לסיפורים שאנחנו מספרים לילדים — ועל ילדים — יש משמעות. בספרי החדש, Beyond the Synagogue: Jewish Nostalgia as Religious Practice, אני מאירה זרקור על הסיפורים שמספרים יהודי אמריקה בנושא ההגירה היהודית ממזרח אירופה בתחילת המאה הקודמת — ועל ערכי הקהילה העמוקים שהם חושפים.
ההיסטוריה היהודית באמריקה אמנם החלה בשנים הראשונות של הקולוניאליזם האירופי, אבל רוב יהודי ארצות הברית הם צאצאי יהודים ממרכז אירופה וממזרחה, שהיגרו לארה"ב בין השנים 1880-1924. מהגרים יהודים רבים התיישבו בלואר איסט סייד של ניו יורק ובמרכזים עירוניים אחרים, לפני שעברו לשכונות צפופות פחות בתוך ניו יורק או מחוצה לה.
יהודי אמריקה מספרים סיפורים נוסטלגיים על הרגע המכונן הזה בתולדות קהילתם בשלל דרכים, כולל באמצעות שימוש בספרי ילדים מאוירים. ספרים אלה, ובעיקר דמויות בדויות של ילדות, מסייעים ליהודי ארה"ב ליצור קשר רגשי עם העבר, ובה בעת גם עוזרים לנו לנצל את ההיסטוריה כדי להעניק משמעות לימינו אנו.
עד המאה העשרים, רוב האמריקאים יצרו זיקה בין הילדוּת, במיוחד של בנות צעירות, לבין רעיונות כמו רגשנות ותחושת נוסטלגיה. ילדים אינם נחשבים בוגרים דיים כדי לחוש נוסטלגיה כלפי חוויות שחוו בעצמם, אבל דמויות בדויות של ילדים, הנתפסות כסמל לתמימות, הן כלי שימושי שמאפשר ליוצרים ולקהל להקרין נוסטלגיה כלפי ילדותם שלהם וגם תחושת נוסטלגיה קהילתית לתקופה שהייתה ואיננה עוד. ילדות הן דמויות גמישות, הן מסוגלות להיות נועזות ואמיצות אך בה בעת הן גם פגיעות דיין כדי להביע געגוע לעבר ואהבה למשפחתן.
באמצעות תיאורים של ילדות יהודיות ממוצא רוסי בתחילת המאה העשרים כצעירות נועזות ועצמאיות, ספרי ילדים כמו The Promised Land (1912) מאת מרי אנטין, מהדהדים וחושפים מחדש בפני קהל צעיר, תיאורים מיתיים של ניצחון הבנות היהודיות על "הגטו" של פעם, תיאורים שהיו פופולריים כל כך בתחילת המאה הקודמת. ספרים אלה מתייחסים גם לעברם של המהגרים היהודים ולמסורות הדתיות והתרבותיות שלהם כמו אל משהו בריא ויקר ערך, ולא כמשהו שיש להשאיר מאחור בחיפוש אחר זהות אמריקאית חדשה.
המפורסם והאהוב ביותר מבין ספרי הילדים הנוסטלגיים המספרים את סיפורן של ילדות יהודיות אמריקאיות הוא כנראה זה של סידני טיילור מ-1951, All-of-a-Kind Family, וגם ספרי ההמשך שלו. הספר מוכר כספר הילדים האמריקאי הראשון שמציג דמויות יהודיות ונכנס לזרם המרכזי, והסדרה כולה הכתיבה את הטון לסיפורת הנוסטלגית שמוקדשת לילדות יהודיות. הסדרה מתחקה אחר חמש אחיות יהודיות "ייחודיות", שאליהן מצטרף בהמשך גם אחיהן הקטן והשובב. הן מתגוררות עם הוריהן בבית מגורים צפוף בלואר איסט סייד בשנת 1912, ואביהן מנהל חנות גרוטאות. לכל אחות יש אישיות משלה — שתלטנית, למדנית, עקשנית, ביישנית — אבל כולן יחדיו נועזות ונמרצות, ובה בעת גם מפגינות פגיעוּת רבה. טיילור מתארת בלהט רב את לואר איסט סייד כשכונה מלוכלכת, צפופה ומצחינה, אבל האחיות בורכו בחום המשפחתי ובמסורת שלהן.
בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, יותר ויותר מוציאים לאור התעניינו בסיפורת ילדים מגוונת, כולל סיפורים נוסטלגיים המוקדשים להיסטוריה היהודית, ומיועדים לשימוש בבתי הספר הציבוריים שנזקקו לתוכנית לימודים רב-תרבותית. סופרים נוספים הלכו בעקבות טיילור, והשתמשו בילדוּת כדי להביע את הכמיהה היהודית-קהילתית לעבר.
