(JTA) — ביום קיץ טיפוסי, האגם בקייטנת ״מחנה רמה״ שבהרי ברקשייר הומה במאות ילדים שמשתכשכים במים, לומדים שיעורי שחייה או סאפ ומשחקים על מתקנים מתנפחים ענקיים.
"זה ההפך משקט ושלווה", מתאר מנהל הקייטנה, הרב איתן לינדן, את המצב בימי קיץ רגילים.
אך השנה, עם סגירת הקייטנה בשל מגפת הקורונה, שינה האגם את ייעודו ליום אחד: הוא הפך למקווה טהרה. חמישה עשר יהודים-מבחירה טבלו במים כדי להשלים את תהליך הגיור שלהם.
עד גדת האגם, עמד הרב לינדן, עטוי מסכה, וצפה במתרחש ביחד עם מציל, איש צוות נוסף ושני רבנים שהגיעו ממנהטן ומניו ג'רזי. מולם, טבלו במים המועמדים לגיור. הם צללו לתוך האגם זה אחר זה, והגיחו מהמים כשהם יהודים לכל דבר ועניין.
"הרעיון של טבילה בשטח פתוח היה חלק מרכזי בקסם של החוויה כולה, כי זה היה פתוח וחופשי כל כך, וגם כל כך יפה שם בחוץ", אמרה אלכסה ריי איבארה, מדריכת יוגה בת 29.
בספטמבר האחרון, כשאיבארה החלה ללמוד לקראת גיור, היא הניחה שעם סיום התהליך ביוני, היא תטבול במקווה מקורה בניו יורק, עיר מגוריה בימים כתיקונם. לאחר הגיור, היו לה תוכניות לבקר בישראל "כדי להשלים את החוויה".
אלא שבאביב החל נגיף הקורונה להשתולל בעיר ניו יורק, ואיבארה הבינה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד.
סגירת המקוואות הציבה אותה, כמו גם מועמדים אחרים לגיור, מול מציאות של חוסר ודאות. טבילה במקווה, במיוחד כשאנשים אחרים נוכחים במקום, נאסרה בכל אזור ניו יורק, ולמועמדים לא היה ברור כיצד ישלימו את תהליך הגיור.
"כשהכול השתבש, אני רק זוכרת שהייתי ממש עצובה ולא בטוחה מה יקרה הלאה", סיפרה איבארה, שלמדה יהדות במרכז הגיור של בית הכנסת Town & Village, קהילה קונסרבטיבית במנהטן.
כמה מהתלמידים במרכז סיימו את לימודיהם כבר באפריל, ובכל זאת לא הצליחו להשלים את תהליך הגיור בגלל המגיפה. רב בית הכנסת, לורנס זברט, שהתקשה למצוא פתרון לבעיה, התייעץ על כך בזום עם הרב יואל שיימן, רכז התוכנית של מרכז הגיור.
זברט הביט במסך המחשב, וראה את האוקיינוס נשקף ברקע, מחוץ לביתו של שיימן שבחוף ג'רזי ובמוחו הבליח רעיון: במקום להשתמש במקווה מסורתי, הם יכולים להשתמש במקווה מים טבעי, שעל פי ההלכה יכול גם הוא לשמש לטהרה.
הרבנים שקלו תחילה לנסוע לחוף ג'רזי, אך משהבינו שיתקשו למצוא שם פינה שקטה ופרטית, עלה הרעיון של מחנה הקיץ "רמה". לשניהם יש קשרים במחנה שבצפון מדינת ניו יורק, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית. הם פנו אל לינדן, מנהל המחנה, והוא נעתר בחפץ לב.
"חשבנו לעצמנו, יש לנו מקווה טבעי ויפהפה כזה במחנה, אגם מרהיב ביופיו, וכמו רוב הקייטנות היהודיות, גם אנחנו לא נפתחנו השנה. אז הזמנתי אותם להשתמש באגם של מחנה רמה", הסביר לינדן.
למעשה, האגם משמש במהלך הקיץ מקווה גם עבור אנשי הצוות, שמקפידים על חוקי הטהרה, המחייבים אישה לטבול במים לאחר הווסת על מנת לשוב ולקיים יחסי מין.
אגם אליס הצמוד אל "מחנה רמה" היה בדיוק מה שחיפשו הרבנים. המתגיירים טבלו במימיו לאחר שעמדו על החוף מול בית דין רבני שכלל את שיימן, זברט ואנשי צוות המחנה.
"זו הייתה התפאורה המושלמת לנקודת המפנה הכבירה הזו בחייהם של כל האנשים הללו", אמר זברט. "הם חיכו, רבים מהם לפחות כמה חודשים, ולא האמינו שזה יקרה בקרוב".
כמובן שנעשו גם כמה התאמות. המתגיירים טובלים בדרך כלל במים עירומים, ורק סדין מספק להם צניעות, או שהרבנים עומדים מאחורי מחיצה. עם זאת, מכיוון שהיה קשה יותר לשמור על פרטיות באגם הפתוח, לבשו המתגיירים בגדים רפויים. ההשתתפות במקווה מוגבלת בדרך כלל לרבנים ולמתגיירים, אך מכיוון שהאגם הפתוח סיפק מרחב גדול יותר, הורשו היהודים מבחירה להזמין לטקס גם כמה בני משפחה או חברים. שניים מהם אפילו הביאו את הכלבים שלהם.
איבארה הסבירה כי האפשרות להזמין את בן זוגה, ג'סטין, הפכה את הטקס לקסום ומיוחד עוד יותר.
"אני זוכרת שהוא עמד מאחוריי, ושחשבתי לעצמי, 'אף אחד, אף אחד לא יוכל להבין או לחוות את מה ששנינו חווינו כאן היום'. זה היה רגע מיוחד עבורנו", סיפרה.
בעקבות הצלחת האירוע, שוקלים כעת הרבנים להביא בסוף אוגוסט קבוצה נוספת של מתגיירים אל הרי ברקשייר כדי לקיים שם את הטבילה.
"במובנים מסוימים, זו הייתה חזרה לעיקר, המהות של הדרך שבה אנחנו עושים זאת", אמר שיימן. "מקווה עירוני הוא ללא ספק חלופה טובה… אבל החזרה לטבע היא האופן שבו זה בוצע במקור".
