(JTA) – מעטים היהודים שמכירים את טורקיה כמו הרב מנדי צ'יטריק, משגיח כשרות המפקח על עשרות מפעלים ברחבי המדינה.
בעשרים השנים האחרונות, נוהג צ'יטריק, שליח חב"ד ויליד ישראל, לנסוע אלפי קילומטרים בשנה ברחבי טורקיה, אף שרובם המכריע של 12,000 יהודי טורקיה מרוכזים באיסטנבול, העיר הגדולה במדינה.
בדרך הוא מצא כמה תגליות מעניינות, מאתרי קבורה שמעולם לא תועדו, עבור ביהודים שומרי מצוות שגרים הרחק מאיסטנבול, וכלה במנהגים יוצאי דופן שנולדו מתוך שיתוף פעולה עם המוסלמים המקומיים.
בקיץ האחרון, צ'יטריק החל לתעד את חוויותיו בטוויטר, במהלך מסע של שלושה שבועות ברחבי טורקיה, שכולל עצירות בנקודות ציון יהודיות מוכרות לצד כמה שנמצאות רחוק מאוד ממסלול התיירים השחוק. הוא שם לו למטרה להעלות את המודעות להיסטוריה שלדבריו "נופלת בין הכיסאות", במיוחד עבור יהודים רבים שרואים את העולם ככזה שמתחלק בין ספרדים לאשכנזים — ועד עכשיו, הוא חש שהוא נוחל הצלחה.
"אנשים שעוקבים אחרי הטיול שלנו — רובם אגב לא יהודים — מזמינים אותנו לבקר. יהודים ממוצא טורקי ויווני אומרים לנו שזה נורא מרגש", סיפר צ'יטריק בראיון. "אנשים שרק מתעניינים בנושא מכירים לנו תודה על הגישה שאנחנו מעניקים להם לכל האתרים האלה. זה ממש מחמם את הלב".
צ'יטריק עושה את כל זה כשהוא חמוש בכיפה ובציצית, מה שהופך אותו למחזה יוצא דופן במדינה מוסלמית שנשיאה ננזף בשנה שעברה בידי ארצות הברית, לאחר שנשא נאום רווי באנטישמיות.
מסעו של הרב מעורר תגובות ורגשות דומים גם ברשת. חוסיין האקי קהווג'י, סופר ועיתונאי לאומני המתהדר ב-60,000 עוקבים ויותר, כתב בטוויטר שמסלול הטיול של צ'יטריק "חופף למקומות שבהם פרצו שריפות", ומתייחס לדליקות היער שאילצו אלפים מתושבי טורקיה להימלט מבתיהם בשבועות האחרונים. "רבנים הם גם מומחים לקבלה ולמאגיה שחורה", הוא הוסיף.
אבל מניסיונו של צ'יטריק, עמדות אנטישמיות כמו זו כמעט שאינן מחלחלות אל התושבים המקומיים שהוא פוגש במסעותיו. לדבריו, אימאמים מקדישים שעות רבות כדי לעזור לו לחפש את האתרים שהוא חוקר. אנשים ברחוב מזמינים אותו לארוחת ערב, ומביעים תחושות של סולידריות ושל אחווה עם העם היהודי.
"דו-קיום בין יהודים למוסלמים הוא לא רק סיסמה ששמורה לכנסים", הסביר צ'יטריק, המשמש יושב ראש של 'ברית הרבנים בארצות האיסלאם', גוף שהוקם בשנת 2019 כדי לתמוך בחיים היהודיים במדינות מוסלמיות. "זו הייתה ועודנה המציאות".
למסע שלהם יצאו צ'יטריק ובנו חיים ב-26 ביולי, והוא כולל תחנות מוכרות היטב המעידות על שורשיה העמוקים של יהדות טורקיה, כמו הריסות בית הכנסת בסרדיס. בית הכנסת, שנבנה לפני 1500 שנה לפחות, נחשב מהגדולים והחשובים בעת העתיקה, ומפורסם גם בזכות רצפת הפסיפס והקירות השמורים היטב, שנחשפו בחפירות ב-1962.
