שירים המתארים את מצוקתה של קבוצה אחת, עשויים לעתים להפוך לפס הקול של מצוקת קבוצה אחרת לגמרי. השיר ביידיש "אלי, אלי", שפורסם בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוא דוגמה מובהקת לכך. אף שהשיר מתאר את רדיפתה של יהודייה בשל אמונתה הדתית, הוא אומץ על ידי נגני ג'אז וזמרים שחורים כדיוק אלינגטון ואתל ווטרס, שנמשכו אל הלחן העגמומי שלו והתחברו אל תחושות הייאוש והדיכוי שעולה ממילות השיר .
שיר זה – שאין לבלבל בינו לבין שירה של חנה סנש "הליכה לקיסריה", המוכר בשמו העממי "אלי, אלי", – זכה להצלחה בקרב מוסיקאים אפריקאים-אמריקנים, למרות שהולחן ב–1896 בידי יעקב קופל סנדלר.
המילים לקוחות מספר תהילים , פרק כ"ב, פסוק 22, שבו מקונן דוד המלך "אלי, אלי, למה עזבתני?" הפסוק הידוע הזה מופיע פעמיים בברית החדשה בבשורה על פי מתי, פרק 27, פסוק 46, ובבשורה על פי מארק, פרק 15, פסוק 34. שם, הטקסט מתואר כמילותיו האחרונות של ישו על הצלב ולכן הפסוק הזה נוגע ללבם של נוצרים ויהודים גם יחד, כביטוי לייאוש עמוק. יהודים אשכנזים וספרדים קוראים את הפסוק גם בפורים בתענית אסתר.
סנדלר כתב את "אלי, אלי" לאופרטה ביידיש "ברכה", שבה נערה יהודייה שרה את השיר בשעת הוצאתה להורג בגלל אמונתה הדתית. השיר נפתח במילים בעברית, אחרי כך עובר ליידיש ומסתיים בתפילת "שמע".
ב – 1917 התפרסם הלחן היידי בביצועה של זמרת הקונטרלטו היהודייה הידועה סופי ברסלאו, שביצעה אותו עם המטרופוליטן אופרה של ניו יורק.
מאז זכה השיר של סנדלר לביצועים רבים וב–1927 נסקה הפופולריות שלו בזכות החזן יוסף "יוסלה" רוזנבלט. הוא כתב גרסה משלו לסרט המוסיקלי הראשון בתולדות הקולנוע – "זמר הג'ז" – שבו מופיע אל ג'ולסון בתפקיד ג'קי רבינוביץ', בנו של חזן שכל מה שהוא רוצה זה לבצע מוסיקת ג'אז (בפנים צבועות בשחור). על הנעימה המלנכולית של השיר כתב מבקר: "כשיוסלה רוזנבלט שר את 'אלי, אלי' נראה כאילו שרים איתו מלאכי הרקיע".
אחר כך הגיע המוסיקאי היהודי השחור וילי "האריה" סמית, שעשה גרסת כיסוי ל"אלי, אלי" והפך בכך את השיר לגרסת סטנדרט לאמנים שחורים. העיתון היהודי "פארווערטס" פרסם בשנות העשרים של המאה הקודמת קריקטורה ובה פרודיה על התופעה: "עולם במהופך" היתה הכותרת לאיור שבו נראו חזן יהודי שר אריה מ"אאידה" בשעה שזמר שחור, שעל ראשו כיפה, שר שיר ביידיש. הקריקטורה נועדה להמחיש את הקשר בין שתי הקהילות השונות כל-כך, שהיו שותפות לגורל של נידוי בחברה האמריקנית.
מה שמשך את השחורים בארה״ב ללחן היהודי, אומר ג'פרי מלניק, בספרו A Right to Sing the Blues, היא הדרך שבה הוא מדבר על דבקות לאמונה גם בנסיבות הקשות ביותר. ביצוע השיר על ידי זמרים שחורים "היא בבואה של התהליך ההיסטורי שבו מצאו העבדים השחורים שהובאו לארה"ב וגדלו על ברכי הנצרות כפי שהיא משתקפת בברית החדשה, זיקה עמוקה עם בני ישראל מהתנ"ך", כתב מלניק.
