(JTA) – על הקיר בשרותי האורחים של סוזי אסמן תלוי דיוקן עצמי ענק.
למעשה, הדיוקן הוא של סוזי גרין, הדמות האהובה והבוטה שמגלמת אסמן ב"תרגיע", הסיטקום ארוך השנים ביותר של רשת HBO הבוחן את הכללים החברתיים המנהלים את חיינו, ובעיקר את אלה של האלפיון העליון. הצילום על הקיר לקוח מפרק בעונה העשירית של הסדרה שעלתה בתחילת 2020 ממש לפני המגפה העולמית, שבו לארי דיוויד, הידוע בשנאתו לכלל המין האנושי (הוא יוצר הסדרה שבה הוא מככב כגרסה של עצמו) הזמין את יצירת האמנות כמתנה לחברתו/אויבתו מאז ומתמיד.
בפרק הזה מובילה סדרה של אי הבנות (שהסדרה משופעת בהן) לכך שהדיוקן של סוזי, שמזכיר בסגנונו את קריימר מ"סיינפלד", זוכה במטר עגבניות ומושלך לפח. אך בחיים, דיוקן כזה קיים גם קיים. ואיסמן, שחקנית קומית ותיקה וסטנדאפיסטית, המכירה את דיוויד מאז שנות השמונים של המאה שעברה ומחבבת אותו, והגאה בגלוי ביהדותה, נטלה אותו לעצמה.
"זה בהחלט אחד האוצרות היקרים ללבי", אמרה איסמן בראיון ל–JTA.
הציור של סוזי מככב בעשרות מוצרים שנמכרים באינטרנט ללא הרשאה, כולל חולצות טי ותיקים – "שאני לא מקבלת עליהם שום תמלוגים", לדברי איסמן. אבל בעונה האחת-עשרה של "תרגיע", שעלתה באחרונה, איסמן מספרת שסוזי תזכה לעוד רגעים טובים עם לארי. חובבי הסדרה – אחת היצירות היהודיות ביותר בטלוויזיה כיום, מצפים כבר בכיליון עיניים לסיבוב הבא שבו דמויותיהם של סוזי ולארי יתנפלו זו על זו, כפי שעשו בעונות הקודמות.
JTA שוחחה עם איסמן – שסיפרה שהיא "בובע" (סבתא) גאה חדשה – על משך חייה הארוך של הסדרה ועל עד כמה שהיא יהודית, לצד דעותיה בנוגע ל"ביטול התרבות" בקומדיה. הריאיון נערך שבוע לאחר שעלה הפרק השני של העונה.
JTA : בין "תרגיע" לבין "ברוד סיטי" של קומדי סנטרל, את ממש השתלטת על שוק –
איסמן: שוק האימהות היהודיות.
מנין את שואבת את אפיון הדמויות שלך?
טוב, אני במקרה יהודייה, ובמקרה גם אימא. והיו לי אימהות, וחברות רבות, אימהות, דודות ודודים וסבתות. אתה יודע, אימהות יהודיות הן כמו כל האימהות האחרות, רק קצת יותר.
את מכירה את לארי דיוויד מאז אמצע שנות השמונים . הצעירים של היום מעבירים ממים שלו ברשתות ומצטטים את אמרות השפר מהסדרה. האם פרק הזמן הממושך הזה, שלו ושל הסדרה, בכלל מפתיע אותך?
שמע, אני תמיד אומרת שאילו ישבנו בבאר במועדון הסטנדאפ “Catch a Rising Star” ב–1986 והייתי אומרת לחבורת הקומיקאים שהסתובבה שם שלארי דיוויד יהיה באחד הימים עשיר ומצליח יותר מכל אחד מאיתנו, איש לא היה מאמין. ולא מפני שהיה חסר כשרון. תמיד היה מוכשר. אבל תמיד נראה שלא ממש אכפת לו. הוא לא הצטייר כשאפתן, והוא עדיין לא כזה. הוא פשוט התנהל בקצב שלו.
לכן זה בהחלט מפתיע אותי. גם אם כבר אז ידענו שהוא גאון מבריק. הכתיבה שלו הייתה מדהימה. הסטנד-אפ שלו היה כל כך חריג ולא דמה לזה של אחרים. אז מבחינה זאת זה לא מפתיע אותי. אבל זה כן מפתיע שקצר הצלחה כל כך גדולה כי אני מכירה את לארי כאדם.
האם היום, אחרי 21 שנה, את עדיין נתקלת במגוון רחב של מעריצים, לא רק יהודים?
מעניין כי אני יכולה להיות ב Zabar’sבאפר ווסט סייד של מנהטן ואנשים יעצרו אותי ויאמרו "אף אחד לא מבין את הסדרה כמונו". אבל זה לא נכון! אנשים עצרו אותי ברחבי העולם! כולם שונים. לא מזמן דיבר איתי מלצר הודי שפשוט השתגע מהסדרה, שאותה הוא ואשתו כל כך אוהבים. אנשים ממוצא אתני או מגזעים שונים נוהגים לעצור אותי ברחוב ואומרים לי כמה הם אוהבים את המופע, כך שהוא בהחלט אוניברסלי.