אבל יש גם מונומנטים שמעטים, חוץ מבני משפחת צ׳יטריק, מודעים לקיומם, כמו מצבות של חיילים יהודים שנלחמו בגליפולי, משדות הקרב המפורסמים והעקובים מדם של מלחמת העולם הראשונה. היהודים שנלחמו בשם האימפריה העות'מנית קבורים שם לצד בני דתם שנלחמו למען צרפת ובריטניה – חלק ממניין הנופלים הכולל שנע סביב 100,000 איש.
בטירֶה, שהייתה בעבר מרכז תורני חשוב, כ-500 קילומטר מדרום לאיסטנבול, חיפש צ'יטריק בית קברות יהודי שלדברי המקומיים נהרס ונקבר מתחת לבית חולים חדש.
"מצאנו את בית החולים, ובפינה נידחת שלו – מצבות שלמות שלדעתי איש בכלל לא ידע על קיומן", סיפר הרב. לאחר שחשפו את שרידי בית העלמין וניכשו את העשבים סביב המצבות – מלאכה מאומצת גם ביום רגיל, על אחת כמה וכמה כשבחוץ שורר חום של 41 מעלות — אמרו הרב צ'יטריק ובנו קדיש מעל הקברים.
אלא שמסעם של האב ובנו אינו מסתכם רק בכמה מצבות. בכל מקום שאליו הם מגיעים, הם יוצרים קשר עם יהודים ומוסלמים מקומיים, כולל אנשי דת, וחושפים ולו פיסות קטנות ממרבד עשיר אך דהוי משהו של מנהגים יהודיים שהתגבשו לאורך מאות שנים.
בית הכנסת הגדול של בורסה, המרוחקת כ-130 קילומטר מדרום-מזרח לאיסטנבול, שופץ לא מכבר ומתפקד בעיקר כמוזיאון, והרימונים שמקשטים את ספרי התורה שלו מעוטרים בכוכב ובסהר — סמלים מוסלמיים מובהקים.
כשסיים לבחון את ספרי התורה, החזיר צ'יטריק את מפתחות ארון הקודש לשמש בית הכנסת, יוסוף. אלא שיוסוף סירב לאסוף את המפתח בכף ידו, וביקש מצ'יטריק להניח אותו על גב ידו. ליאון אלנקווה, ראש הקהילה היהודית של בורסה, הבחין מיד במבוכה של צ'יטריק, והסביר לו בלאדינו, שפתם של מגורשי ספרד, "ככה לא תריבו" על המפתח ועל ארון הקודש.
"לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון, אבל דבר אחד בטוח: אני לא אריב עליהם", כתב צ'טריק בחשבון הטוויטר שלו על חילופי הדברים המוזרים הללו, שאותם תיאר כמנהג ייחודי לבורסה.
צ'טריק תיאר בפני עוקביו עוד מסורת יהודית-טורקית שנקראת "מירקאדו", ככל הנראה נגזרת של המילה הספרדית לשוק, כלומר מרקאדו. על פי אותו מנהג, כשנולד ילד לאחר הפלה או מחלה, הוא "נקנה" בידי קרוב משפחה הדואג לכל צרכיו של הילד עד גיל 7-8, בניסיון לרמות את הגורל במהלך אותן שנים קריטיות.
המירקאדו "נועד לשנות את המזל", הסביר לצ'יטריק משה חביב, מאנשי חברה קדישא באיזמיר הסמוכה. צ'טריק שיתף את עוקביו בגילוי מצבתו של יצחק פוליקר, שהלך לעולמו באיזמיר בגיל מופלג ונקבר בבית הקברות היהודי ב-1912. המצבה העידה על כך שהוא "נקנה" בתור ילד.
אף שבבורסה נותרו היום רק 60 יהודים, אלנקווה משוכנע שהקהילה תשרוד. "כל יום צריך לעבוד כדי שהיהדות תשגשג פה — וזה יקרה", הוא הסביר למצלמתו של צ'יטריק, בטורקית מתובלת בלאדינו.
מסעותיו של צ'יטריק מובילים אותו גם אל שרידיה של אחת מהקבוצות היהודיות הגדולות בטורקיה, הרומניוטים, שנמחו כמעט כליל בידי הנאצים.