הזמרת השחורה את׳ל ווטרס הוסיפה את "אלי, אלי" לרפרטואר שלה בראשית שנות העשרים, אחרי שראתה את ההתלהבות בה התקבל הביצוע של ג'ורג' דיואי וושינגטון לשיר.
"השיר מספר על ההיסטוריה הטרגית של היהודים", אמרה ווטרס. "ההיסטוריה הזאת שלהם, שהיא עתיקה ורוויית צער וייאוש, דומה כל כך להיסטוריה של עמי עד שהרגשתי שאני מספרת באמצעותו את תולדות הגזע שלי".
כאשר ביצע ג'ולס בלדסו, אחד האמנים השחורים הראשונים שזכה במשרה קבועה בברודוויי, את "אלי, אלי" ב–1929 ביידיש ובעברית בפאלאס תיאטר, הצופים הלבנים שמילאו את האולם יצאו מגדרם בתשואות. כהדרן, ביצע בלדסו את Ol’ Man River, אחד השירים האיקוניים של הקהילה האפריקנית-אמריקנית.
ולא פחות מדהימה היא העובדה ששיר היגון היהודי הזה, לא איבד מעוצמתו במרוצת השנים: ב–1951 ביצעו ליונל האמפטון ותזמורתו גרסה נפלאה של השיר של סנדלר בעיבוד ג'אז יחודי.
פול רובסון, זמר השחור נודע ופעיל פוליטי, נשאל על ידי חסיה דינר, היסטוריונית של יהדות אמריקה, מדוע הוא מבצע מוסיקה יהודית כדוגמת "אלי, אלי" ולא יצירות צרפתיות, גרמניות או איטלקיות: "הסבל והדמע היהודיים קרובים לשלי. אני מרגיש שהאנשים האלה קרובים יותר למסורות הגזע שלי".
ב–1958 כלל הזמר ג'וני מאתיס, צאצא לשחורים ולילידים אמריקנים, את מה שכינה ״שיר העם היהודי״, באלבומו Goodnight Dear Lord, שדורג בין 25 התקליטים הטובים ביותר בארה"ב באותה שנה. "מאז ומתמיד חשתי קירבה לכל הדתות", אמר מאתיס. "מעולם לא חשבתי על הסוג המסוים של מוסיקה דתית שאני שר. מה שחשוב זה הסיפוק שהשיר מסב לי".
במשך שלושה עשורים שרו יהודים ושחורים בארה״ב את השיר הזה בהרמוניה, כאשר שתי הקהילות נאבקות בגזענות ובאנטישמיות, עד לשנות ה-60׳, כאשר נראה כי "הברית הנפלאה התמוססה וחל קרע", כפי שניסח זאת ההיסטוריון מארק דולינגר. הסיבות לפילוג הזה מורכבות, אבל דולינגר מציין ביניהן את עליית הלאומנות השחורה, והפריחה של הציונות בקרב בני הנוער היהודים בארה"ב – שהגיעה לשיאה בניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים.
"הקונצנזוס של שנות החמישים, שבו פעלו שחורים ויהודים ביחד, השתנה בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים, כשכל קהילה המשיכה לפעול באותה דרך, אבל בנפרד", אמר דולינגר.
בשבועות האחרונים, בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד, יצאו אמריקנים זועמים לרחובות כדי למחות על הברוטליות ונגד היחס המפלה של שוטרים כלפי האוכלוסייה השחורה. פעילים יהודים, כמו גם קהילות וארגונים יהודים, הצטרפו והביעו זעם על אי הצדק כלפי הציבור האפריקני-אמריקני.
אולי מכאן תווצר גם האפשרות של חזרה לאותה ברית היסטורית בין שתי הקהילות, ואולי הברית הזאת תוכל להחיות את 'אלי, אלי' – אותה זעקה משותפת לצדק – כשיר מחאה. מילותיו הנפלאות של השיר ולחנו הקודר מדגישים היטב את המסר המרכזי של המחאה – Black Lives Matter – חיי השחורים חשובים.
הסיפור התפרסם ב- Kveller