אני חושבת שזה נובע מהאמת שאנחנו אומרים בלי חשש – אנחנו פשוט אומרים את כל הדברים שאנשים חושבים אבל פוחדים לומר. בעיקר היום, יותר מתמיד, בסוג זה של ביטול תרבותי שבו אנחנו חיים.
יחד עם זאת, הסדרה כל כך יהודית.
אני תמיד חושבת שאחרים לא יבינו זאת, אבל הם דווקא כן. יש פרק שעומד לעלות שבו שופר הופך למרכז העניינים. לא כל אחד יבין אבל כן יתפוס את המשמעות באופן שבו אנחנו משתמשים בו. כך שהפרטים שאנשים לא קולטים לא ממש משנים כי הם מבינים את הרעיון.
כשבמופע יש התייחסויות ליהדות, הן לא תמיד בנימה חיובית. אבל כפי שאמרת, תיאור היהדות בסדרה מדברת אל יהודים רבים. האם יש לך מושג למה?
כי יש פה כנות, כי זה מצחיק וכי אני חושבת שאנשים רואים את עצמם, וזאת בדיוק קומדיה. קומדיה היא שיקוף ואנשים רואים את עצמם בה, ואם אלה לא הם עצמם אז הם רואים בה את בני משפחתם, מישהו שקשור אליהם באופן כלשהו, וזה מהדהד.
האם יש לך רגע יהודי החביב עלייך במיוחד מתוך הסדרה?
הייתי אומרת שהרגע היהודי החביב עלי במיוחד הוא (פרק מעונה 5) “The Ski Lift" שבו אני צריכה להעמיד פנים שאני אשתו החרדית של לארי. כשקראתי את התסריט חשבתי לעצמי "זה ממש מושלם!" בקושי הייתה לי סבלנות לחכות לצילומים. ומה שמעניין הוא שזה גם אחד הפרקים החביבים במיוחד על לארי.
האם יש לך השפעה על סגנון הלבוש של סוזי, שהוא כל כך צעקני וססגוני להפליא?
בהחלט. מעצבת התלבושות שלנו, לזלי שילינג, נפלאה. היא מציגה לי הכול וכשאנחנו בוחנות את פריטי הלבוש ביחד ומרכיבות תלבושת, אני מאשרת או לא. בהחלט יש לי מה לומר בקשר למה שהיא לובשת. וזה החלק המהנה ביותר מבחינתי, בדמות. סוזי גרין משוכנעת שיש לה את הטעם הכי טוב בעולם, והיא גם חושבת שהיא תמיד צודקת. היא בכלל חושבת ששריל [רעייתו לשעבר של לארי] מתלבשת נורא. ואני עיצבתי כך את הדמות, שהיא תהיה בטוחה בעצמה לגמרי גם אם אין לה כל סיבה לכך.
זה מה שמהנה. כי אני הרי קומיקאית – אני מלאת ביקורת, חסרת בטחון, מנתחת כל דבר ומנחשת מיליון דברים. רציתי לגלם דמות שתהיה שונה לגמרי ממני – היא בטוחה לגמרי בעצמה ומאמינה בעצמה ללא היסוס. לכן היא יכולה להתלבש באופן הזה. ובכלל, היא בטוחה שהלבוש שלה זאת אמירה אופנתית ושאין מי שישווה לה מבחינת הטעם בבגדים. זה לגמרי מודע – היא בוחרת בקפידה את התלבושות שלה.
איך את מוצאת בכל עונה דרכים חדשות להעמיק בגילום הדמות?
אני יכולה לעשות רק מה שמתואר בתסריט, מה שלארי וג'ף שייפר [מנהל הסדרה] אומרים לי לעשות. אבל בכל שנה הם נותנים לי יותר ויותר. זה לעולם לא משעמם. היחסים משתנים ומתפתחים. העונה, למשל, ללארי ולי יש הרבה מקרים שבהם אנחנו שותפים לדבר עבירה. אז זה משעשע, מעניין ושונה.
אנחנו עדיין מתנגשים, לא הפכנו פתאום לחברים בנפש. אבל במובן מסוים, אנחנו כן כאלה. היחסים בין סוזי ללארי הוא כמו של אחים: אנחנו רבים וצועקים וצווחים ואני זורקת אותו מהבית ולמחרת, אני אומרת לו ' היי, לאר, רוצה לבוא איתי לארוחת ערב?" הכול נשכח ונסלח וממשיכים הלאה, כמו בכל משפחה.
"תרגיע" היא אחת הסדרות שהיו מהראשונות לחזור לצלם מאז פרוץ המגפה. איך הסתדרתם?
