בדומה לאולימפיאדת טוקיו, גם במשחקים הפאראלימפיים שנערכים כעת בבירה היפנית, משתתפים לא מעט ספורטאים יהודים, כמו האתלט עזרא פרץ והשחיין הוותיק מאט לוי. אבל בניגוד למשחקים האולימפיים, מאחורי המשחקים הפאראלימפיים מסתתר סיפור יהודי מעורר השראה – סיפורו של מייסד התחרות, לודוויג גוטמן.
גוטמן נולד ב-3 ביולי 1899 בטוסט, גרמניה (כיום טושק, פולין) למשפחה יהודית-גרמנית. בשנת 1917, כאשר עבד כמתנדב בבית חולים לכורי פחם, פגש גוטמן מטופל עם פגיעה בעמוד השדרה ושיתוק בפלג הגוף התחתון. באותה תקופה, שיתוק בפלג הגוף התחתון (פרפלגיה) היה למעשה גזר דין מוות, ולמרבה הצער, זה מה שקרה לכורה הפחם הצעיר. אבל סיפורו של אותו מטופל השפיע על גוטמן עמוקות.
שנה לאחר מכן, גוטמן החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברסלאו, ובשנת 1919 עבר לאוניברסיטת פרייבורג, שם קיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1924. בפרייבורג, גוטמן הפך לחבר פעיל באחווה היהודית שניסתה לבלום את התפשטות האנטישמיות באוניברסיטאות. בסופו של דבר, האחווה הפכה גם למרכז ספורט וכושר, כדי ש"איש לא יצטרך להתבייש בהיותו יהודי".
בשנות השלושים של המאה ה-20 גוטמן עבד כנוירוכירורג בבית החולים ונצל הנקה בברסלאו (כיום ורוצלב, פולין), כמרצה באוניברסיטה וכעוזרו של אוטפריד פורסטר, נוירוכירורג נודע ופורץ דרך. גוטמן עמד להיות הנוירולוג הגרמני הגדול הבא – אבל אז עלו הנאצים לשלטון. בשנת 1935, חוקקה גרמניה את חוקי נירנברג, אשר בין יתר הסעיפים האנטישמיים, אסרו על יהודים לעסוק ברפואה. גוטמן סולק מהאוניברסיטה, פוטר מעבודתו בבית החולים ותואר הדוקטור שלו נשלל ממנו. הוא נשלח לעבוד בבית החולים היהודי בברסלאו.
זמן קצר לאחר מכן, התרחש ליל הבדולח.
"ב-9 בנובמבר לקחתי את המכונית ונסעתי לבית הכנסת", נזכר גוטמן לאחר מכן. "ושם, הכול היה מוקף במאות אנשים, ששורפים, ואנשי אס.אס משחקים כדורגל עם ספרי תפילה. עמדתי שם ושמתי לב שיורדות לי דמעות, אבל הייתי נחוש לעזור לאנשים נרדפים".
באותו הלילה, הגיעו לבית החולים 64 איש וביקשו מחסה מפני הפוגרום והגסטפו. גוטמן קיבל את כולם. בבוקר המחרת, הוא נקרא לבית החולים על ידי האס.אס.
"הלכתי לבית החולים וישבו שם שלושה קציני אס.אס", נזכר גוטמן. "שישים וארבעה אנשים אושפזו. אתה יכול להסביר את זה?" עברתי איתם על כל מקרה ומקרה, וכמובן המצאתי כל מיני אבחנות. מתוך 64 אנשים, הצלתי 60.
למרות אומץ ליבו, גוטמן ומשפחתו לא היו בטוחים בגרמניה. בשנת 1939 נתיבי המילוט הלכו ונסגרו במהירות, אבל גוטמן קיבל הזדמנות נדירה: הנאצים החזירו לו את הדרכון והורו לו לנסוע לפורטוגל לטפל בחבר של הרודן הפורטוגלי. גוטמן הגיע לפורטוגל יחד עם משפחתו, ומשם היה אמור לחזור לגרמניה דרך אנגליה. המועצה לסיוע לפליטים אקדמאים ציפתה להגעתו ועזרה לגוטמן ולמשפחתו להישאר בבריטניה. ב-14 במארס 1939 הגיעה המשפחה לאוקספורד, ובשנת 1945 גוטמן קיבל אזרחות בריטית.
באנגליה, ד"ר גוטמן המשיך במחקרו בנושא פציעות בעמוד השדרה בבית החולים רדקליף, ומאוחר יותר התבקש להקים ולנהל את המרכז לפציעות עמוד שדרה בבית החולים סטוק מנדוויל. בנוסף להיותו המרכז הראשון בבריטניה שהתמחה בפציעות בעמוד השדרה, במרכז זה היה גוטמן חלוץ בטיפול ובשיקום מטופלים הסובלים משיתוק בארבעת הגפיים ובפלג גוף התחתון. באותו זמן, שיעור התמותה בקרב מטופלים משותקים היה גבוה ביותר כתוצאה מזיהומים שנגרמו מפצעי לחץ.
