(JTA) – למרות המגבלות והחששות מגל הקורונה החדש שפוקד את רומניה, התקבצו עשרות מחברי הקהילה היהודית השבוע לחלוק כבוד אחרון לאאורל ויינר, מנהיגה הוותיק של קהילת יהודי רומניה וחבר הפרלמנט היחיד במדינה, שנפטר ביום ראשון בגיל 89. ויינר נקבר בטקס צבאי ובנוכחות בכירים מהמערכת הפוליטית בבית הקברות היהודי שבבוקרשט.
בנוסף להנהגת יהודי רומניה, ויינר גם שירת שלוש קדנציות בפרלמנט הרומני, שם יצר קשרים הדוקים עם פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. הוא אפילו התיידד עם קורנליו ואדים טודור, אנטישמי קולני, משורר החצר של הדיקטטור הקומוניסטי ניקולאי צ'אושסקו, שהפך למנהיג המפלגה הלאומנית של רומניה.
"הוא הכיר על בשרו רדיפה אנטישמית ושנאה מצד אלו הסובבים אותו", אמר דויד סרנגה, שגריר ישראל ברומניה בהלוויה. "עם זאת, למרות כל הסבל, הוא בחר לחיות ברוח האהבה".
ויינר, בן שביעי למשפחת סוחרים, נולד בשטעטל סטפנסטי שבצפון מזרח רומניה בשנת 1932, בתקופה שבה מספר היהודים שחיו בגבולות המדינה התקרב ל-800,000. הוא שרד את זוועות המאה ה-20 וחווה על בשרו את הצניחה הדמוגרפית הדרמטית של הקהילה, שמונה היום פחות מ-10,000 יהודים.
"עם מותו, אנחנו נפרדים מעידן", אמר גילברט סאים, חבר בולט בקהילה ואחד מבעלי התפילה בבית הכנסת קורל בבוקרשט.
ויינר נתקל לראשונה באנטישמיות הממסדית ברומניה כשהיה ילד בן תשע והיה עד לביקור של אנשי יחידת העילית של 'משמר הברזל' האנטישמית האכזרית, שהודיעו לאביו על החרמה מיידית של כל רכושו, מתוקף החלת מה שנקראו אז חוקי הרומניזציה.
"הוא נשבר", נזכר ויינר בראיון שהעניק לפני שנה. אמו נטלה את המושכות וניהלה את משק הבית, והילדים החלו לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. למרות כל הקשיים, כל בני המשפחה זכו לחינוך טוב, שמאוחר יותר אפשר לילד הצעיר אאורל לנהל קריירה מצליחה ככלכלן תחת השלטון הקומוניסטי.
כשהחל עידן הדמוקרטיה בשנת 1990, מונה ויינר, בזכות את ניסיונו המקצועי וקשריו, לסגן יו"ר לשכת המסחר הרומנית. ב-2004, כשהיה בן 73 וכבר היה מוכן לפרישה, הוא נבחר לפרלמנט כנציג יהודי רומניה. שנה אחר כך נבחר ויינר לראש הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, תפקיד אותו מילא עד לפרישתו בשנה שעברה.
הקהילה היהודית שהנהיג הייתה שונה לחלוטין מהקהילה התוססת שהכיר בילדותו. כמחצית מהיהודים שחיו ברומני נרצחו על ידי הנאצים, הרומנים וההונגרים. רוב הניצולים, ובהם אחיו של ויינר, בחרו אחרי המלחמה להימלט מהאפליה, הדיכוי והעוני שכפה המשטר הקומוניסטי, והיגרו לישראל, לארה״ב או למערב אירופה.
"אני הייתי הציוני היחיד במשפחה, ואני היחיד שלא עלה לישראל", אמר ויינר בראיון בשנה שעברה. נסיבות פוליטיות ויד הגורל ניפצו את חלומו לעלות למדינת ישראל. כנער, הוא היה חבר בתנועת הנוער הציונית 'דרור הבונים' והצטרף לקיבוץ שהוקם ברומניה לחוף הים השחור לצורך אימונים שקדמו לעליה ארצה. "חיינו חיים קולקטיביים תוך עבודה בפריקת עצים מאוניות בנמל", ספר ויינר. כשהגיעה לבסוף האוניה שהייתה אמורה להפליג איתם לישראל, תפסה את מקומם קבוצה של יהודים קומוניסטים והותירה את ויינר וחבריו על החוף. זמן קצר לאחר מכן הוציאו הרשויות הקומוניסטיות צו האוסר הגירה של יהודים, וכך נאלץ ויינר לוותר על חלומו לעלות לישראל.
"השלמתי עם גורלי", הוא אמר עשרות שנים אחר כך.
כמנהיג יהודי רומניה, ויינר היה אחראי על קהילה מזדקנת ומתכווצת של פחות מ-10,000 יהודים, אך גם על 86 בתי כנסת ועל למעלה מ-850 בתי קברות, הפזורים בכל רחבי רומניה, חלקם בכפרים נידחים שבהם הקהילות חדלו להתקיים כבר מזמן.
"המשמעות היא מעט אנשים והרבה מחויבויות״, הוא אמר בדיעבד על המשימה שנטל על עצמו.
