(JTA) – אברהים דאוד נונו, מנהיג הקהילה היהודית הקטנטנה של בחריין, נמנה על כ-50 היהודים תושבי מדינת המפרץ שהאמינו ששלום עם ישראל לא יגיע "בימי חיינו".
"זה פשוט היה נראה בלתי אפשרי", אומר נונו ל-JTA בראיון מהבירה מנאמה שבה הוא גר עם אשתו.
החתימה על "הסכמי אברהם" ביום שלישי צפויה לסלול את הדרך לשיתוף פעולה, מסחר ותיירות בין בחריין לישראל, קשרים שהיו מוגבלים עד כה. להסכם תהיה השפעה רבה על יהודי בחריין, שלרבים מהם קרובי משפחה בישראל שעד כה לא ניתן היה לבקרם.
גם יהודי בחריין היו בין אלה שהופתעו מהודעתו של הנשיא דונלד טראמפ כי תיווך בגיבוש הסכמי שלום בין ישראל לבין שתי מדינות ערב, איחוד האמירויות ובחריין, בהפרש של חודש.
"כעת אנחנו יכולים לדבר עם קרובינו ולהרגיש יותר בנוח לבוא לבקר אותם. ההסכם משנה דברים רבים", אומר נונו, איש עסקים אשר בשנת 2001 הפך ליהודי הראשון שמונה לכהן במועצת השורא של המדינה, הבית העליון של הפרלמנט.
שורשיה של הקהילה היהודית בבחריין, מדינת אי המונה 1.5 מיליון תושבים, מתחילים לפני כ-140 שנה בשלהי המאה ה-19, כאשר קבוצה של יהודים מעיראק הגיעה לחפש הזדמנויות כלכליות. רבים מהם היו עניים וחסרי השכלה אבל מצאו עבודה, ולבסוף השתלבו בהצלחה בענף הביגוד. אביו של נונו הגיע כילד בן 12 יחד עם דודו והחל לעבוד בהוצאת חוטי כסף מתוך שמלות שהושלכו ומכירתם.
"כשיצאו מעיראק הם היו מעין לא-יוצלחים", אומר נונו על היהודים הראשונים שהגיעו למדינה. "במילים אחרות, הם לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין".
בערך באותה תקופה התיישבה בבחריין גם קבוצה קטנה יותר של יהודים שבאו מאיראן. בשיא פריחתה של הקהילה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היא מנתה כ-800 איש, לדברי נונו, ולדעת אחרים אף הגיעה לכ-1500 חברים. אף על פי שחברי הקהילה היו מעורבים חברתית עם המוסלמים בבחריין, רבים התחתנו בתוך הקהילה וחיו קרוב זה לזה בעיר הבירה מנאמה. חברי הקהילה המשיכו לדבר בניב יהודי של ערבית עיראקית, עד היום.
בשנת 1935, בן למשפחת קרטייה היהודית שייסדה את חברת התכשיטים הנודעת, ביקר בבחריין במסגרת נסיעה עסקים. בעקבות הביקור הוא החליט לתרום כספים לבניית בית כנסת ולהבאת רב לקהילה. בעשר השנים הבאות, הקהילה המשיכה לשגשג מבחינה כלכלית והתאספה בבית הכנסת לתפילות.
"זו הייתה תקופה נהדרה לכולם", אומר נונו.
אבל המצב השתנה לרעה לאחר ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה בשנת 1947, שהמליצה על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. המהלך הוביל למהומות אנטישמיות ברחבי העולם הערבי, וגם בבחריין.
קבוצה של מתפרעים – לדברי נונו, היו אלה מהגרים ממדינות ערב אחרות – שרפה את בית הכנסת עד היסוד וגנבה את ספר התורה היחיד במדינה. רוב אנשי הקהילה עזבו לאחר המתקפה או ב-15 השנים לאחר מכן ועלו לארץ.
המעטים שנשארו או צאצאיהם הם 50 היהודים לערך החיים במדינה. לקהילה בית קברות פעיל, אבל בית הכנסת – שנבנה מחדש על ידי אביו של נונו בשנות ה-80 של המאה ה-20 – מעולם לא נפתח רשמית, ורוב אנשי הקהילה ממשיכים להתפלל בבית. נונו משפץ כעת את הבניין ומקווה לפתוח אותו מחדש בשנה הבאה כבית תפילה ומוזיאון.
ביום שני, ג'ראד קושנר, חתנו היהודי של טראמפ המשמש כיועצו הבכיר של הנשיא, העניק למלך בחריין, חמד אבן עיסא אל חליפה, ספר תורה לבית הכנסת.
רוב חברי הקהילה עושים חייל כיום בעסקיהם וממשיכים להיות מיוצגים במועצת השורא, שהקצתה מושבים לנציגי האוכלוסייה היהודית והנוצרית. את מקומו של נונו תפסה הודא נונו, אשר לאחר מכן התמנתה לשגרירת בחריין בארצות הברית. הנציגה שמונתה אחריה הייתה ננסי כדורי, בת למשפחת כדורי, משפחה יהודית רבת השפעה מהונג קונג בעלת שורשים עיראקיים אשר הפכה לאחת המשפחות העשירות באסיה. הודא נונו וכדורי הן בנות דודות של אברהים נונו.
"עבורי, זהו כבוד גדול להיות חלק מתהליך החקיקה לצד עמיתים מדתות שונות, במקום שבו אנו נהנים משוויון ומחופש ביטוי וממשיכים לחתור לניסוח חוקים שייושמו, אשר יהיו הוגנים וישרתו את האינטרסים של מדינתנו ושל כל האזרחים, ללא קשר להבדלי דת", אמרה כדורי ל-JTA.
עם זאת, הקהילה היהודית הולכת ומתבגרת, וצעירים רבים עוזבים ללימודים בחו"ל ולעיתים קרובות בוחרים להישאר במדינות אחרות לאחר סיום לימודיהם – כך גם ילדיו של נונו הגרים שניהם בבריטניה.
"אני מקווה שהם יחזרו במהרה", הוא אומר.
נונו מקווה שההסכם החדש עם ישראל יהפוך את המגמה על פיה, וכי התוכניות לבנות את "בית משפחת אברהם", אתר שיכלול כנסייה, מסגד ובית כנסת, באיחוד האמירויות הקרובה, ימשכו יהודים נוספים להתיישב באזור המפרץ.
"אנחנו שמחים מאוד שזה יהיה מקום שבו יהודים רבים יוכלו לגור באיחוד האמירויות ולבנות בו את משפחתם, לכן אנו מקווים שיהודים יבואו גם לבחריין", הוא אומר.
נונו מצידו לא רואה עצמו משתקע במקום אחר.
"הדת שלנו יהודית, אבל התרבות שלנו מאוד ערבית ואנחנו מרגישים בבית", הוא אומר. "אינני יכול לראות את עצמי חי במקום אחר".