תשובתו של גוטמן לכך הייתה טיפול פשוט אך נחוש: יש להפוך את הצד שעליו שכבו המטופלים מדי שעתיים כדי למנוע פצעי לחץ. בזכות טיפול זה, שגוטמן ביצע לעיתים קרובות בעצמו, המטופלים המשותקים נשארו בחיים.
השלב הבא היה ליצור תכניות שיקום שיאפשרו למטופלים המשותקים לחזק את ההערכה העצמית. גם כאן לגוטמן היה רעיון.
"חשבתי שתהיה זו טעות חמורה לא לכלול ספורט כחלק משיקומם של נכים", הוא אמר. "זה היה, ככל הנראה, אחד הרעיונות הטובים ביותר שעלו אי פעם במוחו של איש רפואה".
ב-29 ביולי 1948 נפתחו משחקי סטוק מנדוויל הראשונים, באותו היום שבו נפתחו משחקי הקיץ האולימפיים בלונדון. במשחקים השתתפו חיילים משוחררים נכים, כולם בכיסאות גלגלים, אשר התחרו בקליעה בחץ וקשת. האירוע נערך מדי שנה, ובשנת 1952 הגיעה לאנגליה נבחרת של יוצאי צבא הולנדיים משותקים כדי להתחרות במשחקי סטוק מנדוויל הבינלאומיים הראשונים.
בשנת 1960 נערכו משחקי סטוק מנדוויל הבינלאומיים בפעם הראשונה ברומא, איטליה, במקביל למשחקים האולימפיים. תחרות זו נחשבת כיום למשחקים הפאראלימפיים הראשונים. (המונח פאראלימפי מתייחס לעובדה שהמשחקים מקבילים למשחקים האולימפיים והוכרו רטרואקטיבית על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1984). באירוע ברומא השתתפו 400 ספורטאים, שייצגו 23 מדינות, עם מוגבלויות שונות. משנת 1960, המשחקים הפאראלימפיים נערכים מדי ארבע שנים. משחקי החורף הראשונים התקיימו ב-1976.
הצמיחה המדהימה של המשחקים הפאראלימפיים בתקופה כה קצרה הייתה מלווה בלא מעט אתגרים. בשנת , נמנעה 1968 מקסיקו סיטי, העיר המארחת של המשחקים האולימפיים, מלארח את המשחקים הפאראלימפיים. גוטמן הנחוש קיבל הזמנה מממשלת ישראל לערוך אותם ברמת גן. ב-4 בנובמבר באותה השנה, קהל של כ-10,000 איש צפה בטקסי הפתיחה באצטדיון של האוניברסיטה העברית בירושלים.
המשחקים הפאראלימפיים שינו מיקום שוב בשנת 1980, כאשר ברית המועצות סירבה לארח אותם לצד אולימפיאדת מוסקבה. כשברית המועצות נשאלה על סירובה, אמר גורם רשמי סובייטי לעיתונאי כי בכל ברית המועצות אין אנשים נכים. לכן המשחקים הפאראלימפיים נערכו באותה שנה בארנהם, הולנד. מאז משחקי הקיץ בסיאול בשנת 1988 ומשחקי החורף בשנת 1992 באלברוויל, צרפת, המשחקים האולימפיים והמשחקים הפאראלימפיים נערכו באותן ערים ומקומות.
בנוסף לעבודתו בסטוק מנדוויל והמשחקים הפאראלימפיים, גוטמן ייסד גם את האגודה הרפואית הבינלאומית לפרפלגיה (כיום האגודה הבינלאומית לעמוד השדרה), שבה כיהן כנשיא עד שנת 1970, ואת התאחדות הספורט הבריטית לנכים (כיום הפדרציה האנגלית לספורט נכים). הוא גם היה חבר באגודה למען פליטים יהודיים במשך שנים רבות.
על פועלו בתחום הנוירולוגיה ולמען קהילת הנכים, גוטמן זכה בתואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית וקיבל תואר אבירות מהמלכה אליזבת השנייה בשנת 1966.
גוטמן נפטר ב-18 במארס 1980 אך מורשתו עדיין חיה וקיימת. מפעל חייו ממשיך, למרות תורת הגזע הנאצית שניסתה להשמיד אותו ואת הקהילה היהודית וקהילת הנכים.
המאמר הופיע במקור ב-Alma
