(JTA) – אלכס קוחנסקי החל.ה להשתמש באנגלית בכינויי הגוף הניטרליים מגדרית – they/them ביום הראשון בחוות ההכשרה החקלאית "אדמה" בסתיו 2019.
אף שנולד כזכר, מעולם לא חש קוחנסקי לגמרי בנוח בכל הנוגע לגוף. כבר בילדות, אחרי הצצה במראה בגופו העירום, חשב שאלוהים עשה טעות.
אולם במהלך הקורס בן שלושת החודשים להכשרת חוואים יהודיים קוחנסקי החל לחוש יותר בנוח – הן בעצם הבחירה המקצועית לעבוד במשק חקלאי, והן בזהותו הטראנסג'נדרית, ואף לבש לראשונה בפומבי שמלה. אחד הרגעים המרגשים היה כאשר נשות הקהילה הזמינו את קוחנסקי להצטרף אליהן, לקראת שבת, לטבילה באגם, במקום במקווה.
בתום הקורס הכריז קוחסנקי על עצמו כטראנס.
"הצטרפתי ל'אדמה' כי כולם אמרו לי שזה מקום קווירי מעולה ללמידה, כי שם פוגשים טראנסים וקווירים יהודיים רבים. זה ממש מקום עלייה לרגל למגזר זה", לדברי קוחנסקי.
לא רבים מודעים לכך כי בתוך המרחב החקלאי, שבו רבים מוצאים את זהותם היהודית באמצעות עיבוד האדמה, ישנם גם כאלה שמוצאים דבר נוסף: זיקה מגדרית חדשה.
לא פחות מ–10% מהמשתתפים בתוכנית "אדמה" במשך 17 שנות קיומה שינו את כינויי הגוף שלהם – כך מספר שמו שדה, מנהל התוכנית. רובם שינו את כינוי הגוף שלהם מכינויי גוף נשיים לניטרליים.
קשה היה להחמיץ את הנוכחות הטראנסית בכינוס הראשון שנערך אשתקד של "רשת החקלאים היהודיים", שבו שולחנות ההיכרות בחדר האוכל, שיועדו לחקלאים קווירים, היו כה גדושי משתתפים עד כי היו שזלגו לשולחנות הסמוכים. אחד מכל שישה משתתפים בכינוס ב–2020 היה טראנס או לא-בינארי ובכינוס הווירטואלי שנערך ב–2021 אחד מכל שלושה משתתפים בחרו בכינויי גוף לא-בינאריים, כלומר בשפה מכלילה מגדרית.
"אנשים מצויים בתהליך של שקילה, בירור או פשוט פתוחים לבחון מחדש את זהותם, ואת האופן שבו חיברתו אותם או זיהו אותם כילדים. אני גם חושב שיש כאן משהו הקשור לגוף ולכוח, לסוגי כוח שונים, ולשימוש בגופך בדרך מועילה", אמר שדה.
תורם לכך המאמץ המכוון להפוך את מרחבי החוות היהודיות למסבירי פנים לטראנסים ולמשתתפים לא-בינאריים. ל"אדמה" יצא שם של ארגון המקדם הכללה, באופן כמעט קיצוני. מארגני כנס "רשת החקלאים היהודיים" – JFN – עשו ככל יכולתם לקדם בברכה את החקלאים הטראנסים, ואף הציעו לקיים השנה מושב מיוחד בכינוס שידון בהתנסויות היחודיות שלהם.
חקלאים טראנסים רבים מציינים את החוויה הפיזית של עבודה האדמה, כמו גם את העובדה שהטבע אדיש לאופן שבו גופם תואם או לא תואם את זהותם המגדרית, כגורמים שתורמים לתחושת הנוחות שלהם במרחב החקלאי היהודי.
