(New York Jewish Week) — בתחילת החודש שודר בארצות הברית הפרק האחרון בעונה הרביעית של "גברת מייזל המופלאה", אבל אם אתם עדיין לא ממש מוכנים להיפרד ממידג' ומשאר החבורה היהודית שלה, אתרי הצילום האמיתיים של הסדרה ברחבי מנהטן נמצאים כעת במרחק נסיעה קצרה ברכב אספנות.
הסיור "בעקבות גברת מייזל המופלאה" הוא יוזמה של חברת On Location Tours — שלוקחת את מעריצי סדרת הלהיט של אמזון לשבעה מאתרי צילום של הסדרה — והוא נולד בשלהי 2019 כסיור אוטובוס. לאחר הפוגה ארוכה בשיאה של המגיפה, חזר הסיור לרחובות — אבל הפעם בשברולט בל אייר משנת 1957. השברולט עצמה כיכבה בעונה השנייה של הסדרה, כששימשה את אביה של מידג', אייב וייסמן, וכיכבה בפרק בו נוסעת המשפחה לנופש בקטסקילס.
על פי עלון המידע של On Location Tours, תמורת $150 לאדם תקבלו עד שלושה מושבים ברכב האספנות. "תוכלו לנסוע בסטייל במנהטן, ליהנות מהמראות ולקבל הצצה ממקור ראשון אל כמה מהאתרים שבהם התעוררו לחיים הדמויות האהובות עליכם!" מבטיחה החברה. (ובאותה נשימה הם מקפידים להזכיר שהסיור "בעקבות גברת מייזל המופלאה" אינו מזוהה, מסונף או קשור בשום צורה לסדרה עצמה או לאולפני אמזון, ושהשם "גברת מייזל המופלאה" הוא סימן מסחרי רשום של אמזון).
למען התחקיר העיתונאי, תפסתי לעצמי מושב במכונית וזכיתי בהצצה אל הסיור המדובר.
אחת התחנות היא גאסלייט קפה המקורי, ברחוב מקדוגל שבגרניץ' וילג', שם פוצחת מידג' בקריירה שלה כקומיקאית. בית הקפה פעל אמנם רק בשנים 1958-1971 — כיום זה בר קוקטיילים מסוגנן בשם The Up & Up — אך השכונה כולה עמוסה מועדוני סטנדאפ, בהם גם Comedy Cellar ו-Village Underground, שם מקבלים היום קומיקאים מתחילים את ההזדמנות הראשונה שלהם, לצד ותיקים שממלאים אולמות.
אתרים נוספים בסיור כוללים את Caffe Reggio (ברחוב מקדוגל 119), שם הגיש המהגר האיטלקי דומניקו פאריזי את הקפוצ'ינו הראשון לתושבי אמריקה — ושבו אייב וייסמן (טוני שלהוב) נפגש עם עורך הדין שלו כשהסתבך עם בל לאבס.
הלאה, אל Music Inn (ברחוב 4 מערב 169), חנות שבה יכולים הלקוחות לפשפש בין תקליטי וינטג' למבחר של כלי מיתר, ובה שמע לראשונה ג'ואל (מייקל זיגן) את הסטנדאפ של מידג' על גבי תקליט; ומשם אל Lutzi's Butcher Shop (צולם ב-Albanese Meat and Poultry, רחוב אליזבת' 238), לשם נכנסה מידג' בפרק הבכורה כדי לעשות קניות לארוחה מפסקת של יום כיפור, וצעקה, "השגנו את הרב!"
תחנות נוספות כוללות את הדיינר הבדיוני City Spoon (צולם ב-La Bonbonniere, בשדרה השמינית 28), שם ישבו מידג' וג'ואל לאכול אחרי החתונה, וגם שער הניצחון המפורסם בוושינגטון סקוור פארק, המשמש תפאורת רקע לשלל סרטים וסדרות טלוויזיה. בעונה הראשונה של "גברת מייזל", מידג' נקלעה ליד השער למחאה חברתית בהנהגת ג'יין ג'ייקובס (אליסון סמית') — אקטיביסטית אמיתית שהקדישה חלק ניכר משנות החמישים והשישים להגנה על גרניץ' וילג' מתוכניות הפיתוח השאפתניות של מתכנן הערים רוברט מוזס. באותו פרק, מידג' חטפה את המיקרופון בהפגנה, ואמרה, "נקלעתי במקרה לעצרת הזו, ושאלתי את עצמי, 'כל כך הרבה נשים במקום אחד… מוכרים פה גרביונים שניים במחיר אחד?"
הסיור אינו כולל שניים מהאתרים היהודיים שמככבים בסדרה, בהם המרכז היהודי איסט מידווד שבברוקלין, שמופיע בכמה מהפרקים כחלל הפנים בבית הכנסת שמשמש את המשפחה.
בסדרה מככבת גם המעדנייה האיקונית Stage Deli, בשדרה השביעית פינת רחוב 54, שם קיימו מידג' וסוזי (אלכס בורסטין) את פגישות העבודה שלהן תוך כדי אכילת כריכי פסטרמי וחמוצים. למרבה הצער, המעדנייה שייסד ב-1937 המהגר היהודי הרוסי מקס אסנאס נסגרה ב-2012.
לדברי המדריכה (והשחקנית החובבת, אלא מה?) סטפני ווינדלנד— שהגיעה לבושה במעיל, שמלה, כובע וכפפות נוסח שנות החמישים — הסיור לא נסוב רק סביב האתרים, כי חלק גדול מהכיף הוא גם בנסיעה עצמה. היא סיפרה לי שהחלק האהוב עליה בסיור הוא המבטים שמקבלים המשתתפים מהעוברים ושבים. "היא גורמת לאנשים להרגיש כמו ידוענים", אמרה ווינדלנד על המכונית, שמושכת תשומת לב ברחובות ניו יורק.
ווינדלנד גם שיבחה את מנהל הלוקיישנים של הסדרה, על שמצא מקומות שאינם מצריכים עבודה רבה כדי להידמות לאתרים מסוף שנות החמישים. ב-Caffe Reggio, לדוגמה, יש עדיין מכונת אספרסו מקורית, ובסדרה השתמשו במנות אמיתיות מהתפריט לצילום הסצנות בבית הקפה.
"זו ממש תחושה של חזרה בזמן", היא הוסיפה.
בית הקפה מפורסם גם בזכות האוצרות האיטלקיים שבו. את חלל הפנים מעטרת יצירה מקורית של קרוואג'ו, והלקוחות יכולים לשבת על ספסל מהארמון של משפחת מדיצ'י בפירנצה.
כשווינדלנד ואני שוחחנו, הבנתי פתאום שהתחפושת שלה נראית לי מוכרת. מסתבר שמידג' לבשה את אותם הבגדים כשעבדה ב-B. Altman — בית כלבו אמיתי שנסגר לא מכבר, ושנוסד במקור על ידי מהגר יהודי, בשדרה החמישית פינת רחוב 34.
השמלה ומעיל הארגמן של ווינדלנד, שהיא והמדריכים האחרים הזמינו מחנות ב-Etsy, זהים בכל דבר פרט לצבע לבגדים שלבשו מידג' ושאר העובדים.
"צבע כסף לא יושב עליי יפה כמוה", הסבירה ווינדלנד.
היא גם נועלת "נעלי קייטרינג" נמוכות עקב, כפי שהיא מכנה אותן, כי חשוב שיהיה לה נוח בזמן שהיא מדריכה שלושה סיורים בזה אחר זה.
ומה עם הכפפות והכובע? הם מאמזון.
