(JTA) – העיר בירמינגהאם שבאנגליה חוותה באחרונה תקרית של ונדליזם אנטישמי. כך הגיבו לתקרית שתי תושבות – קרן אשכנזי היהודייה וסלמה חמיד המוסלמית.
הנה סיפורן:
קרן אשכנזי:
בעלי ואני טיילנו כהרגלנו לאחר ארוחת הערב, כשלפתע קפאתי על מקומי. ידיי נצמדו לחזי כמו איזו דמות במחזה מלודרמטי.
בעלי עקב אחר מבטי – ושם, מעברו השני של הרחוב, על גבי קיר של בית הרוס, התנוססה כתובת עילגת ופוגענית מרוססת על הקיר: "תמות יהודים".
למרות שהעיתונים והרשתות החברתיות מלאים כל העת בדיווחים על כתובות נאצה אנטישמיות, יש איזו תחושה סוריאליסטית כשאת נתקלת בכך בעצמך, בתוך השכונה שלך. הרי זה הבית שלנו – אותו רחוב שבו פסענו מאות ואלפי פעמים בחודשים האחרונים, מחפשים מוצא מהסגר שכפתה עלינו מגיפת הקורונה.
ולפתע, מרחב זה של עולמי הושחת בגילוי של שנאה. והמטרה של אותו גילוי שנאה היא אני.
טלפנתי למשטרה, אך אחרי רגעים ארוכים של המתנה, ויתרתי. חזרנו הביתה ושלחתי אימייל לחבר הפרלמנט המייצג את אזור הבחירה שלי, בניסיון להבהיר לו עד כמה הגרפיטי הזה היה פוגעני ואת החשיבות של מתן תשובה מידית. בתגובה, קיבלתי מענה אוטומטי.
בעלי דיווח על התקרית לאתרי האינטרנט של המשטרה ומועצת העיר. המתנו לשמוע שמישהו מכין תוכנית פעולה ושהכתובת האנטישמית תוסר באופן מידי. תהיתי אם יתייחסו אל תלונתי ברצינות ואם מישהו אכן מתכוון לנקוט צעדים.
החלטתי ליצור קשר עם חברותי לרשת “ניסאא-נשים”, בה חברות נשים יהודיות ומוסלמיות מרחבי בריטניה. פתחתי את הווטסאפ שלי וכתבתי לנציגות המקומית. בתוך שניות הוצפתי בהצעות לעזרה.
למחרת, יום שישי, הגעתי לזירה. סלמה כבר הייתה שם. פגשתי את סלמה בעבר במועדון הקריאה המוסלמי-היהודי שלנו, שנערך במסגרת הפעילות המקומית של "ניסאא-נשים". מיד לאחר ששלחתי את הצילום לארגון, סלמה הציעה להיפגש ליד הקיר כדי להחליט על צעדינו הבאים. קצת אחרי 14:30 התגבשה הקבוצה: נשים יהודיות ומוסלמיות, עם כיסוי ראש ובלעדיו, לפני התפילה ולאחריה – כולן התקבצו בחזית הקיר שעליו המסר הפוגעני, שמכער כעת את שכונתי.
הגענו מצוידות היטב. באנו עם שלטים וכרזות, גיר וסרטים צבעוניים. ענדנו סרטים בסגנון הסופרג'יסטיות שלחמו למען זכות הצבעה לנשים, רק שבמקום הכיתוב "זכות בחירה לנשים", התנוסס על פסי האריג הוורוד המבריק שענדנו שם הקבוצה "ניסאא-נשים, רשת נשים יהודיות ומוסלמיות".
לא היינו שם לבד. שוטר מקומי – אדריאן גריפית – הופיע במהרה עם ארגז כלים להסרת צבע. נציג מחוז הבחירה שלנו, חבר הפרלמנט סטיב מק'קאבי, ששמע על התקרית מאחת מנשות הקבוצה, הופיע גם הוא למרות ההתראה הקצרה. עוד הגיעו סטודנטית מאוניברסיטת ווריק שייצגה את קבוצת Citizens UK, והרב של בית הכנסת הפרוגרסיבי של בירמינגהאם.
בעוד השוטר עמל על הסרת המילים הפוגעניות, כיסינו את הקיר בשרשרת קישוטים שנותרו לנו מהמפגש הקהילתי שערכנו מוקדם יותר השנה. אותו אירוע התקיים בהשראת דבריה של ג׳ו קוקס, מחוקקת יהודייה שנרצחה ב2016 על ידי איש ימין קיצוני, שאמרה בנאומה הראשון בפרלמנט: ״יש לנו הרבה יותר מן המשותף, מאשר מן המפריד״.
על הסרטים הדפסנו מסרים קטנים המעודדים הפגנת רצון טוב, כמו "אהוב יותר, שנא פחות", "כולנו בני אותו מין – המין האנושי", "מחובתנו לכבד את השוני", ו"אני מאמין בכוחה של הקהילה".
לאחר הסרת הגרפיטי, כרכנו את הסרטים על גבי עץ סמוך, עדות למה שהתרחש במקום.
בדרך הביתה, מלאת מרץ מהמאמץ המשותף, נזכרתי בארוחת ערב בבית הכנסת שלנו באחד מלילות השבת, בה השתתפנו בעלי ואני. המרצה האורח, רב שמוביל ביקורים בפולין באתרי השואה, סיפר לנו שפגש מאות ניצולים, והמסר ששמע מהם לא היה מסר של ייאוש או נקמה אלא "האהבה תנצח".
