(JTA) – לאחר חמישה חודשים שבהם נהגה הרבה ג'ניס פּוֹטישה לתקוע בשופר על מרפסת ביתה מדי ערב בשעה שבע, החל הטקס ללבוש משמעות חדשה.
באוגוסט נדבקה אחותה בקורונה, ואחרי שבוע וחצי בביתה נאלצה להתאשפז ומאוחר יותר הורדמה והונשמה.
"במשך הרבה זמן היא הייתה קרובה יותר למוות מאשר לחיים", אמרה פוטישה.
בלי יכולת לבקר את אחותה בבית החולים, המשיכה פוטישה להצטרף לתשואות של שבע בערב לעובדי שירותי הבריאות כשהיא תוקעת בשופר מדי ערב ממרפסת דירתה שבשכונת אַפֶּר ווֶסט סַייד במנהטן. השופר, העשוי מקרן איל, הזכיר לפוטישה, רבה בבית הכנסת טֶמפּל סַיני במַסַפּיקְווָה שבלונג איילנד, את עקדת יצחק, שבה העלה אברהם לעולה איל במקום לשחוט את בנו יצחק, שנותר בחיים.
"באותה תקופה, כשלא יכולתי להיות לידה או ליד משפחתה הקרובה, השופר נעשה מבחינתי לסמל נוסף של החיים, כפי שהיה סמל לחיים בשביל יצחק", אמרה פוטישה.
הצדעת הערב לעובדי שירותי הבריאות החלה במארס 2020 אך הרוב זנחו את המסורת הזו אחר תוך חודשים אחדים, עם שוך הגל הראשון של המגפה העולמית. פוטישה, שהתשואות הפכו בעבורה לטקס, נזקקה למעשה רשמי כלשהו כדי לסיים אותו, ולא לתת לו לדעוך ולהתפוגג סתם כך.
אחותה נאלצה להישאר כמה חודשים בבית החולים עד שעברה למרכז שיקום ובסופו של דבר שוחררה לביתה. אפילו לאחר שחגגו את ציון הדרך הזה, המשיכה פוטישה להשמיע את קול השופר מדי ערב בשעה שבע – לאכזבתם של כמה משכניה.
בשבוע לאחר שקיבלה את מנת החיסון הראשונה, באביב האחרון, תקעה בשופר בשעה הרגילה. אלא שעכשיו, הרגישה תחושה חדשה של תקווה.
"וואו, את יודעת מה, אולי אם כולם יעשו את זה, יגיע האור", חשבה לעצמה.
לאחר שהודיע המושל אנדרו קואומו בחודש שעבר שניו יורק תתחיל להיפתח מחדש, סברה פוטישה שאולי זה הרגע לחדול מן התשואות.
"חשבתי באמת שאולי זה הרגע להפסיק לעשות את זה", אמרה. "שאלתי כמה מהאנשים שהשתתפו בתשואות והם אמרו לא, אנחנו ממשיכים, זה עדיין חשוב".
עוד הוסיפה: "זה היה לפני שלושה שבועות בערך. והמספרים חוזרים לעלות".
ולכן פוטישה ממשיכה לתקוע בשופר ולהתפלל ליום שבו יהיה הגיוני להפסיק את ההצדעה מדי ערב.
כשנשאלה עד מתי תמשיך בכך, התקשתה הרבה להתחייב.
"המספרים ממשיכים לעלות, העובדים בקו הראשון ממשיכים להיות מאוד לחוצים בגלל מה שקורה", אמרה, "ויש יותר מדי לא מחוסנים".