הרומניוטים היו קיימים עוד הרבה לפני הפיצול בין ספרדים לאשכנזים, והם לא שייכים לאף אחת משתי הקבוצות. על פי המסורת, הם התיישבו ביוון ובטורקיה זמן קצר לאחר חורבן בית שני, עוד בשנת 70 לספירה.
בעבר הייתה זו הקבוצה היהודית הגדולה והבולטת באזור הבלקן, אך כיום נותרה מהרומניוטים קהילה קטנה המרוכזת ביואנינה שבצפון יוון. בטורקיה נותרו רק כמה עשרות יהודים רומניוטים.
צ'יטריק מייחס את הזנחת אתרי המורשת היהודיים בטורקיה להשמדה הכמעט מוחלטת של הרומניוטים, כי יש מעט מאוד משפחות יהודיות שמגלות עניין אישי במורשתן, בניגוד לאופן שבו מושקעים יהודי ספרד ואשכנז בצפון אפריקה ובמזרח אירופה בהתאמה.
במקום זאת, גורל האתרים היהודיים בטורקיה נותר כעת בידי הרשויות המקומיות, והתוצאה היא חוסר אחידות משווע.
כמה עיריות ורשויות מקומיות בטורקיה שיפצו בתי כנסת בשנים האחרונות, ללא כל פרסום או תרועת חצוצרות.
אחת הדוגמאות המרשימות ביותר היא בית הכנסת ברגמה יעבץ שליד איזמיר. המבנה שימש אורווה עד לפני מספר שנים, אז שיפצו אותו הרשויות והעניקו לו חלל פנים מהפנט ביופיו, כולל רצפת שיש משובצת, חלונות ויטראז' ובימה ייחודית, מעוטרת שיש וסורגי מתכת מודרניים למראה, ומעליהם חופה של עמודים ניאו-קלאסיים ותבליטי עץ צבועים בזהב שמקשטים את התקרה.
ועם זאת, אתרי מורשת יהודיים אחרים, כמה מהם עתיקים מאוד, עדיין שוכבים כאבן שאין לה הופכין, חשופים לפגעי מזג האוויר ולגנבי עתיקות, כמו בית הכנסת העתיק של פריאנה, ליד איזמיר. האבנים המאסיביות, בהן גם עמודי גרניט מפוסלים, הפכו לקישוטי גן נחשקים עבור תושבי האזור, וכמה מאלו שפזורות בין שרידי בית הכנסת אף משמשות את המקומיים כשולחנות פיקניק.
במילאס שמדרום לפריאנה, בית הכנסת המקומי נהרס לפני כמה שנים, ומעל חורבותיו נבנה מרכז חינוכי. הרב צ'יטריק ובנו, שמטיילים עם חבר בשם אליעזר, גילו גם קברים שחוללו עקב עבודות בנייה ליד בית העלמין היהודי של מילאס, וקברו מחדש את עצמות האדם שהיו פזורות סביבם.
הם פגשו בדרך יהודים שביקשו עזרה בשימור מנהגיהם היהודיים, הרחק מלבה של יהדות טורקיה. יהודייה מאנטקיה, המרוחקת 800 קילומטר מאיסטנבול, סמוך לגבול עם סוריה, פנתה אל הרב צ'יטריק בטוויטר וביקשה ממנו להביא עמו סכינים לשם ביצוע שחיטה כשרה. עבורה ועבור קומץ היהודים שנותרו באנטקיה, ביקורו של הרב, המשמש גם שוחט, היה הזדמנות נדירה להצטייד בבשר כשר.
למרות ההיסטוריה היהודית העשירה שלה, בטורקיה כמעט אין זכר לטיולים המאורגנים בעקבות המורשת היהודית, כמו אלו שמתקיימים זה שנים באירופה. צ'יטריק מקווה לשנות את המצב.
"טורקיה היא מדינה ענקית, וזה בהחלט מסבך את העניינים, אבל זה לא אומר שאין כאן פוטנציאל לטיולים מסוג זה", הבהיר הרב. "אני מקווה שהטיול שלי בטוויטר יפתח לאנשים את התיאבון".
