אמסטרדם (JTA) – כ-45,000 יהודים חיים בהולנד, המדינה הצפופה ביותר באירופה.
אבל אם תספרו את מספר החברים הרשומים בקהילה היהודית הרשמית במדינה, תגיעו רק לרבע ממספר זה.
באנגליה, ביתם של כ-250,000 יהודים, רק כ-80,000 בתי אב יהודים רשומים כחברי קהילה, ירידה של כ-20% ממספרם בשנת 1990.
מה עומד מאחורי הצניחה בשיעורי ההשתתפות של יהודי אירופה במוסדות הקהילה הרשמיים?
באמריקה, כשיהודים אומרים שהם מזהים את עצמם כחלק "מהקהילה" היהודית, הם מתכוונים שהם רואים עצמם כחלק ממסגרת תרבותית ודתית רחבה, לא כחברים במוסד רשמי, ואפילו לא בית כנסת.
אולם במערב אירופה, הקהילות היהודיות מאורגנות בצורה שונה מאד – שיטה שיש לה יתרונות וחסרונות. ההבדל המשמעותי ביותר הוא כסף. הקהילה היהודית הרשמית באירופה מקבלת בדרך כלל מימון ממשלתי, והחברות בקהילה מניבה יתרונות ממשיים לחבריה, כמו גישה חופשית לבתי ספר יהודיים שנהנים ממימון ממשלתי חלקי.
באמריקה, משפחות משלמות עד 30,000 דולר בשנה כדי לשלוח את ילדם לבית ספר יהודי. ולא רק בתי ספר – גם בתי כנסת ומוסדות יהודיים אחרים ממומנים כמעט לגמרי מכספי דמי חבר ותרומות פרטיות.
ולכן המודל האירופי – המכונה 'קולטוסגמיינדה', או 'קהילה תרבותית' בגרמנית – עשוי להראות מפתה. אחרי הכול, הוא מבטיח תמיכה ממשלתית ומקל על העול הכלכלי של משפחות יהודיות. אבל יש בו גם חסרונות, ובראשם החשש שמבנה הקהילה היהודית באירופה יוצר תרבות הומוגנית שלדברי המבקרים אינה מותירה מקום לחדשנות דתית.
הדגם האמריקני המבוזר והאנטי-תזה שלו במערב אירופה נולדו שניהם בשל נסיבות היסטוריות שונות. כיום יש להם יתרונות וחסרונות המעצבים ומשקפים כמה הבדלים עיקריים בין חיי הקהילות היהודיות באמריקה ובאירופה.
דגם הקולטוסגמיינדה נולד במאה ה-19 במרכז אירופה, "מפני שממשלות אירופיות רצו לפקח על קהילות יהודיות" באופן מאורגן, אמר סרגיו דלה פרגולה, מומחה לדמוגרפיה יהודית מהאוניברסיטה העברית שבירושלים. "בסופו של דבר הוא הפך לכלי יעיל למדי שאפשר לקהילות היהודיות לממש את האינטרסים שלהן באמצעות ההנהגה הנבחרת שלהן".
המודל הזה אפשר ליהודי אירופה במשך מאות שנים לשדל ממשלות ביעילות בנושאים שהקהילה היהודית ראתה כמהותיים לקיומה, אומר דלה פרגולה, שנולד בטרייסט וגדל במילאנו שבאיטליה. השיטה גם סייעה ליהודים אירופים להתאחד כדי לבלום ניסיונות לצמצם את חירותם הדתית, וכן עזר לאחד משאבים קהילתיים לצורך העסקת רבנים, לייעל גיוס כספים, לטפל בעניי הקהילה וליצירת בריתות פוליטיות רבות עוצמה.
קהילות יהודיות רשמיות קיימות במרבית הערים או המדינות האירופיות המרכזיות, כשהגדולות ביותר נמצאות בערים כמו פריז, לונדון, ברלין ואמסטרדם.
קהילות רבות מקבלות מימון מהעיר או מהמדינה, שבדרך כלל מקצות תשלומים אלה בהתאם למספר החברים. בהונגריה ובאיטליה, משלמי המסים יכולים לבחור בארגון צדקה אחד אליו תעביר הממשלה אחוז אחד מהסכום שהיא גובה כמס הכנסה בכל שנה.
כדי להפוך לחבר בקולטוסגמיינדה, מאומתת יהדותו של הפונה. בקהילות אורתודוקסיות מתבקשים המועמדים להוכיח כי אימם יהודיה. במקומות מסוימים, צריכים המבקשים לבחור ולהתחייב לבית כנסת אחד בעיר מסוימת שנמצאת בתחום השיפוט של הקהילה. החברות כרוכה בדרך כלל בתשלום שנתי. באמסטרדם עומד התשלום השנתי על כ-600$.
לאחר שהתקבלו לקולטוסגמיינדה, זוכים החברים לגישה למתקנים ולשירותים קהילתיים. אירועים כמו ברית מילה או חופה עולים פחות לחברים. לצד בתי ספר ובתי כנסת, הקהילות כוללות לעתים ארגונים אחרים, כמו מרכזים קהילתיים יהודיים, ספריות, מסעדות ואפילו כלי תקשורת ייחודיים. בצרפת, למשל, ה'קונסיסטורה', ארגון שהוקם במאה ה-19 על ידי יהודים מקומיים לבקשתו של נפוליאון בונפרטה, מפעילה את אחד מהמרכזים הקהילתיים החדשים והמפוארים ביותר בעולם, 'המרכז האירופי ליהדות' שהוקם בעלות של כ-17מיליון דולר.
