טיביליסי, גאורגיה (JTA) – תקיעת שופר, פעמוני כנסייה וקריאת מואזין פתחו את תפילת יום ראשון בקתדרלת השלום בטיביליסי, גאורגיה, ביום חמים של חודש יוני. היו שם קטורת, אש ודרשות של רב, כומר ואימאם. התפילה הסתיימה בהכנסת ספר תורה שהגיע זה עתה מחיפה בבית הכנסת, אחד משלושת בתי התפילה המרכיבים את הניסוי האידיאליסטי, אולי נאיבי, הזה בשיתוף פעולה בין-דתי.
היה זה שיאו של סוף שבוע גדוש פעילות במתחם שהיה בעבר מחסן חסר ייחוד וכעת משמש כמשכנה של קתדרלת השלום. התפילות הראשונות נערכו הן במסגד מסג'יד א-סלאם והן בבית הכנסת השלום.
לנוכח העלייה באנטישמיות ובאסלאמופוביה בגאורגיה, קתדרלת השלום היא סמל נדיר לאפשרות של דו-קיום. קתדרלת השלום, המכונה לעיתים "פרויקט השלום", היא התשובה של ההגמון מלחאז סונגולשווילי לסדרה של תקריות אנטישמיות, אנטי מוסלמיות והומופוביות שפקדו את גיאורגיה בין השנים 2013-2015.
סונגולשווילי, הגמון העיר של הכנסייה הבפטיסטית האוונגלית של גאורגיה ופרופסור לתיאולוגיה השוואתית באוניברסיטה הממלכתית על שם איליה בטיביליסי, מסביר שזו הדרך שלו "להגיב לכיעור באמצעות יופי". הוא הפך את הכנסייה שלו לבניין המאכלס בתי תפילה לכל שלוש הדתות האברהמיות. בנוסף למסגד, בית כנסת וכנסייה, יש במבנה גם מרחב לדיאלוג בין-דתי, וכן ספרייה בין-דתית לילדים ולמבוגרים.
"באמצעות האחווה שלנו…אני מקווה שנלמד אחד מניסיונו הרוחני של השני ונעודד זה את זה להעמיק את הבנתנו על בני אדם מאמינים ועל בני אדם החיים על פני כדור הארץ הנפלא הזה", אמר סוגנולשווילי.
הגאורגים מתגאים בפתיחות הדתית שלהם כלפי הקהילה היהודית ומדגישים כי לכל אורך ההיסטוריה הייתה גיאורגיה ידועה בכך שלא סבלה מגלי האנטישמיות הקשים שאפיינו את היחס ליהודים במדינות אחרות בסביבתה. אולם רן גידור, ששימש עד לאחרונה שגריר ישראל בגאורגיה, חושש כי האנטישמיות שמרימה את ראשה כעת בגאורגיה עלולה לשים קץ לקשרים הטובים שמהם נהנו היהודים עם שכניהם לאורך השנים.
בשנת 2013, התפרצו אנטישמים לטקס הדלקת נרות חנוכה בכיכר ציבורית. ב-2018 נרצח פעיל זכויות אדם יהודי גיאורגי ועדי ראייה דיווחו כי התוקפים הטיחו קללות אנטישמיות לעברו. גידור אומר כי ילדים יהודים כבר אינם מרגישים בנוח להסתובב עם כיפה על הראש, וכי בשנתיים האחרונות אנשי דת רמי דרג בכנסייה האורתודוקסית הגאורגית – הדת השלטת במדינה – נשאו "דרשות אנטישמיות בוטות" והעלו אותן ל-YouTube.
אמנם הוא אינו חושב שהבעיה יוצאת כיום מכלל שליטה, אולם, לדברי גידור, "אם העניינים ימשיכו במסלול הזה, בעוד 10 שנים זו תהיה בעיה".
מעבר למסר האחווה הבין-דתית, קתדרלת השלום בטיבליסי גם נותנת מענה לקהילה היהודית הליברלית של גיאורגיה, אשר עד כה לא הצליחה למצוא את מקומה במדינה.
"קשה מאוד למצוא כאן משהו אם מתעניינים ביהדות שאינה חב"ד ואינה קשורה לבתי כנסת אורתודוקסים", אמרה ורוניקה פרדמן, סטודנטית מטיבלסי ופעילה בשלל ארגונים יהודיים בעיר.
