(JTA) — לפחות פעמיים ביום, פורצת ניקול נקש בבכי כשהיא חושבת על ההרס שמחולל נגיף קורונה בעיר מילאנו ובקהילה היהודית.
נקש, מורה בתיכון ואם לשניים, מתארת את עצמה כ"אופטימית מטבעה". אבל היום קשה לה לחשוב באופן חיובי, לאחר שאחד מחבריה נפל קורבן למחלה שהתפרצה במילאנו במלוא עוזה בתחילת החודש, ואילצה את איטליה כולה להיכנס להסגר מזה שלושה שבועות.
"אני מריחה סביבי מוות, וזו הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה לי", הסבירה נקש בת ה-48, שפותחת כל יום בחיטוי מלא של דירתה בספריי אלכוהול, גם כאמצעי הגנה וגם כדי להעסיק את עצמה. "זו כמו מלחמה, שבה אנחנו ממשיכים ללכת בזמן שאנשים נופלים סביבנו. אני לא רואה אותם מתים, אבל אני מרגישה את זה, את המוות שנמצא מסביב".
יותר מ-10,000 איש מתו באיטליה לאחר שנדבקו בנגיף COVID-19, מניין המתים הגבוה ביותר מכל מדינה אחרת. כ-800 איש מתים מדי יום מהמגיפה, שהכניעה את מערכת הבריאות המקומית.
אלפים מיהודי איטליה המבודדים והמפוחדים פנו אל מוסדות הקהילה ואל אמצעי התקשורת שלה בחיפוש אחר חבל הצלה ותחושה של סולידריות.
אחד הקורבנות מהשבוע האחרון היה ג'ורג'ו סיניגליה, ידיד של נקש וחבר בקהילה היהודית של מילאנו. סיניגליה היה מהנדס בן 54, ואב לארבעה. שבוע קודם לכן, גבה הנגיף גם את חייו של מיקלה שאמה, מראשי הקהילה.
במגיפה מתו לפחות חמישה מיהודי מילאנו, וכולם נקברו בבית העלמין היהודי של העיר, כך לדברי אלפונסו ארביב, רב הקהילה. גופותיהם של המתים לא עברו טהרה כהכנה לקבורה, כמקובל על פי ההלכה היהודית. "זה פשוט לא בטוח", הסביר ארביב, "ופיקוח נפש חשוב היום יותר מכל דבר אחר".
לדבריו, בימים האחרונים מתו עוד כמה מחברי הקהילה, אף כי עדיין לא ידוע אם מותם הוא תוצאה ישירה של נגיף הקורונה. ארביב הוסיף ואמר כי בין חברי הקהילה האחרים שנדבקו, יש כמה שנלחמים על חייהם.
בשבוע שעבר, הוכתה איטליה בתדהמה בעקבות פרסום תמונות של משאיות צבאיות המובילות גופות לשריפה בעיר ברגאמו שבצפון המדינה. לדברי ארביב, התמונות עוררו צמרמורת בעיקר בקרב יהודי איטליה, שכן היהדות אוסרת על שריפת גופות. "בינתיים הצלחנו להימנע מכך, משום שקבורה עדיין מותרת בתנאים מסוימים, אבל אם מניין המתים ימשיך לטפס, אנחנו חוששים שזה כבר לא יהיה אפשרי", הוא אמר.
גם הלוויות נערכות בימים אלה בתנאים מגבילים מאוד ורק עשרה אבלים מורשים להשתתף מתוך המשפחה הקרובה ביותר. מנהגי אבלות כמו שבעה וניחום אבלים אינם אפשריים עוד, משום שכל המדינה נמצאת בהסגר.
"לאבד אדם יקר ללא שום אפשרות להיפרד ממנו זה כאב נורא", אמרה סטפניה שאמה, בתו של מנהיג הקהילה המנוח ממילאנו, בראיון שפורסם ביום חמישי בטיימס אוף ישראל. "אבי מת לבד, ואני לא יכולה אפילו לנחם את אימא שלי".
אמה, ויוויאן, יושבת ספונה בביתה, ושומרת על קשר עם קרובי משפחתה באמצעות שיחות וידיאו.
המחשבה על כך שגורלה יהיה זהה לזה של שאמה מעוררת חלחלה בלבה של ליליאנה סגרא בת ה-89, חברת סנאט מאזור מילאנו וניצולת שואה.
"אני חייבת לומר את האמת, המחשבה על כך שאמות לבד מפחידה אותי יותר מכל דבר אחר", סיפרה ביום שלישי לאתר היהודי-איטלקי ״מוקד״. "כבר שמעתי על רבים שמתו לבד, אבל לא עלה בדעתי שגם אני אהיה בקו החזית".
מילו חצבני, נשיא הקהילה היהודית של מילאנו, עמותה המייצגת את רוב המוסדות היהודיים בעיר, סיפר בראיון ל-JTA שהוא מרגיש "חסר אונים, ללא יכולת לעזור לאנשים שעליהם אני אחראי, וזו תחושה קשה מאוד". "מעשית, אינני יכול לעשות דבר, כי אסור לי לצאת מהבית. המצב קשה מאוד".