הקהילות הקטנות שפועלות מחוץ לדגם קולטוסגמיינדה, סובלות מחסרון עצום מבחינת מימון והכרה, אמר אמיל שרייבר, פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטה של אמסטרדם ומנהל ארגון-הגג של מוסדות הרובע היהודי בעיר.
הדגם הריכוזי של הארגון יכול להניב יתרונות רבים.
בהולנד ובבלגיה, שמשו מוסדות הקולטוסגמיינדה כישויות משפטיות חיוניות במאבק נגד הצעות חוק לאיסור שחיטה כשרה במדינה. המאבק הצליח בהולנד בשנת 2012, ועדיין נמשך בבלגיה.
בצרפת, בה אילץ נפוליאון למעשה את היהודים ליצור את הקונסיסטורה , דמוית הקולטוסגמיינדה, מעניק ארגון זה כעת סיוע לאלפי יהודים צרפתים, כדי שיוכלו להתגבר על הקשיים הכלכליים שנגרמו בגלל משבר הקורונה.
"ייעודה העיקרי של הקהילה הוא לשמש כתובת ברורה, במקרה של צרפת, לבעיות כספיות", אמר דלה פרגולה שציין את ה- Fonds Social Juif Unifié, או הקרן החברתית היהודית המאוחדת, בה יכולים יהודים לקבל סיוע.
משמעות מעשית נוספת של דגם הקולטוסגמיינדה היא שליהודי מערב אירופה יש רבנים ראשיים המתפקדים כסמכות דתית עליונה, שלא פעם משמיעים גם את קולם בוויכוחיים חברתיים. באנגליה, למשל, הרב הראשי לשעבר ג׳ונתן סאקס, וזה הנוכחי, אפרים מירוויס, סייעו בהעלאת המודעות הציבורית לבעיית האנטישמיות במפלגת הלייבור, בזכות הסמכות הפורמלית שלהם כראשי הקהילה היהודית.
ויש גם את עניין החינוך היהודי בחינם.
ממשלות אירופיות רבות, ובהן ממשלות צרפת, הולנד, בריטניה, בלגיה ואיטליה הסכימו לאפשר לבתי ספר יהודיים דתיים לפעול כבתי ספר ציבוריים כל עוד מלמדים בהם גם את תוכנית הלימודים המינימלית הנדרשת.
החיסרון הוא שחברות בקולטוסגמיינדה עלולה להיות יקרה. גם אחרי תשלום של כמה מאות דולרים כדמי חבר שנתיים – תשלום המוכר לצרכי מס במרבית מדינות אירופה – מתבקשים חברי הקהילה לשלם בנוסף תמורת שירותים רבניים, בהם טקסי חתונות וחגיגות בר מצווה.
(המצב שונה בקהילות היהודיות המתחדשות במדינות הקומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, שם דמי החבר ממומנים בעיקר על ידי תרומות חיצוניות, מימון ממשלתי וקרנות פיצוי לניצולי שואה.)
מודל הקולטוסגמיינדה גרם גם לתחרות עזה בין הקהילות על הזכות להכרה ולמימון ממשלתיים והוביל למתחים בין היהודים החברים בקהילה לבין אלה שלא, בכלל זה בין קהילות אורתודוקסיות לקהילות לא אורתודוקסיות.
בפולין, אילץ פסק דין משנת 2012 את הקהילה היהודית האורתודוקסית של ורשה לאפשר את כניסתה של קהילת 'עץ חיים' הלא אורתודוקסית. המהלך רק העמיק את הפילוג, כאשר כמה מהרפורמים טענו שמדובר במהלך שנועד ליצור מראית עין של הכלה, בשעה שארגונים לא-אורתודוקסיים אחרים נשארו מחוץ לארגון הגג.
"יש לנו נטייה לסכסוכים פנימיים, וכשאתה יוצר משטר וממנה בו מנהיגים, הם יהפכו למטרות וכך גוברת תחושת המחלוקת", אמר דלה פרגולה.
באמריקה, שאין בה ארגון רשמי של הקהילות היהודיות, ארגונים שונים פשוט מייצגים את האינטרסים שלהם. המבנה הזה מונע חיכוכים מיותרים, אבל גם יוצר כפילויות.
"בקהילה היהודית האמריקנית יש כפילות וחפיפה מטורפים, שמובילים ללא ספק לבזבוז כספים", אמר נייג'ל סבג', יהודי יליד בריטניה שחי בניו יורק כבר 20 שנה ומכהן כמנכ"ל 'חזון', ארגון סביבתי יהודי. אבל, הוא הוסיף, החופש והגמישות שיש לקבוצות יהודיות באמריקה לעשות מה שהן רוצות הוביל ל"התפרצות של יצירתיות שמיוצאת לכל רחבי העולם היהודי".
ראובן ויס, מזכ"ל הארגון האורתודוקסי של הקהילות היהודיות בהולנד, מעריך כי עם הזמן, אירופה תהפוך ככל הנראה דומה יותר לאמריקה.
"בעולם עם כל כך הרבה קבוצות וארגונים בעלי אינטרסים המתחרים על ליבם של אנשים, הקולטוסגמיינדה צריך להפוך ל'קהילה של ערכים' במידה רבה כמו זו האמריקנית", אמר ויס. "בין אם נרצה בכך או לא, אני חושב שזה הכיוון".