"יש פה בית, תחושת השתייכות לאדמה", הסביר.ה שמחה הלפרט-הנסון, תלמיד רבנות בהיברו קולג'. שמחה למד ב"אדמה" ב–2016, אחרי שחווה פרידה כואבת. "לעצים ממש לא אכפת מי אני. למים לא אכפת. אפשר להיות בכל צורה, בכל דרך שהיא. אין תפיסה של שמן או רזה. חשוב במיוחד לחוש תחושת בטחון ושייכות. והיות שהעולם הרגיל, התרבותי כה מקפיד על נורמות ואמות מידה, אז הגיוני שהטראנסים ימצאו לעצמם מקום ויעוד בטבע״, אמר.ה הלפרט-הנסון.
מיכה שטרית, שייסד ב-2018 את "פרוייקט המדבר", חווה חקלאית לימודית ליהודים על הקרקע של בית כנסת בטוסון, אריזונה, אומר שהמרכיב הפיזי בעבודה החקלאית עזר לו לקבל את העובדה שהוא טראנס.
"נוצר חיבור לגוף שאולי לא חשים בו קודם לכן", אמר שטרית. "וזה הוביל אותי לחשיבה היכן עוד בגופי התחושה אינה אותנטית. נראה לי שעבור כל אחד – ויש הרבה אנשים שנכנסים לעבודת האדמה ומבינים שהם טראנסים – אני מאמין שזה נובע מכך שמבינים בסופו של דבר מה מעורר תחושת אי נוחות. ואם עניין המגדר הוא זה שמפריע, אם הזהות אינה נוחה לך, אז אתה מגיע למצב שבו מחוללים את השינוי".
במידה מסוימת יש בייצוג הטראנסי הבולט בעולם החקלאות היהודי כדי לשקף את הדמוגרפיה של כלל עולם החקלאות בארה"ב. רבים מהצעירים הנמשכים לחקלאות בעשור האחרון הם נשים, חד-מיניים וטראנסים לעומת כלל אוכלוסיית החקלאים, אשר בארה"ב הייתה מאז ומתמיד לבנה וגברית ברובה.
סקר שנערך ב–2017 בקרב 3500 חקלאים מתחת לגיל 40 מצא ש-1% מביניהם הזדהה כטראנסים ו-2% נוספים זיהו את המגדר שלהם כ"אחר". ההערכות לגבי האוכלוסייה הטראנסג'נדרית בכלל ארה"ב – אף כי קשה לאשש זאת – נעות סביב חצי האחוז.
במאמר משנת 2017 דיווח אייזיק זון מאוניברסיטת ניו-המפשר, שחקר חקלאים קווירים, כי החקלאים האלה מנו שלוש סיבות שמשכו אותם לחיים חקלאיים, ויש בכך כדי לאשש את מה שהחקלאים היהודיים מספרים על חוויותיהם. לפי מחקרו של זון, החקלאים הטראנסים אוהבים את הבגדים הניטרליים מגדרית שלובשים לעבודה במשק, את הבידוד היחסי של הקהילות הכפריות המאפשר מרחב להתפתחות המגדר, וכן אוהבים ביצוע עבודות השמורות בדרך כלל לגברים שלא שינו את זהותם הגברית.
"נראה לי שזה חל על עולם החקלאות היהודי והלא-יהודי גם יחד – יש בקרבו מספר גבוה של חקלאים טראנסים", לפי אס.ג'יי. סלדין, ממייסדי "רשת החקלאים היהודיים".
ההתנסות של סלדין ממחישה את העניין. עד לאחרונה היא נקראה שרה, בשם שניתן לה בלידתה. אולם בשנה האחרונה היא החלה להבין שהיא חשה שלא בנוח בין נשים שמגדרן לא השתנה. בכינוס האחרון של הרשת היא מצאה עצמה נמשכת כל העת אל המשתתפים הטראנסים והלא-בינאריים מבין החקלאים היהודיים שנטלו חלק בכינוס.
"התחושה הייתה ששם המקום שלי," הסביר.ה סלדין. "ונראה לי שמדהים לחוש חוויה כזאת של 'לכאן נשמתי מושכת אותי, זאת אני וזאת נשמתי' . לא ידעתי באותו מעמד שזה החלק שמצא חן בעיניי בכינוס – ואולי ידעתי אבל לא הבנתי מדוע. והיום, שנה אחרי כן, זה נראה לי מאוד הגיוני. הנשמה מצאה את עמיתיה".
