כבר בשנת 1842, ציין עיתונאי יהודי שביקר בעיר, כי "למרות שהאווירה הפוליטית כה ליברלית עד כי יהודי יוכל לזכות פה אחד בבחירות לרשות המחוקקת, רק ארבע משפחות שומרות כשרות, רק שתיים שומרות שבת ושני שלישים מהילדים לא עברו ברית מילה". הנדבן הראשון של העיר, ג'ודה טורו, תרם מאות אלפי דולרים למוסדות יהודיים, אך במהלך חייו התעניין לעיתים קרובות יותר בתמיכה בכנסיות מקומיות מאשר בבניית הקהילה היהודית של העיר.
אותה סובלנות שאפיינה את ניו אורלינס אפשרה ליהודים לשגשג באקלים שלעיתים קרובות לא היה ידידותי לזרים ולהשתלב בקלות.
האם העסקה השתלמה?
חנוכה הוא חג מלא סתירות. הוא היה קרב עקוב מדם על נשמתה של היהדות שדרש הריגתם של יהודים אחרים. זהו חג שבו חוגגים התערבות אלוהית והתנגדות להתבוללות – וגם חג שיהודים חילונים רבים חוגגים.
אני יודעת שרבים יזעיפו פנים לנוכח מסקנותיי. אבל באמריקה, התעקשות על הכוונה המקורית של חנוכה תהיה כמו להתעקש שחג המולד האמריקאי נסוב סביב לידתו המקודשת של ישו. אולי זו הייתה הכוונה המקורית, אבל בהחלט לא המנהג הרווח.
על המחברת:
לורה אי. אדקינס היא עורכת הדעות ב-JTA. בעבר הייתה סגנית עורכת הדעות ב-Forward, שם כתבה על נתונים, אורתודוקסיות, יין כשר ובנתה מפות אינטראקטיביות. לורה הייתה גם עורכת של ה- Jewish Insider וסגנית עורכת הבלוגים ב-The Times of Israel. מאמריה הופיעו ב-New York Times, SELF, ה-New York Observer ובמקומות אחרים.
הדעות וההשקפות המובעות במאמר זה הן דעותיה של המחברת והן אינן משקפות בהכרח את השקפות ה-JTA ושל חברת האם שלה, 70 Faces Media.