הקהילה היהודית בגאורגיה היא בת 2,600 שנים. זו קהילה בעלת תרבות עשירה ומגוונת, אולם כיום היא שסועה ומידלדלת בעקבות עלייתם של יהודים רבים לישראל בגלי עלייה מאז שנות השבעים. האוכלוסייה היהודית בגאורגיה מנתה בעבר 80,000 נפש, עם חמישה בתי כנסת פעילים בטיביליסי, אך כיום נותרו בה כ-3,000 יהודים בלבד, רבים מהם מבוגרים.
גאורגיה, השוכנת על צומת דרכים בין אירופה לאסיה וגובלת בהרי הקווקז והים הכספי, היא מדינה למודת קרבות ואיומים. בגלל מיקומה האסטרטגי, היא עמדה משך השנים מול איומי פלישה מתמידים מצד המונגולים, העותומנים, הפרסים, הרוסים ואחרים. בדומה לאוקראינה, גאורגיה שואפת להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, אולם היא גם צופה בתגובתה האלימה של רוסיה ובפלישתה לאוקראינה, וחוששת מגורל דומה.
על פי האמונה הרווחת, יהודים הגיעו לגאורגיה במאה השישית לפני הספירה, לאחר חורבן בית ראשון. הגאורגים, שאינם אשכנזים ואינם ספרדים, גאים במסורות ובמנהגים שלהם. השפעות ספרדיות הגיעו מאוחר יותר, דרך האימפריה העותומנית במאה ה-17, ויהודים אשכנזים מרוסיה הגיעו לגיאורגיה רק במאה ה-19.
קתדרלת השלום, שנוסדה בשנת 1867 בתור הכנסייה הבפטיסטית הראשונה של טיביליסי, משמשת כיום ככנסיית האם של הכנסייה הבפטיסטית האוונגלית של גאורגיה. תחת הנהגתו של סוגנולשווילי, היא אימצה עמדות לא פופולריות כאשר תמכה בנשים ובמיעוטים מדוכאים שהובילו להטרדות ולאלימות. סוגנולשווילי הסמיך נשים לשמש בתפקידי כמורה וכן אירח והעניק מקלט לקהילות מוסלמיות. הוא גם אימץ את הקהילה הלהטב"קית במדינה שבה תמיכה כזו עלולה להיות גזר דין מוות.
עמדות אלה גבו מחיר מסונגולשווילי, שהיה בעבר הארכיהגמון של הכנסייה הבפטיסיטית של גאורגיה. הוא הורד בשנת 2013 לדרגת הגמון העיר טיביליסי בשל התייצבותו נגד הומופוביה ואסלאמופוביה.
ההגמון, בסנדלים שהפכו לסימן ההיכר שלו, זקן לבן, ושיער משוך לאחור בקוקו, מזכיר באופן מדהים את דמבלדור מסרטי הארי פוטר. הוא מכנה עצמו "משוגע" בשל העמדות שהוא נוקט ומצהיר כי הוא מחפש "אנשים משוגעים" כמוהו. הוא התרגש כשמצא כומר בגרמניה, גרגור הוברג, שהיה חלוץ במודל דומה, ואשר הקים בברלין ב-2011 את "בית האחד" (The House of One) ביחד עם שותפים מוסלמים ויהודים.
קתדרלת השלום ו"בית האחד" עובדים בשיתוף פעולה: "בית האחד" סיפק את ספר התורה שהביא הרב גולן בן-חורין, רב רפורמי מחיפה שעומד בראש שלוחת "בית האחד" ישראל, המכונה "גן האחד".
"מה שאנו עדים לו הוא מעשה לא פשוט", אמר בן-חורין, בהתייחסו לקתדרלת השלום במהלך הדרשה. "זהו חזון של עולם טוב יותר".
ללה ציצואשווילי היא אחת מחברות הקהילה היהודית המנסה לשמר את המסורת היהודית בגיאורגיה. ציצואשווילי היא אוצרת בגלריה הלאומית בטיביליסי והתמחתה במוזיאון ההרמיטאז' ברוסיה. היא כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על האמן היהודי הגאורגי שלום קובושווילי, אוטודידקט שצייר זיכרונות מהקהילה היהודית בתקופת ילדותו. כעת היא משמרת את מה שנותר.
ציצואשווילי היא אחת מבין ששת השמשים המשרתים בבית הכנסת בקתדרלת השלום. כיום הם עובדים יחד כדי לכתוב אמנה לבית הכנסת הקובעת כיצד ייעשה בו שימוש.
"זו הזדמנות מדהימה להיות חלק מנס", אמרה ציצואשווילי, שהשתתפה גם בטקס הבדלה בתום השבת בערב שלפני הכנסת ספר התורה – שנערך לראשונה בבית הכנסת. משפחתה הלכה לבית כנסת אורתודוקסי בחגים. "זה חלום להיות חלק ממודל יוצא דופן כזה".
