מחוז סאמטר, פלורידה (JTA) – כשאלן פוקנר סיפרה לחבריה שהיא עוקרת לקהילת גיל הזהב המשגשגתThe Villages ("הכפרים") בפלורידה המרכזית, הם הזהירו אותה: אין שם חיים יהודיים.
בעצת חברה מהתיכון שסיפרה לה בהתלהבות על החיים בקהילה של 125,000 תושבים שמורכבת רק מבני 55 ומעלה, פוקנר החליטה לצאת ולבדוק בעצמה את המקום. היא אהבה את הקונצרטים החינמיים, את ההמולה ברחובות מלאי התושבים ואת מגוון המסעדות והחנויות בקניון על שפת המים, שמשרת אך ורק את תושבי "הכפר". ולא, היא לא הרגישה שחסרים שם חיים יהודיים.
לאחר שובה לביתה בדרום פלורידה, ההחלטה התקבלה. היא ובעלה העמידו את ביתם למכירה ותוך כמה ימים היו מוכנים להתחיל בחייהם החדשים באתר, שבו יכולים הדיירים לשחק גולף באחד מ-12 מסלולי הגולף המקצועיים, להגיע לביקור אצל הרופא או לפגישה במסעדה בקלנועית, ולהאזין מדי ערב למוסיקה חיה בכיכרות הרבות שבמקום.
הם עברו מדרום פלורידה, אחד האזורים המאוכלסים ביותר ביהודים בארצות הברית וכזה שידוע בחיי הקהילה התוססים שלו, לאזור שבו אין כמעט קהילה יהודית פעילה.
חמש שנים אחרי המעבר, הם ראו כיצד התמונה משתנה, ואף עזרו בעצמם לבסס את החיים היהודיים במתחם הפרישה הענקי הזה. פוקנר אחראית על קבוצת הנשים Amazing Jewish Women of The Villages, אחת מכמעט 3000 הקבוצות החברתיות הזמינות לדיירי המתחם.
"עכשיו יש לנו רשת קשרים", היא אמרה. "אנחנו מרגישים מקושרים כי יש לנו חברים יהודים".
החיים היהודיים המשגשגים במקום לא זכו לתשומת לב רבה מחוץ למתחם. יתכן שהסיבה לכך היא שמה שתפס את הכותרות היו דפוסי ההצבעה של תושבי The Villages בשתי מערכות הבחירות האחרונות. הן ב–2016 והן ב–2020 הצביע כל דייר שני במתחם לדונלד טראמפ, שביקר במקום פעמיים במהלך כהונתו . סרטון שצייץ טראמפ מהמקום, הראה את אחד התושבים קורא קריאה גזענית לבנה במהלך עצרת למען טראמפ. דפוסי הצבעה אלה שונים מאד מאלה של הקהילה היהודית האמריקנית, אפילו בפלורידה, שם הרוב נוטים לצד הדמוקרטי.
בכל הנוגע לדיירים היהודיים, לא ניתן להתעלם מהשינוי שהתחולל במתחם בשנים האחרונות. היום יש בקהילה שני רבנים במשרה מלאה, האחד בבית הכנסת הרפורמי והאחר בחב"ד. ביולי נחנכה הפדרציה היהודית הראשונה מסוגה באזור.
הרב יושי הכט העתיק את מרכז חב"ד שהקים באוקלה השכנה, שבה כמעט 60,000 איש, אחרי שהבין שב-The Villages יש מגמה ברורה של גידול במספר התושבים היהודים. היום הוא הרב של מרכז חב"ד של אוקלה ו-The Villages, והוא מעריך שהאוכלוסייה היהודית המקומית מונה בין 3000 – 6000 איש. בכל יום, מספר הכט, הוא מקבל פניות מיהודים ששוקלים לעקור לשם.
מדי שבת נערכת במרכז חב״ד תפילה במניין והחגים היהודיים נחגגים בצוותא. לפני פרוץ מגפת הקורונה ערכו הדיירים מסיבת חנוכה בהשתתפות כ-120 חברים.
