(JTA) – אם יש משהו שהרב שלום ליפסקר היה רוצה לזכור מאירוע קריסת בניין הדירות בסרפסייד ביוני השנה, אלה הם הכרטיסים הקטנים שהוא חילק למגישי העזרה הראשונה ולצוותי החיפוש וההצלה שעבדו באתר.
בכרטיסים הודפס פסוק ממזמור כ"ג מספר תהילים, שנאמר בעיתות צרה, הפותח במלים "ה' רעי לא אחסר". הכרטיסים נועדו להעניק הגנה והשראה לאנשים שעליהם הוטלה משימת חילוץ הניצולים, ולאחריה, חילוץ הגופות.
ליפסקר העריך שהוא חילק כ-800 מהכרטיסים, ונזכר שפגש בכבאי ששמר על הכרטיס מוצמד לקסדה שחבש לראשו.
"הכרטיס הזה הפך למשהו שכולם רצו", אמר הרב, בשיחה במשרדו בבית הכנסת של חב"ד אותו הוא מנהל, שנמצא מרחק רחובות ספורים מהמקום בו עמד פעם מגדל המגורים 'צ'מפליין טאוורס סאות'.
בעיני ליפסקר, הכרטיסים מסמלים את מאמציו, שהיו לא פעם מפרכים, להמשיך ולראות גם את נקודת המבט החיובית אחרי אסון קריסת הבניין בסרפסייד, שגרם למותם של 97 בני אדם.
"לפעמים מהטרגדיה, מהחושך, אתה יכול להוציא תחושות של אנושיות והגינות", הוא אמר. "אומות העולם, מטרתן היא ליצור ציוויליזציה, ציוויליזציה של מוסר ואתיקה. מטרתו של היהודי היא להחדיר לציוויליזציה זו קדושה, אלוהות, מטרה, משמעות".
הרבה מעבר לחלוקת הכרטיסים, ליפסקר ובית הכנסת שלו, 'דה שול', מילאו מרכזי בקהילה לפני ואחרי קריסת הבניין. ימים לפני הקריסה, אירח בית הכנסת את מושל פלורידה, רון דה-סנטיס, לאירוע חתימה על שני חוקים חדשים בהם תמכו ליפסקר וקהילתו. בדקות ובימים שלאחר נפילת הבניין, הפך בית הכנסת למרכז כינוס למגישי עזרה ראשונה ולמשפחות הנעדרים בזמן שחיכו לשמוע מה עלה בגורל יקיריהם.
ובשבועות שבאו לאחר מכן, כשהקהילה המשיכה לנסות ולעכל את יגונה בשעה שבשאר חלקי המדינה חזרו החיים לשגרה, עבד ליפסקר על הכנת הדרשות שלו לתפילות חגי תשרי, מתוך כוונה שדבריו יעזרו לקהילה לחלץ משמעות מהאסון שפקד אותה – מבלי לנסות ולהציע הסבר תיאולוגי לאירוע הטראגי.
"אם מישהו, למעט ריבונו של עולם, ינסה לספק סיבה לכך, הוא אידיוט. הם ממציאים סיפורים. אין להם מושג", הוא אמר. "אין לי כוונה להמשיך ולבסס את חיי על שאלה״.
במקום זאת, ליפסקר בנה את דרשת ראש השנה שלו סביב מסר שהעביר הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ') מנהיג תנועת חב"ד שנפטר בשנת 1994. "הרב אמר, לא, לא מדברים על העבר כשלילי", אמר ליפסקר.
״יש תפילה בראש השנה המתחילה במלים ׳תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה׳", הוא הוסיף. "אנו אומרים תודה לאל על שאפשר לנו לחיות ולהתמודד עם האתגר ועל שנתן לנו את הכוח להיות במקום שבו אנו נמצאים היום כדי שנוכל להתמודד עם השנה הבאה".
האתגר של ליפסקר החל בשנת 1982, כששניאורסון הטיל עליו להקים קהילה בבל הרבור. באותה תקופה, נודעה עיירת הנופש העשירה שלחוף הים כבלתי-ידידותית ליהודים. שטרי קניין בעיירה מנעו באופן מפורש מכירת בתים ליהודים, ועד לתביעה משפטית על רקע אפליה שהוגשה בשנת 1982, נאסר על יהודים ושחורים להצטרף כחברים לקאנטרי קלאב של בל הרבור.
אבל העיירה משכה אליה תושבים עשירים ומשפיעים מרחבי העולם, ושניאורסון קיווה שהקמת בית כנסת שם תסלול את הדרך לבתי כנסת אחרים במקומות דומים.