שמשית נוספת היא קטי צ'יקווילדזה, אשר כמו צעירים רבים בגאורגיה איבדה את הקשר למסורת היהודית של משפחתה במהלך עשרות שנים של דיכוי סובייטי. סבא-רבא שלה מצד אמה היה רב גאורגי, אבל הוא וסבתא-רבתא שלה מתו בהולודומור – הרעב הגדול, בתחילת שנות השלושים, בתקופת סטלין. צ'יקווילדזה ידעה מעט על עברה, עד אשר השתתפה בטיול במסגרת פרויקט תגלית וטעמה לראשונה מנהגים, טקסים ומצוות יהודיים.
"זה היה כאילו גל היכה בי", היא אמרה.
כיום, היא מנהלת את הלל טיביליסי, וכמו ציצואשווילי היא מרגישה שליחות בקהילה היהודית בגאורגיה. היא מתכננת להישאר ולא לעלות לישראל, כפי שעושים רוב חבריה היהודים. עד להקמת קתדרלת השלום, הסניף המקומי של הלל אינטרנשיונל – שמפעיל מרכזים לצעירים יהודיים באוניברסיטאות אמריקאיות ובערים ברחבי העולם – היה אחד המוסדות היחידים שקיבלו גם את מי שאינו נחשב ליהודי על פי ההלכה.
שבוע לפני הגעת ספר התורה, קבוצת סטודנטים התכנסה לפיקניק באגם ליסי המשקיף על עיר הבירה. ערמות חצ'פורי, מאפה גאורגי קלאסי של בצק ממולא גבינה, ניצבו לצד המשקאות. לאחר התכנסות, הם יצרו מעגל בין העצים לטקס הבדלה מוזיקלי בהובלת קטי ובעלה, מישה גריששווילי, עם בנם וביתם הקטנים לצידם. הם סיימו, כמנהג יהודים ברחבי העולם, בברכת שבוע טוב ששרו בעברית, אנגלית וגאורגית ("קטילי קבירה"), לפני שמיהרו למכוניותיהם כיוון שהשמיים התקדרו בענני סערה.
בין הסטודנטים הייתה פרדמן, שהסבא שלה עבד בסוכנות היהודית. היא פעילה בארגונים יהודיים רבים, ומקווה כי זרם של צעירים יהודים מבלרוס ואוקראינה – הנמלטים מהמלחמה או מהממשלה הרודנית של בלרוס – יעזרו לקהילה היהודית הליברלית הגאורגית להתחזק. היא מתכננת לבקר בישראל, אבל מאמינה שבסופו של דבר היא תחזור לגאורגיה.
כאשר תפילת יום ראשון בכנסייה מתקרבת לסיומה, נפתחו דלתות הקתדרלה. ספר התורה היה מונח על שולחן בחוץ, מתחת לטלית שהחזיקו השמשים. בן-חורין קרא מספר פסוקים ולאחר מכן החזיר את הספר למארז המתכת הספרדי. השמשים נשאו את ספר התורה בתהלוכה לאורך הכנסייה, עברו את המסגד, ופסעו לתוך בית הכנסת, וספר התורה עבר בין חברי הקהילה. עבור חלק מהנוצרים והמוסלמים שנכחו בטקס, זו הייתה הפעם הראשונה שראו ספר תורה.
"כל הטקס – זה היה כמו חלום שרציתי לא להתעורר ממנו. הוא נכנס ישר ללב", אמר מוסטפה שאהין, תומך מוסלמי בבית האחד מברלין שמעולם לא פגש רב או ראה בעבר ספר תורה. "אנו רואים שכל האנשים חולקים אותו רעיון, יהודים, נוצרים ומוסלמים: שלום".
סלומה קומלשווילי, צעירה נוצרייה שהשתתפה בטקס, אמרה על קתדרלת השלום: "לדעתי זה מדהים שאנשים מדתות שונות מנסים לדבר זה עם זה ולנסות להיות חברים". אך היא מודה שסונגולשווילי הוא חריג. "גאורגיה היא מדינה נוצרית אורתודוקסית, ועבור רוב הגאורגים זה כנראה מוזר", היא אומרת. "אבל אני חושבת שזה מאוד יפה".
סונגולשווילי לא מתכוון לוותר על חלומו. "אני לא המשוגע היחיד בעולם". הוא אומר ומוסיף: "יש לי עדיין אמונה באלוהים ואמונה באנושות. בלעדיהם, אינני חושב שאוכל לחיות במדינה הזו".