זה היה מאתגר. חברי הצוות הם מאזורים שונים, כולם עם מסכות רגילות ומסכות מגן, ובכל מקום ג'ל חיטוי וצוות פיקוח על הקפדה על כללי הזהירות, שמסתובב ומוודא שיש ריחוק חברתי בין השחקנים והם עם מסכות. זה היה קשה כי בזמן הצילומים לא יכולנו לעטות מסכות. אבל היה לנו מזל. נידמה לי שבסך הכול הפסקנו את הפעילות ליום וחצי ולא יותר והיה רק אחד שאומת. במופעים אחרים סוגרים את אתר הצילומים לפעמים למשך שבועות.
רוב הדברים שהם כתבו לעונה הזאת נכתבו לפני המגפה. לארי ושייפר החליטו שזה יוצג כעולם שלאחר המגפה. יש אזכורים פה ושם. למשל "האוגר" של המגפה [התרעת ספוילר: השחקן האורח אלברט ברוקס מתגלה בבכורה של העונה כמי שאגר ג'ל חיטוי במהלך המגפה]. אבל לא הרבה.
ראיתי את ג'ף גארלין המשחק לצידך, רומז שאולי תהיה רק עוד עונה אחת של "תרגיע" אחרי הנוכחית.
אין לו מושג. אף אחד מאיתנו לא יודע. הכול בידי לארי והוא שיחליט אם הוא רוצה עוד אחת, ואחרי זה עוד אחת ועוד אחת. יש לו כזה כושר עמידות שאני ממש יכולה לראות אותו ממשיך לנצח. אבל הכול תלוי בו. הוא גם לא רוצה לחזור על עצמו. הוא כבר הפיק – כמה? – 110 פרקים של "תרגיע". וכמה "סיינפלד"? הוא פשוט כל כך פורה. [ההערה של ג'ף] הייתה פשוט ניחוש. לא מתוך ידע.
הזכרת קודם שקשה לך לשחק בקומדיות בעידן "ביטול התרבות". והרי כל כך הרבה מהסדרה עוסק בשבירת טאבו. האם קשה יותר להשתתף בסדרה בימים אלה?
לא, כי ללארי לא אכפת אם הוא לא תקין פוליטית ובמי הוא פוגע. לא אכפת לו. הוא נותן לכל אחד הזדמנות שווה להיפגע. ואם לו לא אכפת, אז לי בטח שלא. זה נותן לי המון חופש לעשות מה שאני רוצה. ואני באמת מרגישה כל הזמן שלארי כל כך לא תקין פוליטית. הוא במובן מסוים תוקע לכולם אצבע בעין.
מה עם הסטנד-אפ שלך עצמך, מה זה שינה עבורך?
אני לא העליתי סטנד-אפ כבר כמה שנים. אבל זה בהחלט מדאיג אותי כי אני באמת חושבת שמתפקידם של קומיקאים לפרוץ גבולות. יותר מדי אנשים חשים שידיהם כבולות עכשיו וזה מדאיג אותי. בעיקר לגבי הקומיקאים הצעירים. כשאני התחלתי את הקריירה לא היה טוויטר, ולא היו טלפונים סלולריים במועדונים ויכולת לגבש לך כיוון משלך. לפעמים אתה מגזים וכבר מרגיש את הדבר הזה מצמרר לך את הגב. אתה מנסה לברר לעצמך מי אתה ומה תהיה הדמות שלך על הבמה. ומטבע הדברים אתה מוכרח לעשות שגיאות ולהפריז לפעמים. זה היה בסדר – אתה חוזר לאחור ומברר לעצמך מה מתאים לך.
אבל עכשיו הכול כל כך ציבורי – אתה עושה משהו וכבר זה הופך להיות ויראלי ברשתות ומחרימים אותך ומגנים אותך על כך. זאת צורת אמנות ניסיונית. וכשאין לך את החירות הזאת, זה יכול להיות בעייתי.
האם ייתכן שבסופו של דבר תזכה סוזי בנקמה שלה על לארי וג'ף? היה פרק שבו נראה כאילו היא מנסה להרוג את ג'ף –
לא, היא לא ניסתה להרוג את ג'ף. זאת הייתה הפנטזיה של לארי. כמי שהיא בעלת הדמות, אני לא חושבת שהיא ניסתה להרוג את ג'ף. אני חושבת שהייתה רוצה להרוג אותו לפעמים כי הוא כל הזמן בוגד בה. אבל במובן מסוים, לא ממש אכפת לה כל עוד יש לה את הכסף והבית והבגדים והמכונית שהיא רוצה.
לסוזי היו הרגעים שלה אבל הנקמה שלה מתבטאת בכעס שלה, נכון? היא מבטאת בחופשיות גמורה באוזני שניהם מה היא מרגישה.
נראה שיש בה כמות בלתי בריאה של כעס.
יש בה כמות בריאה מאוד של כעס. נשים ניגשות אלי ברחוב כל הזמן ומודות לי כי קשה להן מאוד להביע את כעסן ולסוזי ממש לא קשה. אני חושבת שהיא נותנת בכך רשות לכל הנשים בארצנו הנהדרת ובעולם כולו, להביע את כעסן.