"לא התלהבתי מזה" ,סיפרה חני ליפסקר, אשתו של הרב ליפסקר ל- Chabad.orgעל המעבר. "המחשבה להשאיר את כל מה שהכרנו מאחור ולעבור למקום הזה שאינו מאד ידידותי ליהודים לא שימחה אותי. אבל כתבנו לרבי והרב השיב 'נכון הדבר', זה הדבר הנכון לעשות".
הצבת החנוכייה הציבורית הראשונה לכבוד חג החנוכה – סימן ההיכר של תנועת חב"ד בכל קהילה – היתה חוויה קשה, נזכר ליפסקר.
"הם דרשו שאתן להם שרטוטי חנוכייה שחייבת להיות עמידה בפני הוריקן", אמר ליפסקר, זאת על אף שהוא תכנן להציג את החנוכייה רק על בסיס עונתי, ועונת ההוריקנים הסתיימה לפני שהחל החג.
ארבעים שנה לאחר כן, מבקר שיגיע לסרפסייד ולבל הרבור יתקשה להאמין שבאזור לא הייתה חנוכייה ציבורית – או שרק לפני מספר עשורים התקשה האזור להעמיד אפילו מעדנייה כשרה אחת.
כיום, נופשים אורתודוקסים נוהרים לעיירות אלה בדרום פלורידה כדי להנות משפע מסעדות כשרות רבות ויוקרתיות, הנמצאות במרחק דקות ספורות מהחוף, וממגוון של בתי כנסת המקיימים תפילות בשבת ובשאר ימות השבוע.
בית הכנסת של ליפסקר, שצמח וגדל בצעדי ענק, הכריז בשנת 2016 על התרחבות משמעותית שתכפיל את גודלו ותכלול אולם אירועים מוקף בקירות זכוכית שיוכל לארח כ-600-700 בני אדם. בניית ההרחבה עדיין בעיצומה. בבית הכנסת 'דה שול' חברות כ-700 משפחות, אך לתפילות באים עוד מאות יהודים שאינם חברים רשמיים בקהילה.
"הוא לא עושה שום דבר אלא אם כן, לדבריו, 'זה מעל ומעבר׳", אמר על ליפסקר גייב גרויסמן, ראש עירית בל הרבור. "המשמעות האמיתית היא, שהוא תמיד מושקע ב-100% באדם שעומד מולו".
דויד דוכמן, קרוב משפחה של ליפסקר וחבר במועצת המנהלים של בית הכנסת, תיאר את האני מאמין של ליפסקר להתמודדות עם אתגרים שגם סייע לו בימים ובשעות שאחרי קריסת המגדל בסרפסייד. "הרעיון הוא שאנשים רבים המגיעים למחסום בחיים, מנסים לעקוף אותו", אמר דוכמן. "הגישה שלו מלכתחילה היא לעבור 'מעל ומעבר' למחסום. אנחנו עושים דברים הכי גדול שאפשר".
בימים שלאחר הקריסה, הפך האולם החברתי המורחב, שבנייתו טרם הסתיימה, למרכז לחלוקת מוצרים חיוניים לאנשים שאיבדו את ביתם. כל דבר, מתחתונים ועד מחשבים ומברשות שיניים אוחסנו ב'דה שול'. כדי להאכיל את משפחות הנעדרים ואת צוותי החיפוש וההצלה שעבדו באתר הבניין, עבד בית הכנסת עם טבחים מקומיים וארגן אלפי ארוחות כשרות מדי יום. על אף שרבים מהם לא היו יהודים שומרי כשרות, כל המזון הוכן תחת תקני כשרות מחמירים.
"קיבלנו החלטה מודעת. ראשית, היינו צריכים להאכיל אותם היטב, ומכיוון שלא נסכים לתת את האוכל הזול ביותר, זה לא היה רק פיצה ונקניקיות. אנחנו רצינו לתת להם דג, וסטייק ועוף, כל מה שהם צריכים", אמר ליפסקר.
הארוחות האלה סופקו במשך שבועות לצוותי החילוץ וההצלה שהמשיכו לסרוק את האתר ולחפש אחר סימני חיים. מתנדבים מ'דה שול' ומחלקים אחרים של הקהילה פעלו להעברת משפחות שאיבדו את בתיהן לדירות פנויות בזמן שחיפשו דיוק קבוע יותר.
ליפסקר שמר כל העת על קשר ישיר עם צוותי העזרה הראשונה וצוותי ההצלה שעבדו בזירה והציע מילות עידוד והשראה. לאורך כל התקופה, חשב ליפסקר על כל חברי הקהילה שלו שמתו כתוצאה מקריסת הבניין, כמו פרנק קליימן, שרק לאחרונה נישא והקים חברה חדשה, וכמו הארי רוזנברג, שעבר לסרפסייד רק חודש לפני קריסת הבניין כדי לפתוח דף חדש לאחר שאשתו נפטרה מסרטן.