ספרו של אריק קימל When Mindy Saved Hanukkah (1988), מתרחש בתחילת המאה הקודמת בבית הכנסת שברחוב אלדרידג', הפתוח כיום לציבור כמוזיאון רחוב אלדרידג'. משפחת קליין הזעירה — משמעות המילה קליין בגרמנית וביידיש היא ׳קטן׳ — מתגוררת מאחורי קירות בית הכנסת, "שואלת" חפצים מהמתפללים בבית הכנסת, ומחקה במודע את ספר הילדים הקלאסי של הסופרת הבריטית מרי נורטון, הלקחנים (1952). מינדי מתעמתת עם "חתול אכזרי כמו אנטיוכוס" — יריב ראוי לא פחות מהנבל הגדול של סיפור חנוכה — כדי לקנות נר חנוכה למשפחתה. מינדי הופכת על פיו את סיפור חנוכה המסורתי, על גבורה גברית שמתבטאת בלוחמת גרילה, ומשלימה אותו באמצעות סיפורה של ילדה אמיצה המגנה על מסורת החגים של משפחתה. זה סיפור מקסים המתאים ללימוד בבית ספר ציבורי, ומאפשר ליהודי ארה"ב האשכנזים להציג את עצמם כשונים אך לא "שונים מדי" משאר האמריקאים. אך הסיפור מציג גם חזון מסוים של ילדוּת יהודית אמריקאית, אסרטיבית אבל מפתה, שדרכה יכולים הקוראים לגשת אל תולדות יהדות אמריקה.
המגמה הזאת נמשכת גם אל תוך המאה ה-21. הסיפורים הנוסטלגיים על הילדוּת היהודית אמריקאית הגיעו כנראה לשיאם בשנת 2009, עם הופעת הבכורה של רבקה רובין, בובת הנערה האמריקאית, שלוותה בסדרת ספרים היסטוריים מאת ג'קלין דמבר גרין. רבקה הייתה הדמות היהודית הראשונה בסדרה ההיסטורית שהפיקה חברת הבובות המצליחה שבבעלות מאטל, והיא זכתה אף בשבחים רבים. רבקה בת התשע היא ילדה "אמיצה, מבולבלת, רחומה ונחושה", שמתגוררת גם היא בלואר איסט סייד בשנת 1914. רבקה יוצאת נגד כמה מהציפיות של בני משפחתה — היא רוצה להדליק נרות שבת משלה וגם רוצה להיות שחקנית — אבל היא לא מתרחקת יותר מדי. הספרים, הבובות והמיניאטורות המלוות את סדרת 'הנערה האמריקאית', מכוונים את הצרכנים הצעירים לראות את עצמם ואת הלואר איסט סייד כמרכז ההיסטוריה היהודית-אמריקאית. מכוונים אותם להיות אמיצים, אבל במידה, או לפחות מתוך חמלה, ולנווט את דרכם במיומנות בין מערכות החיים שלהם כמיעוט שהוא דוגמה ומופת.
לאחרונה, התווסף לרשימה גם ספרה של לזלי ניומן, Gittel’s Journey: An Ellis Island Story (2019), שאיירה איימי ג'ון בייטס בצבעים רכים בתוך מסגרת שחורה. הספר מתאר את סיפור הגירתה של ילדה קטנה ממדינה אירופית ללא שם, דרך אליס איילנד. כשפקח מחלקת ההגירה חושד באמה שהיא חולה בדלקת עיניים, גיטל נאלצת להמשיך את המסע לבדה. התיאורים הנוקבים של ניומן — הפקח "הבריש משרוולו את ידה של אימא כאילו הייתה פירור של חלה״ — והאיורים של בייטס, המזכירים תמונות ישנות של פעם, מושכים את הקוראים אל תוך עולמה הרגשי של ילדה קטנה, שיוצאת למסע משנה חיים. בזמן שהאמריקאים של ימינו דנים במדיניות ההגירה הלאומית ויהודים רבים מהרהרים בשאלת הגיוון בתוך הקהילה, ספרים כמו Gittel’s Journey מסייעים לקוראים צעירים ומבוגרים כאחד לבחון מחדש את מרכזיותו של סיפור ההגירה המוכר הזה של יהודי אמריקה.
הילדות היהודיות בסיפורת ההיסטורית — תמימות, סתגלניות, אמיצות ואוהבות — הן האמצעי המושלם לזיקוק דמותו של היהודי האמריקאי ברגע מסוים בהיסטוריה, תוך שהן מכות שורשים עמוקים בהקשרים הנוסטלגיים שלהן לקהילות היהודיות שקדמו להן. מאחר שהילדות הבדויות של ימים עברו סתגלניות להפליא, הן גם חושפות את החששות ואת הערכים של הקהילות היהודיות בימיהן.
על המחברת:
רייצ'ל ב. גרוס היא מרצה בכירה ויו"ר המחלקה על שם ג'ון ומרשה גולדמן ללימודי יהדות אמריקה בפקולטה ללימודי יהדות באוניברסיטת סן פרנסיסקו. היא מחברת הספר Beyond the Synagogue: Jewish Nostalgia as Religious Practice.