הקהילה במילאנו הצליחה לארגן סיוע לקשישים שנותרו בגפם, כולל משלוח מצרכים ותרופות היישר לבתיהם. כמו כן, רתמו לטובת העניין פלטפורמות של שיחות וידיאו ושירותי סטרימינג, כדי לשמר את תחושת הקהילתיות.
ארביב מעביר מדי יום לעשרות צופים שיעורי תורה בפייסבוק. בכל פעם שמי מחברי הקהילה הולך לעולמו, הוא מקדיש את השיעור הבא לנפטר, וסופד לו בזמן שהצופים מוסיפים דברי הספד משלהם בתגובות.
אתר האינטרנט של הקהילה היהודית במילאנו, Mosaico, פרסם הספד על כל חבר בקהילה שנפל קורבן למגיפה, והזמין את הקוראים להוסיף תגובות. דברי ההספד על סיניגליה, המהנדס, קיבלו מעל מאתיים תגובות, בהן מצד חבריו הקרובים שנזכרו ברגעים שחלקו עמו. מילות עידוד ונחמה נשלחו לאלמנתו ולילדיו.
"אני לא חסיד גדול של פייסבוק ושל תקשורת מקוונת, אני מהדור הישן, במיוחד כשמדובר בתנחומים", אמר חצבני, "אבל כרגע אין לנו דרך אחרת להתאבל ביחד חוץ מאשר באינטרנט. וזו התוצאה".
"בתקופה קשה כל כך של בדידות ושל בידוד חברתי", האתר אמור לספק תחושה של "קרבה רגשית ושל שותפות גורל", אמרה פיונה דיוואן, העורכת ראשית של Bet Magazine, אתר אינטרנט ודו-ירחון יהודי המתפרסם במילאנו. "כשאין אפשרות לחיבוקים, להתכנסויות חברתיות ואפילו לקבורה של יקיריך, לא נשאר דבר חוץ מהמילה הכתובה", הוסיפה.
נקש, המורה, מאזינה לשיעורים שמלמד בנדטו קארוצ'י ויטרבי, רב וסופר מרומא.
"הוא מעביר שיעורים מאלפים שמהדהדים בלבי ומעניקים לי את הכוח להמשיך", הסבירה.
ילדיה, בני שמונה ועשר, לומדים בבית ספר יהודי במילאנו, La Scuola Ebraica, ובו כ-500 תלמידים. כמו רוב בתי הספר באיטליה, גם הוא עבר ללמידה מרחוק, אבל "קשה מאוד לתלמידים להתרכז", סיפרה נקש, שמלמדת מרחוק גם משפטים וכלכלה בבית ספר אחר.
ב-9 במרס, מאות יהודים איטלקים התחברו לשידור חי בפלטפורמת זום של קריאה במגילת אסתר לכבוד פורים. הרב אריאל פינצי מנאפולי קרא במגילה תוך ישיבה על ספה בסגנון הבארוק, כנראה בביתו. משתתפים מכל רחבי איטליה השאירו בתיבת הצ'אט מילות עידוד מנחמות.
"זה היה רגע רב עוצמה. כולנו ישבנו בבתים שלנו, ובכל זאת הייתה לנו תחושה אמיתית של קהילה", הסביר אדם שמולביץ', מעיתונאי ״מוקד״. האתר, שנוסד בשנת 2009, הפך לאמצעי התקשורת המרכזי עבור משקי בית רבים שנותרו מבודדים ואבלים בימים הקשים של משבר הקורונה.
בעקבות הסגר, האתר הגביר את תפוקת הכתבות שלו ואף השיק מהדורות וידיאו המועברות בשידור חי בפייסבוק. כמו כן, מפיקים ב״מוקד״ לפחות שלושה ניוזלטרים ביום, עם תוכן שיוצרים כמאה עיתונאים ובעלי טורים, וכן מגזין ועיתון ילדים חודשי.
"בהתחלה זה היה נראה רחוק, ועכשיו זה הולך ומתקרב, זה ממש קרוב אלינו", תיאר דניאל רייכל, עיתונאי המתגורר במילאנו ואחד מחמשת אנשי הצוות הקבועים של האתר.
יהודי איטליה מתחברים זה לזה באמצעות אתרי האינטרנט הקהילתיים, אמצעי התקשורת והדרשות המועברות בסטרימינג, אבל גם "באמצעות קבוצות הווטסאפ המשפחתיות", הוסיף ואמר. משפחתו של רייכל, המפוזרת באיטליה ובישראל, פתחה לראשונה קבוצת ווטסאפ משלה כדי להישאר בקשר בזמן המשבר.
אבל לרייכל בן ה-33 יש מעט מאוד זמן לשמור על קשר עם משפחתו. לדבריו, העיתונאים שעובדים עמו באתר מתעוררים בימים אלה עם שחר ועובדים עד 22:30 בלילה. "מוטלת עלינו אחריות גדולה גם בימים כתיקונם, אבל היום היא כפולה ומכופלת: אנחנו צריכים לספק מידע, כמובן, אבל גם לעודד, לפעמים לשמש הסחת דעת, להיאבק בבדידות, לעורר השראה ולהילחם בפייק ניוז", הסביר רייכל. "ואנחנו גם גלגל הצלה, אנחנו נוכחים בחייהם של אנשים שמרגישים פתאום גלמודים מאוד".