תשומת הלב האישית אינה דבר חדש. לפי אחת העדויות, כשליפסקר מבקר את קברו של הרבי מלובביץ בקווינס, הוא מביא עימו את כל רשימת חברי בית הכנסת שלו, קורא את כל הרשימה ומדמיין כל אחד מהחברים כשהוא מתפלל למענם.
לצד העיסוק בבית הכנסת, שהפך ברבות הימים לגדול ביותר באזור, ליפסקר נותר מעורב ב'מכון אלף', ארגון התומך באסירים יהודים, אותו הקים זמן קצר לפני שעבר לבל הרבור, ושמשרדו ממוקם בבניין בית הכנסת. הארגון מסייע בהנגשת שירותי דת לאסירים ולאנשי צבא, ופועל לקידום מדיניות ענישה חלופית ורפורמה במערכת המשפט הפלילי.
מוקדם יותר השנה, נחשפה הקבוצה לאור הזרקורים הציבורי לאחר שהנשיא דאז, דונלד טראמפ, העניק חנינה למספר אנשים שהארגון תמך בהם, בצעד, שלטענת מבקריו, עקף את התהליך המקובל של משרד המשפטים לטובת אלה הקרובים לחברים בעלי השפעה בממשל.
ליפסקר זכה לתשומת לב פוליטית גם כאשר איפשר למושל דה-סנטיס, הנחשב למועמד רפובליקני אפשרי לנשיאות בעתיד, לקיים את טקס החתימה על החוקים בתוך בית הכנסת ׳דה שול׳. המושל נחשב לדמות מקוטבת ובאחרונה הנהיג איסור על אכיפת עטיית מסיכות ופעל נגד מוסדות הדורשים חיסון נגד קורונה. דה-סנטיס גם היה אחד המושלים הראשונים בארה״ב שביטל את הסגרים והחזיר את החיים לשגרה מלאה, צעד שגרר ביקורת רבה והפך את פלורידה לאחת המדינות בעלות שיעור התמותה הגבוה ביותר מהמגיפה.
מוטי זליגסון, מנהל יחסי הציבור של חב״ד, אמר כי שליחי התנועה תמיד עובדים בשיתוף פעולה עם נבחרי ציבור, יהיו אשר יהיו, בנושאים החשובים להם.
שני החוקים עליהם חתם דה-סנטיס ב'דה שול' נופלים בדיוק בקטגוריה הזו: האחד מכיר בארגון 'הצלה', שירות האמבולנסים היהודי, כשירות רשמי מטעם המדינה. החוק השני מטיל על כל בתי הספר הציבוריים בפלורידה להקדיש דקת דומיה יומית במהלך יום הלימודים, מנהג ששניאורסון תמך בו. פעילים למעו הפרדת הדת מהמדינה מתחו ביקורת על חוק זה בטענה כי הוא מהווה חדירה דתית לחינוך הציבורי.
ליפסקר אמר כי חלק מחברי הקהילה שלו הסתייגו מעבודתו עם 'אלף' בימיה הראשונים, ולא הבינו מדוע הוא מבזבז את זמנו בעזרה לפושעים. מאז, לדבריו, הקהילה שלו החלה לתמוך בעבודתו מכיוון שהרפורמה שהוא מוביל במשפט הפלילי צוברת תמיכה ציבורית. ובאשר לו, הוא חושב ששני ההיבטים של עבודתו חיוניים במידה שווה – אך מבין מדוע יתכן שאחרים מתקשים לראות זאת.
"אבי אמר שאתה תמיד מסתכל על זה כמו על אישה ופילגש. אחת מהן תמיד תקנא בשנייה, אלא אם כן הן יבינו שיש שוויון אמיתי, שלכל אחת מהן יש תפקיד משלה", אמר ליפסקר.
בעיני ליפסקר, גם לאבל ולשמחה יש תפקידים שווי ערך, אפילו בקהילה כמו שלו, השקועה כרגע ביגון ובצער.
"כל יום מתחיל מחדש", אמר ליפסקר, ופתח בסיכום הדרשה לראש השנה, כשהוא משווה את השמש, שאינה משתנה, לירח, שנראה כאילו הוא משתנה במהלך החודש. בעיני ליפסקר, השמש מייצגת המשכיות והירח מייצג שינוי.
"להמשכיות יש יתרונות, אנחנו עומדים על כתפיהם של ענקים. אבל קיימת גם הכרה בהתחדשות וחידוש. זו הסיבה שהיום מורכב משמש וירח, המשכיות והתחדשות", הוא אמר. "זו ההזדמנות שלנו״.