ויינר השתמש בכישוריו הדיפלומטיים ובכריזמה הטבעית שלו כדי לארגן גופים יהודיים בינלאומיים, דוגמת הג׳וינט, לפניה משותפת לממשלת רומניה בבקשה לממן שיפוץ של כמה בתי כנסת ובתי קברות, רבים מהם במצב רעוע או על סף התמוטטות.
"יש דוגמאות רבות: בית הכנסת קורל בבוקרשט, בתי הכנסת באוראדיה ובטימישוארה״, אמר ויינר על המונומנטים האיקונים ביותר ששופצו במהלך כהונתו. "הם היו העדות הטובה ביותר לכך שיהודי רומניה תרמו רבות למורשת המדינה".
ויינר היה גם זה שעמד מאחורי הפיכתם של מבני בתי כנסת למרכזי תרבות יהודיים, המשרתים יותר ויותר רומנים לא יהודים, צעד שסייע לשמר את תשתיות הקהילה באותם חלקים במדינה שבהם חיים יהודיים אינם קיימים עוד.
למרות ניסיונו המר עם אנטישמיות בארצו, ויינר נודע ביכולתו לסלוח ובאופטימיות הטבועה בו ובחר תמיד לראות את חצי הכוס המלאה. בשנת 2020, בטקס להנצחת פוגרום בוקרשט בשנת 1941, הוא דיבר בזהירות על תוצאות של מחקר חדש שגילה כי בקרב הציבור הרומני רווחות תפיסות שליליות של יהודים. ויינר ציין כי לצד התוצאות המדאיגות של הסקר, ראוי גם להתבונן בעובדה שמספר גדל והולך של רומנים לא-יהודים משתתפים באירועים דוגמת הכינוס בו נאם, תופעה שלדעתו מהווה עדות לכך שהאנטישמיות מתפוגגת בחלקים משמעותיים בחברה הרומנית.
היו לו יחסים מצוינים עם המיעוט הגרמני ברומניה ועם שגרירי גרמניה בבוקרשט לאורך השנים. בשנים האחרונות, ויינר גינה שוב ושוב את דבריהם של מספר מנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שכינו את נשיא רומניה, קלאוס יוהאניס, נאצי בגלל מוצאו הגרמני.
אובידיו גאנט, שמייצג את המיעוט הגרמני בפרלמנט הרומני, ומי שהיה עמיתו של ויינר בקבוצת המיעוטים הפרלמנטרית במשך למעלה מעשור, אמר בהלוויה כי "התרשם עמוקות" מהאופן שבו ויינר, כניצול שואה, גילה אהדה לגרמנים ברומניה. "המיעוט הגרמני מוקיר תודה לויינר על הדרך הייחודית שבה הוא הגן עלינו כשהיינו נתונים להתקפות פומביות גסות", אמר גאנט.
באחת מהופעותיו הפומביות האחרונות, הביעו ויינר ויורשו כראש הקהילה, סילביו וקסלר, דאגה מכניסתה של מפלגת 'הברית לאיחוד הרומנים' (AUR) לפרלמנט הרומני. המפלגה הלאומנית פופוליסטית זכתה ב-9% מהקולות בבחירות בדצמבר 2020. חלק ממנהיגיה שיבחו דמויות אנטישמיות היסטוריות וחברים בממשלתו של מרשל יון אנטונסקו, שהייתה אחראית למספר מעשי טבח ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, וספגו גינויים מהשגרירות הישראלית וממנהיגים בחברה הרומנית. מנהיג ה-AUR, ג'ורג' סימיון, השתתף בהלווייתו של ויינר ביום שלישי.
בשנה האחרונה יצאו מנהיגי הקהילה היהודית ברומניה נגד ההתפרצות המחודשת של דעות קדומות אנטישמיות בשיח הציבורי – כמו האשמת היהודים בהשתלטות הסובייטים על המדינה – לאחר שווקסלר תמך בחוק שימנע מפשיסטים לשעבר לקבל פיצויים על שנרדפו על ידי המשטר הקומוניסטי.
כשנשאל בראיון בשנה שעברה על אנטישמיות ברומניה, ויינר הזהיר מפני הגזמות. "לדוגמה, כמה בתי קברות הושחתו לאחרונה, ובוודאי יש כמה גורמים קיצוניים בכל חברה; אבל, באופן כללי, אדם יכול לנוח על משכבו בבטחה בבית קברות יהודי", אמר.
"יש סטיות, כן, אבל אנחנו לא צריכים לראות בזה את סוף העולם או להגיד שברומניה יש אנטישמיות אכזרית", סיכם ויינר.
כשדיבר על עתידה של יהדות רומניה, הציג ויינר גישה מציאותית. "מספר היהודים נמצא בירידה מתמדת, והחוקים הדמוגרפיים יהיו אלה שיאמרו את המילה האחרונה, אבל תמיד יהיה גרעין שיפעל לשמר את מה שהיה לנו ואת כל מה שזה אומר".
לויינר לא היו לא ילדים. הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה, אנט ויינר. אחד מאחייניו הישראלים השתתף בהלוויה.