החקלאים היהודיים הטראנסים תמימי דעים שיש חפיפה טבעית בין עבודת האדמה, יהדות וזהותם המגדרית, אך טיב הזיקה הזאת מסובך ולעיתים קשה להבנה.
חלק מהאנשים מוצאים כאן, בעולם הטבע חסר השיפוטיות, מפלט טבעי מהסערה הפנימית של תחושת אי הנוחות. אחרים אוהבים את העבודה הפיסית ואת החיבור המחודש לגופם. יש המעדיפים את סוג העבודה הזה המבודד והמרוחק מהציפיות החברתיות, מה שמקל להתבונן במישרין בתחושת הטראנסיות ומספק מקום בטוח כדי לנסות לבדוק את זהותם. הרוב חשים קצת מהכל.
"יש לי זכרון של הנחת שכבות של קומפוסט זו על גבי זו, תוך השגת הבנה עמוקה יותר של זהותי כטראנס", מסביר.ה שי שנאל, רועה במחוז מנדוסינו בקליפורניה. "כל חוויות החיים הקודמות שלי הן כנות וברורות ואני יוצר.ת מהן קומפוסט כדי שתתחיל הצמיחה. ואז בא לעולם משהו חדש, שגם הוא כן וברור ויהודי מאוד , בזכות העובדה שנתתי לעצמי מרחב להתפרקות כמו חומר הקומפוסט. כך שגם אצלי, כמו אצל הצמחים, קיימת הזהות הטראנסית שלי, הזהות היהודית שלי. הכול שם ביחד".
עד אמצע שנות העשרים שלה הזדהתה שנאל כאישה סטרייטית. אך ב–2016 בחגיגה יהודית לכבוד ראש חודש, שבה השתתפו טראנסים וקווירים, תיארה עצמה אחת הנשים כטראנס-אישה ומיד נדלקה נורה בראשה של שנאל. היא החלה להשתמש בכינויי גוף מכלילים מגדרית כדי לשוות צורה לתחושות שתמיד חשה בנוגע למגדר ושלא יכלה לבטא. ב–2019 החלה שנאל להציג עצמה כטראנסית, אחרי שעקרה לקליפורניה כדי לעבוד בחוות "סיסטר מון פארם", משק חקלאי קווירי ויהודי בעמק פוטר.
"כשהגעתי לחוות סיסטר מון שם איש לא הכיר אותי, יכולתי להביע את מה שחשתי כאמת שלי. יכולתי לומר שאני גבר טראנסי אבל עדיין רוצה להתקשט בנצנצים. המורכבות של המגדר התעצבה שם כך שלא הייתי צריכה עוד להחיל את אותן הנורמות או הציפיות על עצמי כפי שעשיתי במקומות אחרים".
אצל שושנה מקיי, אישה טראנסית החיה במשק יהודי בצפון קרוליינה, הפנייה לעבודת האדמה קדמה לגילוי זהותה הטראנסית. אך משהחל התהליך, היא התחילה לשים לב למיני התנהגויות מגדריות לא רגילות בעולם הצמחים ובעלי החיים, וזה היקנה לה תחושת בטחון שזהותה הטראנסית אינה דחף סוטה שהיא מחויבת להצדיק.
"אנחנו משקיעים המון אנרגיה , האנשים הטראנסים ואני בתוכם, כדי לשכנע את עצמנו שהחוויה הזאת תקפה ולגיטימית", מסביר.ה מקיי. "אז לראות עז שביולוגית היא נקבה – מייצרת ביציות, נכנסת להריון ויש לה שחלות – מתנהגת בצורות שונות שווטרינר יסביר שהן זכריות… זה ממש כאילו הטבע מטיל חיצי משחק בלוח המטרה, וזה יפה וחלק מהמערכת האקולוגית".