זה היה מסר נעים לליל שבת, אך הוא לא הותיר עלי את רישומו. הלקח שאני גדלתי עליו, לקח שהעבירה סבתי ניצולת השואה אשר איבדה את הוריה, אחיותיה, אחיה, בני הדוד שלה, אחייניה, חבריה ואת הבית שבו גדלה, היה הרבה פחות וורוד: לא לסמוך על איש.
אך כאשר צץ הגרפיטי האנטישמי בשכונתי התברר לי שאני יכולה לסמוך לא רק על אחיותיי היהודיות אלא גם על אלו המוסלמיות. מדהים לחשוב על כך שבתוך פחות מעשרים וארבע שעות הוחלף המסר האנטישמי שכולו שנאה, שהיה מרוח על הקיר בשכונה ביום חמישי בערב, באותות של אהבה.
ביום שישי, אחרי ארוחת השבת, יצאנו שוב בעלי ואני לטיול הערב שלנו. הצעתי שנצעד לכיוון אתר התקרית. חשבתי שלא יישאר זכר מהקשת הצבעונית שציירנו בגיר, שכן ירד מאז גשם כבד. אבל רציתי לראות את מעשי ידיו של השוטר, שעדיין היה עסוק במחיקת הגרפיטי כאשר עזבתי את המקום מוקדם יותר. כשהתקרבנו, ראיתי שעל הקיר נשארו בקושי שרידים בודדים של המילים הנוראיות. בולטת הרבה יותר, בצבעים עזים ומבלי שניזוקה מהגשם, התנוססה הקשת היפה שציירנו ולידה התחייבותנו להמשך הסולידריות.
סלמה חמיד:
"תמות יהודים" – המילים האיומות ומקפיאות הדם היו מרוססות על קיר אבן ברחוב מגורים סואן, בבילסלי, בירמינגהאם. ידידתי קרן ראתה את הגרפיטי במהלך טיול ערב שערכה אחרי העבודה בשבוע שעבר, ושיתפה את התמונה בקבוצת הווטסאפ האזורית של הארגון שלנו, "ניסאא-נשים". זהו ארגון שמשמש כמקום בטוח לנשים מוסלמיות ויהודיות, שבו הן יכולות להתחבר זו לזו. בהיתי בתמונה מספר רגעים. מעולם לא ראיתי משהו כה בוטה ונלעג, קרוב כל כך לביתי.
קרן כבר דיווחה על כך למשטרה ולארגון Community Security Trust, המספק הגנה ליהודי בריטניה מאיומים אנטישמיים ואחרים. בתוך דקות יצרנו כולנו קשר עם נציגינו בפרלמנט, עם חברי המועצות המקומיות ועם קבוצות קהילתיות. לא יכולנו לעמוד מנגד ולאפשר לעבריין הזה להצליח בהפצת המסר הנבזי והאנטישמי שלו.
במחשבתי עלו מיד דברי הנביא מוחמד, יברך אותו האל: "מי מכם הרואה עוול, יישנה זאת בידו; ואם אינו יכול לעשות זאת, אז [ישנה זאת] בלשונו; ואם נבצר ממנו, יעשה זאת בסתר ליבו – וזה המעט האפשרי (לכל הפחות)".
אמונתי הדתית והתסכול שחשתי, הניעו אותי לפעול. הצעתי לנשים להתכנס ליד הקיר כבר למחרת ולנקות אותו. קבענו שעה, אחרי תפילות יום שישי למוסלמים כדי שהנשים המוסלמיות תוכלנה להצטרף אלינו. קבענו גם להיפגש עם חבר הפרלמנט המייצג אותנו, עם המשטרה ועם הרב.
באותו לילה, לא ישנתי היטב. תמונת הגרפיטי שבה ועלתה לנגד עיניי שוב ושוב. בירמינגהאם היא ביתי – נולדתי וגדלתי בה. ילדיי למדו בבית ספר המרוחק חמש דקות הליכה מהקיר שנושא כעת את הכתובת. מעולם לא חוויתי דבר כזה בעצמי. חשבתי שאולי גם קרן חסרת מנוח כמוני.
הדיווחים בחדשות סיפרו על כך שהמגיפה גרמה לעליה עצומה בפשעי שנאה. מה יש להם, לאנשים האלה?
למחרת, מצוידת בכרזות, סרטים ובתחושת מרץ ואחווה, יצאתי לפגוש את קרן ואת חברותינו מ"ניסאא-נשים". כשעמדתי מול הקיר וראיתי את הכתובת במו עיניי, תחושת נכאים וייאוש ירדה עליי, כלפי האדם הזה, שמעולם לא פגשתי. הנשמה הזאת זקוקה להדרכה, לחינוך מחדש ולתפילות רבות, כדי להשתפר.
כשהגיעה קרן, היא הייתה בהלם גם כן. סביה שרדו את השואה הנוראה, ומראה המסר המכוער הזה לווה בסערת רגשות עזה ובלתי צפויה מבחינתה. שמתי לב שהיא ענדה עגילי חישוק גדולים שעליהם רשום "יהודייה" – בולטים, גאים , בהחלט הבחירה המתאימה להזדמנות זאת.
מהר מאוד הצטרפו אלינו חלק מחברותינו בארגון "ניסאא-נשים", וגם חבר הפרלמנט המקומי של המחוז, שוטר (שהביא אתו כלים מיוחדים להסרת צבע) והרב.
פעולותינו המידיות והמשותפות הביאו להסרה המהירה של המסר הפוגעני. במקומו צוירה קשת יפה מלווה במסרים ברורים של תקווה ואחדות: "ניסאא-נשים. עומדות ביחד נגד השנאה".
