(JTA) – סמי מילר וחברתו מישה גדלו בתרבויות שונות בתכלית: סמי גדל כיהודי בפרבר של לוס אנג'לס ומישה גדלה במשפחה מוסלמית בקראצ'י שבפקיסטן, ועברה לארצות הברית כשהייתה בת 12.
מילר הוא גם מוסיקאי – הוא מנהיג את להקת הג׳אז Sammy Miller and the Congregation, בתרגום חופשי – סמי מילר והקהילה. הסגנון הוא ג׳אז-פופ שנשמע כמו הכלאה בין ה-Preservation Hall Jazz Band וה-Ben Folds Five.
אחד השירים האחרונים שהוציא מילר מספר, בדרך הומוריסטית, אבל לא בלתי מציאותית, על מאחורי הקלעים של מערכת היחסים שלו עם מישה. השיר נקרא Date a Jew – ״לצאת עם יהודי״ והוא מגולל את מסע הלחצים שעברו הוא חברתו בתחילת הקשר ביניהם.
"היה דבר אחד בעולם הזה שאמא אמרה לי, תצא רק עם יהודיה", שר סמי בתחילת השיר. כמה שורות לאחר מכן הוא שר שמישה "למדה במסגד" לא לצאת עם יהודים, ואפילו לא לומר את המילה ״יהודי״. מילר ממשיך ומספר בשיר כיצד בבית הספר היהודי של יום ראשון, המסר המרכזי שהועבר לילדים היהודים היה שעליהם להינשא ליהודים. אבל כל זה, מילר שר, לא עזר. ״לעזאזל עם זה״, השיר ממשיך, ״אמא תחשוב שזה אכזרי, אבא יחשוב שהוא יצא אידיוט, אבל למען האהבה, אנחנו נשבור את הכלים״.
(את השיר Date a Jew, מלווה סרטון ווידיאו המציג מופע מדהים של תיאטרון צלליות בביצוע קבוצת התיאטרון Hit the Lights).
ההתייחסות הקלילה של מילר מסתירה מאחוריה סוגיה עמה נאבקות כמעט כל המשפחות היהודיות באמריקה. במדינה בה שיעור הנישואים המעורבים עומד על כחמישים אחוזים, החברה היהודית המודרנית אינה מרפה מניסיונותיה לשמור על נישואים בתוך הקהילה. לצד הדמות הסטריאוטיפית של האם היהודייה השואלת את בתה ״האם הוא יהודי״ על כל בחור עמו היא יוצאת, ישנם גם ניסיונות מעודכנים יותר ליצור קהילות חברתיות יהודיות לצעירים מתוך תקווה שאלה ישמשו כר להיכרות רומנטית ליהודים, החל מהשתתפות בתוכנית ״תגלית״, דרך תוכניות לצעירים בבתי כנסת וכלה באתרי היכרויות יהודיים. בזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים ישנה גם מדיניות פתוחה כלפי זוגות מעורבים (יותר אצל הרפורמים וקצת פחות בצד הקונסרבטיבי) מתוך אמונה שקבלת משפחות מעורבות לקהילה תקל על חינוך ילדיהם לאורח חיים יהודי.
בחיים האמיתיים, סמי מילר ומישה הצליחו להתגבר על המכשולים שהציבה להם החברה בראשית הדרך.
מילר הכיר את מישה לראשונה כשהיה בן 16. הם השתתפו יחד בכינוס ״מודל או״ם״, מעין תוכנית שבה תלמידי תיכון מקיימים דיונים בינלאומיים לפי המודל של ארגון האומות המאוחדות. למרות אופיו השקט והביישני, סמי אזר עוז ופנה למישה. הוא ניגש אליה ואמר לה שהיא יפה בעיניו. "היא לא אמרה כלום כי זו הייתה מין אמירה מוזרה כזאת", אמר מילר.
כך שבהתחלה לא יצא מזה כלום. אבל כעבור 10 שנים בערך, צצה מישה באחת ההופעות של סמי, בשיקאגו. והשאר הוא היסטוריה רומנטית.
מן הימים הראשונים של קשיים ולחצים מצד המשפחות והחברות בהן גדלו, לא נשאר הרבה. כיום, סמי ומישה משתתפים זה במסורת של זה – סמי מספר, למשל, איך מישה ישבה איתו לאורך כל השבעה על סבו, וכיצד הוא למד על המקבילה באסלאם לתפילת קדיש יתום.
הפתיחות שהשיר מטיף לה בחיים הזוגיים מתמזגת באופן מושלם גם עם האתוס המוזיקלי של מילר: להפוך את הג'אז שוב למהנה ונגיש לכול. מילר, בוגר בית הספר למוסיקה ג'וליארד, מאמין שעולם הג'אז העכשווי נהיה מסוגר ורציני מדי, באופן המנוגד לחלוטין לתפיסה של כמה מהדמויות הבולטות בז'אנר, כמו לואי ארמסטרונג ודיוק אלינגטון, שהיו, במהותם, מספרי סיפורים.
"אני מנסה ליצור חומר שעשוי מאוד מן הרגע הזה, שהוא החוויה שלי. … אנחנו לא עונבים עניבות פרפר ומעמידים פנים שעכשיו 1927", הוא אומר. "אנחנו רוצים ליצור מרחב שבו אנשים יוכלו להיות עצמם, ואני מרגיש שמישה עשתה את זה בשבילי ואני עשיתי את זה בשבילה".
מילר לא מאד דתי בימים אלה, אבל כמעט כל דבר באסתטיקה של הלהקה שלו משדר אווירה יהודית, החל משם הלהקה, שמשמעו קהילת מתפללים, דרך שם האלבום – אקסודוס (יציאת מצרים) ועד למטֶה, כמו זה של משה רבנו, המופיע בכמה מתצלומי הקידום של הלהקה. "השיר Leaving Egypt – ״לעזוב את מצרים״ הוא על העזיבה שלנו את המוסכמות של עולם הג'אז שלנו", אומר מילר. "אנחנו עוזבים את מה שהכרנו למען משהו לא נודע".