משצמצמה המגפה את האפשרויות, ביצע הרב שינויים והתאמות. מתנדבים התגייסו כדי להביא מרק עוף וחלות לשכניהם בשבת, והכט החל לקיים שיעורים קבועים בזום. בימי החנוכה ארגנה הקהילה תהלוכת מנורות על גבי מכוניות עתיקות.
"אנחנו משתדלים לעשות דברים שמזינים את הרוח היהודית ואת אווירת המקום של הדיירים", הוא אמר.
רייגן ג'ונסון, עובדת מדינה בגמלאות מאיסט לאנסינג שבמישיגן, עברה להתגורר ב-The Villages ב-2014. "בחרתי במקום כי יש בו מסלולי גולף רבים עבור בעלי, ועבורי מצאתי במקום היצע מוסיקלי נרחב", היא הסבירה.
לפני המעבר ביקרה ג'ונסון במקום כדי לבחון את החיים היהודיים בו. "דאגתי שבפלורידה המרכזית אולי לא תהיה אוכלוסייה יהודית", אמרה.
בביתה הקודם באיסט לאנסינג הייתה ג'ונסון מעורבת מאוד בפעילות של הקהילה היהודית המלוכדת. "שרתי במקהלה, לימדתי ילדים לבר-מצווה ולבת-מצווה וארגנתי את ערבי הסדר של הקהילה", סיפרה. " הייתי מאוד פעילה".
להפתעתה גילתה שהאוכלוסייה היהודית במתחם תוססת אף יותר מזאת שבאיסט לאנסינג.
כדי למצוא חברים יהודיים חדשים בדקה ג'ונסון את רשימת מועדוני החברים במתחם. היא גילתה שמות מעניינים שמשכו את עיניה, כדוגמת מועדון "חגורת הבורשט", או " הקיביצער", או מועדון ״חבורה״ ללימודים יהודיים.
הפעילות הראשונה שבה השתתפה הייתה ערב גאלה באחד החגים, שהכרטיסים אליו נמכרו עד האחרון בהם, ואשר אורגן בידי מועדון ״חגורת הבורשט״. "היו שם בוודאי 300 איש, עם ריקודים, כיבוד ובידור", היא סיפרה. "זה היה משהו".
בעולם טרום-המגפה, השתתפה ג'ונסון בערבי אפיית חלות ואוזני המן, בפורים שפיל, בסדר נשים ובאירועי הדלקת נרות בחנוכה, שכמעט כולם נעלמו בשנה החולפת.
"זה באמת מעניק טעם לחיים. אלה בני עמי", הסבירה.
ראשיתו של בית הכנסת הרפורמי "שלום" של מרכז פלורידה, הנמצא בסמוך למתחם The Villages, לפני 20 שנה במועדון חברים מקומי ששמו "החברים היהודים". לפני שזכו לבניין משלהם, נהגו החברים להפגש בכנסייה מקומית. כיום מונה בית הכנסת 565 חברים, שרבים מגיעים אליו בקלנועיות דרך כניסה למתחם הממוקמת בסמוך לגומה השנייה של אחד ממסלולי הגולף. לכן מסלול זה נקרא "מסלול בית הכנסת".
לפני שלוש שנים שכרו המתפללים את שרותיו של זאב זוננשטיין, ממונסי שבניו יורק, לשמש כרב במשרה מלאה. לפני שהגיע למקום, לא היו ילדים בקהילה. היום, בזכות ההתפתחות המואצת של המקום והצורך בעובדים שישרתו את הקהילה, רשומים כבר שלושה טקסי בר מצווה ביומנו של זוננשטיין. כחמישית מחברי הקהילה הם יהודים שאינם מתגוררים במתחם The Villages.
"אני עד לצמיחתה של הקהילה", סיפר הרב. "האוכלוסייה כאן באמת מתחילה להותיר את רישומה".
