(JTA) – במשך מאות שנים הייתה העיר חוּגַ'נד בטג'יקיסטן, ארץ הררית מוסלמית ברובה, מרכז של נוכחות יהודית באסיה המרכזית.
אך חיי הקהילה של היהודים הבוכרים, שהיו שוקקים בימים עברו, הגיעו אל קיצם באחרונה עם פטירתו של היהודי האחרון שנותר בעיר: ג'וּרא אַבַּייֵב, שנפטר ב-15 בינואר בגיל 93. על דבר מותו דיווח רדיו אירופה החופשית.
היהודים הבוכרים הם מיעוט דתי עם שורשים פרסיים.
אבייב, שהיה פועל בבית חרושת לפני שיצא לגימלאות, שימש כמנהיג הרוחני של בית הכנסת בחוג'נד, שנסגר, לדברי הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי, ב-1999. בעירו, המונה כ-200,000 נפש, הוא היה תושב מכובד וידוע היטב. שכניו כינו אותו "ג'וּרא אַקוֹ", שמשמעו בניב המקומי "אח גדול".
חמישה ילדים היו לאבייב, וכולם עלו לישראל בשנות ה-90, יחד עם כל קרוביו האחרים של אבייב.
כמה עשרות יהודים, רבים מהם אשכנזים, עדיין חיים בבירה דוּשָנבֶּה, כ-240 ק"מ דרומית לחוג'נד הממוקמת בצפון, אחת העתיקות באיזור, עם היסטוריה בת 2,500 שנה.
טג'יקיסטן היא אחת מארצות מרכז אסיה שתושביהן היהודים היגרו מהן בהמוניהם לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991. תנועת ההגירה גם הפחיתה דלדלה את אוכלוסיית היהודים הבוכרים באוזבקיסטן השכנה ואת מספרם של היהודים ההרריים – מיעוט נוסף שמוצאו מפרס שיש לו קשרים רבים ליהודים הבוכרים. יהודים אשכנזים רבים, שמשפחותיהם הגיעו למרכז אסיה במהלך מלחמת העולם השנייה, עזבו אף הם.
אולם היציאה ההמונית מטג'יקיסטן, שבה חיו בעבר לפחות 15,000 יהודים, הייתה יסודית במיוחד, בעטיה של מלחמת אזרחים אכזרית שפרצה שם ב-1992 והשתוללה במשך חמש שנים, כשהיא גורמת לאלפי הרוגים, לעקירה המונית של אזרחים ולעוני מר.
מאות בודדות של יהודים נותרו, ורבים מהם עזבו לאחר המלחמה בעקבות רצח גבריאל גברילוב, שהיה ראש אגודת 'חברים' של יהודי טג'יקיסטן, אגודה שהוקמה בשנים שלאחר הקומוניזם מתוך ניסיון להחיות את התרבות היהודית לאחר עשורים של דיכוי סובייטי. הרוצחים לא נתפסו מעולם.
אבייב גם הוא עלה לישראל – שלוש פעמים, לדברי רדיו אירופה החופשית. אחת הפעמים הייתה לאחר מות אשתו, כדי שיוכל להיות קרוב לילדיו. אך בכל פעם חזר, באומרו שחוג'נד היא המקום היחיד שאי פעם היה ביתו.
בחוג'נד, "כולם מכירים אותי, מברכים אותי לשלום וקוראים לי אקו", סיפר לתקשורת הטג'יקיסטנית בכמה ריאיונות בשנים האחרונות. על פי הדיווח סיפר אבייב כי ויתר על קיצבה חודשית קבועה שהייתה מאפשרת לו לחיות בנוחות במדינת ישראל.
"אבייב היה אומר, 'בישראל הרגשתי כמו אפס. כשאני יוצא החוצה בחוג'נד, אנשים בשכונה מחייכים אלי ואומרים, תראו, ג'ורא אקו מגיע'", סיפר לרדיו אירופה החופשית העיתונאי הטג'יקי טִילַב ראסוּלזוֹדָה, ידיד ותיק של אבייב.
אחד השכנים סיפר לתחנת הרדיו כי "אבייב היה הכי מאושר כשרכב על אופניו – עם סל למצרכים מחובר אליהם מלפנים – לבזאר פַּאנְזְ'שַנבְֶּה", שוק הנמצא קרוב למקום מגוריו.
מכיוון שחי לבדו במרכז חוג'נד בבית גדול המתאים למשפחה שלמה, הזמין אבייב משפחה בת שש נפשות שירדה מנכסיה לבוא לגור אצלו בחינם. הם טיפלו באבייב לעת זקנתו. המשפחה עדיין מתגוררת בבית.
הוריו של אבייב – פועל בבית חרושת ושחקנית תיאטרון – התגרשו בילדותו. הוא זכר שהיה נתון לעוני משווע בזמן מלחמת העולם השנייה, כשמשפחתו התקיימה מהקצבת מזון יומית של פחות מ-300 גרם לחם.
במשך עשרות שנים עד להיעלמות הקהילה היהודית בחוג'נד שימש אבייב בתפקיד רב הקהילה, ערך טקסי הלוויה, וכן דאג לתחזוקת בית הכנסת, שהיה ממוקם ליד ביתו.
ב-2015, כשנותר אבייב היהודי היחיד בעיר, בית הכנסת, שכבר לא היה בשימוש, נהרס כדי לפנות מקום לקניון. בית הכנסת היחיד בטג׳יקיסטן כיום נמצא בדושנבה, עיר הבירה.
אבייב נטמן בבית הקברות היהודי בחוג'נד, הנמצא בפאתיה הדרומיים של העיר. עד לפני שלוש שנים, כשפציעה ברגלו הקשתה עליו ללכת, היה אבייב גם היחיד שתיחזק את אותו בית קברות. אחר כך נשכר איש אחזקה מקומי במימון מארגונים יהודיים בחו"ל.
בהעדר יהודים בחוג'נד, לא היה מי שינהל את הטקס הדתי בהלווייתו של אבייב, אולם נכחו בה חברים ושכנים רבים שנאספו בבית הקברות כדי לחלוק כבוד אחרון ליהודי האחרון של חוג'נד.
