אמסטרדם (JTA) — השיחות בווידיאו לא ממש סיפקו את פיט אאוסן, אלמנה בת 91 שנמצאת זה שישה שבועות בבידוד בבית האבות היהודי ״בית שלום״ שבו היא מתגוררת.
אאוסן כמעט חירשת, כך שאינה יכולה להשתמש כראוי בטכנולוגיה כדי לשמור על קשר עם בני משפחתה, אשר אינם מורשים לבקר אותה בבית שלום מאז שהמוסד סגר את שעריו למבקרים באמצע מארס. מאז, גבה נגיף הקורונה את חייהם של 26 מדיירי המקום, וכך נאלץ טימו האקר, נכדה בן ה-26 של אאוסן , לגייס לטובת העניין טכנולוגיה מסוג אחר.
הוא פנה אל ריוול, חברה בינלאומית שבסיסה בהולנד ומתמחה בייצור מנופים, מתוך כוונה לשכור מנוף שיוכל להרים את קרובי משפחתה של אאוסן אל חלון דירתה בקומה השלישית של בית האבות, כך דיווח ביום שישי השבועון היהודי ההולנדי NIW. חברת ריוול, בבעלותו של איש העסקים הישראלי-הולנדי דורון לבנת, נענתה לבקשה והניפה בחינם את בני משפחתה של אאוסן ב-15 באפריל. החברה גם הציעה למשפחות האחרות של דיירי בית שלום את עזרתה בנפנוף לשלום לקרובי משפחתם שבהסגר.
האקר סיפר ל-JTA שלא ידע על מוצאם היהודי של בעלי החברה, אשר הייתה בעבר יעד להתקפות מצד ארגונים הקוראים לחרם על ישראל בשל פעילותה בארץ.
"האמת שגם מהמנוף היא כמעט לא שמעה אותנו,״ סיפר האקר על המפגש עם סבתו. ״אבל העיקר שזה שימח אותה מאוד, מילא אותה באנרגיה מחודשת".
כדי למזער את ההפרעה לרחוב שמחוץ לבית שלום, שלחה חברת ריוול את מנוף קטן המסוגל להניף רק אדם אחד בכל פעם. כל אחד מבני משפחת אאוסן זכה לנהל עם פיט שיחה קצרה של כשלוש דקות, ולאחר מכן הורד בחזרה אל מפלס הרחוב והוחלף בבן המשפחה הבא אחריו, שעה שעוברי אורח צילמו תמונות וסרטונים בטלפונים שלהם.
"השמש זרחה, האווירה הייתה נהדרת וזה היה פשוט יום נפלא", סיפר האקר.
אימו היא אחת מארבעה ילדים שגידלו פיט ובעלה המנוח, הנס. הם אימצו לחיקם את אימו של האקר כילדת אומנה, כשהייתה נערה מתבגרת.
פיט, שאינה יהודייה, עברה להתגורר בבית שלום לפני כשנה עם בעלה הנס, ניצול שואה יהודי ששרד את השואה במחבוא. הוא הלך לעולמו בנובמבר.
באמצע מארס, נכנס בית האבות בית שלום להסגר בגלל ההתפשטות המהירה והמסוכנת של נגיף הקורונה, אבל עבור רבים מדייריו זה כבר היה מאוחר מדי. עד כה, גבה הנגיף את חייהם של 26 מתוך 120 הדיירים, וכמה מהאחרים מבודדים בחדריהם כבר שבועות. בית שלום נחשב כעת למוסד היהודי שספג את האבידות הכבדות ביותר מהתפרצות המגיפה.
אחת מחברותיה הטובות של פיט, גם היא תושבת בית שלום, נפטרה ב-13 באפריל, ככל הנראה מקורונה.
קצב התפשטותו של הנגיף בבית האבות הדאיגה מאוד את משפחת אאוסן, שחששה לאבד את פיט מבלי שיספיקו להיפרד ממנה לשלום. "גם בלי הנגיף, קיים סיכוי שכל ביקור יהיה האחרון, במיוחד כשמדובר באישה בשנות התשעים לחייה", הודה האקר. "וסבתא שלי סבלה בעבר מבעיה בריאות. החשש הזה שלא נספיק להיפרד ממנה הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שהחלטתי לארגן את המבצע הזה".