לפני המגיפה, נהגו להגיע בערב שבת ממוצע כ-150 עד 200 מתפללים.
סוזאן פיינברג החברה בבית הכנסת זה שנים ומנהלת השיווק שלו, הגיעה מבולטימור למתחם לפני תשע שנים.
"פלורידה המרכזית מפורסמת בדברים רבים שאנשים לא רוצים לשמוע עליהם", היא אמרה בהתייחסה לנטיות הפוליטיות השמרניות של תושבי האזור. "אבל יש אצלנו אוכלוסייה יהודית די גדולה".
"בחנוכה מדליקים נרות בחנוכיות בכל הכיכרות", היא אמרה. "הם גם שמים חנוכיות בכל מרכז נופש ומדליקים נרות בכל אחד משמונת הלילות. יש כאן מודעות לחיים היהודיים".
ישנה גם תוכנית בין-דתית להנצחת זיכרון השואה, אשר מושכת כ-1500 משתתפים, בהם יהודים ושאינם יהודים.
אבל בכל זאת מדובר בקהילה יהודית קטנה, בוודאי בהשוואה לזו של דרום פלורידה, שם מתגוררים חצי מיליון יהודים, רובם במתחמי גיל הזהב ענקיים.
ויש היבטים מהחיים היהודיים שנותרו מאתגרים. למשל, גישה לחנות מזון כשר.
"אנחנו במרחק נסיעה של שעה מאורלנדו, וזה מועיל כי יש שם היצע רב יותר", אמר הרב הכט, שציין כי חלק מהחנויות המקומיות מחזיקות מוצרי מזון כשרים ושארגונו מעמיד בשר כשר למכירה.
אולם עבור אנשים כפוקנר, מה שחשוב הם השכנים ולא שאלת זמינותו של בשר כשר. לדבריה, השכנים והפעילות הם מה שיוצרים קהילה יהודית איתנה. שנתיים לאחר שעברה להתגורר במקום כבר יצרה לעצמה חברות עם חמש נשים יהודיות. אחרי שפרסמו בפייסבוק תצלום של ארוחת ערב משותפת הוצפו בפוסטים של נשים יהודיות אחרות תושבות המקום שתהו מדוע לא הוזמנו.
"אחרי זה, אמרתי 'זהו זה, איש לא ירגיש שלא נכלל בחבורה. אני יודעת איך זה מרגיש כשמדירים אותך מהקבוצה׳", אמרה פוקנר.
באותו לילה נולדה קבוצת Amazing Jewish Women of The Villages.
"הבנתי שיש בכך צורך״, היא הסבירה.
הקבוצה פתחה דף פייסבוק ומונה כיום יותר מ-500 חברות. כל מי שרוצה מוזמנת להצטרף ולהיות מעורבת. תחילה הם נפגשו במסעדות מקומיות, אך הקבוצה המשיכה להתרחב, עד ש"בשלב מסוים כבר לא יכולנו להמשיך להיפגש במסעדות כי הן לא יכלו להתמודד עם 60-70 נשים יהודיות", סיפרה פוקנר.
הן העבירו את פעילותן למרכזי הפעילות של המתחם, אשר מוצעים לשימושם של 2800 המועדונים הרשמיים של דיירי המקום, בהם מועדון תפירת וינטאג', מועדון ריקודי שורות, ומועדון בניית דגמי רכבות.
בשנה האחרונה ההשתתפות באמצעות זום הייתה דלה, אך פוקנר אומרת שכעת, כשרוב החברות מחוסנות, הן מתחילות לתכנן את חידוש ההתכנסויות.
"אנחנו ממש מחכות בכיליון עיניים לשוב ולהיפגש פיסית כשיתאפשר מבחינת בריאותית", היא אמרה. "בזכות קבוצות כאלה, אני חשה בנוח לחיות ולהרגיש כאן יהודייה".
